כן, אני מתנגד למינוי ועדת חקירה לאסון השריפה בכרמל. לא מפני שאני תומך בעמדתו של ראש הממשלה, המתנגד נחרצות לוועדה כזאת, אלא מפני שאני מתנגד למינוי ועדות חקירה. הן מיותרות.
העתונאי אמנון אברמוביץ סקר ומנה שבעים ועדות חקירה שמונו במדינה, והמסקנות של רובן המוחלט – לא קוימו. בודדות מאד הוועדות שהמלצותיהן בוצעו, אולי רק בחלקן.
כלומר, הנסיון מוכיח שוועדת חקירה לא מתמנה כדי לדעת את האמת או כדי להסיק מסקנות או כדי לערוך שינויים. ועדת חקירה מתמנה כי יש זעם ציבורי. יש "עליהום" על מישהו – על הממשלה, על אחד השרים, או על אחד המוסדות. ואז הטכניקה פשוטה: ממנים ועדה, שבה שופט ועוד אנשים מכובדים, בעלי נסיון ומוניטין ונותנים להם לחקור, לזמן עדים, לבדוק עובדות.
האנשים המכובדים ובעלי הנסיון יודעים שסופן של מסקנותיהם במגירה. באותה מגירה מיתולוגית באחד ממשרדי הממשלה בחדר שאיש אינו נכנס אליו. הם יודעים שהמסקנות לא ימומשו. אבל, אולי בסתר ליבם הם מאמינים ש"לי זה לא יקרה", כלומר את המסקנות שלי – יקיימו. כמו שמאמין כל נהג פרוע על הכביש ש"לי זה לא יקרה"…
לא עומד לרשותי הארכיון של אמנון אברמוביץ, אבל הזיכרון שלי מאשר את הממצאים שלו.
עכשיו קרה אסון נורא. 44 איש, סוהרים ושוטרים, נספו בשריפה בכרמל. הטלטלה היתה עצומה והזעם רב. יש ויכוח אם עוד כבאיות וציוד היו מצילים את הנספים או עוד מטוסי כיבוי או פתרון אחר. ואז, כדי להסיט את דעת הקהל מבקשים למנות ועדה. אולם, משיקולים פוליטיים לא מיהר ראש הממשלה למנות כזאת, אבל העיקרון הציבורי חי וקיים: רוצים ועדות חקירה.
אז אם לא ועדת חקירה – מי יחקור? מי יבדוק ויוציא מסקנות?
הגופים הנוגעים בדבר הם שצריכים לבדוק. משרד הפנים, שירותי הכבאות, המשטרה.
אני רואה את הבעת הגיחוך על פניכם. משרד הפנים יבדוק? הגוף הזה שאיננו מאמינים לו?
שירותי הכבאות יבדקו? הרי אנחנו יודעים שהם לא מאורגנים, שהם מפוצלים…
המשטרה תבדוק? הרי שמענו על פרשת בר-לב והניצבים…
יש עתונאים. יש תקשורת. האין זה תפקידה של התקשורת, "כלבי השמירה של הדמוקרטיה"? אבל התקשורת הרי סמולנית, מוּטה, משמיצה את ראש הממשלה והשרים. התקשורת לא מתאימה.
טוב, אם כך, זה תפקידם של בתי המשפט. לא, הרי קראנו את ההשמצות על בית המשפט העליון, על דורית בייניש…
אז מבקר המדינה יבדוק. אבל גם עליו התעופפו השמצות בימים שחקר את פרשיות אולמרט. התקשורת קבעה שהוא רודף פרסומת וכו'.
אז אם גם מבקר המדינה אינו טוב דיו לבדוק את המחדל, אם איננו מאמינים לגופים החיצוניים, המסקנה פשוטה – איננו מאמינים לאף אחד. כולם מושחתים. משרד הפנים, הכבאים, המשטרה. בקיצור, איננו מאמינים לאף גורם רשמי. אנחנו רוצים שמישהו חיצוני יבדוק.
אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל במראה ולראות שאי-האימון המקיף הזה, החיפוש אחרי גורם חיצוני שיבדוק, עומד בבסיס של אנומליה שלטונית בארץ. אנחנו בוחרים מפלגות, שמרכיבות את הכנסת. הכנסת בוחרת קואליציה, מרכיבה ממשלה ומביעה בה אמון. כל זה כדי שאנחנו, הבוחרים, נשמיץ את נבחרינו ולא נאמין להם! בקיצור, הצילו אותנו מן המוסדות שאנחנו בחרנו – ממשלה, שצריכה לשלוט, וכנסת, שצריכה לבקר.
במקום זה, תנו לנו ועדת חקירה ואחר כך נקבור את מסקנותיה.
מי קובע את הקצבאות לחרדים?
אני הולך ושואל את השאלה הזאת כל מי שמזדמן על דרכי. התגובה אחידה: הבעת הפתעה מן השאלה הדבילית והתשובה ניתזת מיד: החרדים קובעים!
ואז אני חוזר ומדגיש: אני מבקש את העובדות. לא נימוקים – אם זה טוב, מוסרי, או לקוי ולא הגון. מי קובע?
הבעת הפנים של בני שיחי נבוכה, כאומרים: מה הוא רוצה ממני…
אז האמת שונה. בכל כנסות ישראל, מאז ייסודה, היה רוב לחילונים. בכל הקואליציות והממשלות היה רוב לחילונים. כל ההחלטות לקבוע קצבאות לחרדים נתקבלו ברוב חילוני. עובדה.
כאן מתעוררים בני שיחי ומגיבים בהתלהבות בנימוקים שמתחילים במלה "אבל"…
אני חוזר ומדגיש: אינני מבקש נימוקים והערכות אם זה טוב, מוסרי או לא הגון. אני שואל רק עובדה: מי קובע את הקיצבאות לחרדים? ובני שיחי הנבוכים מודים, שהחילוניים הם המחליטים. בלי החרדים לא תהיה קואליציה.
ובכן, טעות. הקואליציה של אריק שרון ב-2003 השאירה את ש"ס ויהדות התורה בחוץ. שינוי וישראל ביתנו נכנסו במקומן. זה החזיק מעמד עד ההתנתקות ואז שינוי והימין עזבו, והעבודה ויהדות התורה נכנסו.
אלו עובדות. לא הבעת דיעה.
עניינים יומיומיים / יאיר דקל 