קשישים – היזהרו מעוקץ

לא מזמן, באמצע דצמבר האחרון פרסמתי פוסט על "עוקץ" קשישים. זה היה אחרי שהמשטרה עצרה תריסר חשודים בפרשה של הונאה – הבטיחו לתת "מתנות" או מענק כספי או ביקשו את הפרטים של אותם קשישים עריריים. מי שהתפתה, עלול היה לשלם הרבה כסף בעד "מתנות חינם" או שלקחו את הפרטים האישיים שלו כדי להשתמש בהם לגניבה אחרת.
כתבתי, שזה לא הכל. יש עוד רמאים, ש"עוקצים" בשיטות הונאה שונות. והנה, בשבוע שעבר, הגיעו גם אלי. קבלתי פניה של רמאים. זה הגיע, מוזר, בצורת מיילים למחשב וגם בצורת אס.אמ.אסים לטלפון. כולם מופיעים בשם בנק לאומי וכולם, בנוסח זהה, מציעים לי, לטובתי, לעדכן את פרטי החשבון שלי בבנק לאומי.
זה היה קצת מוזר, כי מזה שנים רבות אין לי חשבון בבנק לאומי. אבל, החלטתי לנסות.
במחשב הופיע המייל הבא:  שלום הלקוח
עקב עדכונים חדשים עליך לעדכן את נתוני חשבון הבנק שלך כעת.
ראשית – כך ליהנות כל השירותים החדשים שלנו
שנית – כדי להגן על הנתונים שלך בצורה מצוינת
עדכן את חשבונך.
בשולי ההודעה הופיעו מספרי טלפון ותיבת דואר.
ניסיתי כמה פעמים להשיג מישהו בטלפון והעליתי חרס. אבל, לפנסיונרים יש זמן ואולי גם קצת עקשנות והיום ענתה לי מוקדנית. שֹמחה שמה. אמרתי לה בקצרה: "אם יש לי  חשבון, אני רוצה את הכסף"… לקח לה כחצי שעה של בדיקות ("אנא, המתן בבקשה") ובסוף הודיעה לי קצת בפליאה: "לא, אין לך חשבון".
קבלתי ממנה את המייל של מחלקת הבטחון ובו ביום קבלתי מהם תשובה לא מפתיעה:
"שלום יאיר,
תודה רבה על הדיווח. אכן מדובר במייל מתחזה.
"בברכה
"צוות  ABUSE".
אני יכול לחזור על הצעתי מן המייל הקודם: אף פעם אל תתנו פרטים למי שפונה אליכם ולא חשוב מה התירוץ שהוא נותן וגם אם הוא יודע כל מיני פרטים ורק "חסר" לו עוד משהו. אם אתם מוכנים לתת פרטים מבוקשים – רק כאשר אתם מטלפנים ביוזמתכם אל הטלפון של החברה המבקשת. לא אל הטלפון שמוסר לכם המתחזה הרמאי.

משהו לנהג המונית
אני משתמש לעתים במוניות "גט". אחד היתרונות שלהם – אני משלם אוטומטית באשראי ואינני צריך אפילו להוציא את הארנק. בסיום הנסיעה אני אומר לנהג: "אתה משולם ואני מאושר"…
בדרך כלל הוא מחייך.

מודעות פרסומת

האם דונלד טראמפ הוא אדם שקול

לפני שבועות לא רבים פרסמתי בבלוג שלי את דעתי על נשיא ארצות הברית. "ליצן שקרן", קראתי לו וזכיתי לתגובה זועמת. הכותבת, דווקא הביעה דיעה חיובית עליו. אז החלטתי לחפש אם יש דו"ח פסיכולוגי על האיש החזק בעולם. הדו"ח לא חדש והסכימו על ממצאיו אלפי פסיכולוגים ובראשם ד"ר ג'ון גרטנר, הפסיכולוג של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ון הופקינס. הוא החליט לפרסם עצומה לפיטוריו של הנשיא וזכה לאלפי חתימות של עמיתיו למקצוע.

יש לו זכות חתימה

נשיא ארצות הברית מפזר הצהרות וחותם על ציוצים וזוכה לכותרות בכל העולם ואינני היחיד שמותח עליו ביקורת. אבל לפנינו דו"ח מקצועי, שפורסם בעתון "פסיכולוגיה היום" psychology Today עתון נחשב בעולם. הדו"ח אינו חדש ושם מצויין כי זאת שאלה מעניינת לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.
ראשית, בארצות הברית אין זה חוקי ואסור לאנשי מקצוע לדווח על מצב נפשי ללא הערכה אישית קפדנית של הנבחנים. אבל במקרה של איש הציבור הזה – מסתמכים על התנהגותו הפומבית ועל דברים שאמר.
בדו"ח המדובר נאמר, כי האישיות של דונלד טראמפ, עם עליותיו ומורדותיו, מייצרת, יותר מכל, חוסר אמון. זה סיכון כאשר מדובר באיש ציבור עם כל כך הרבה עוצמה. פרופסורים מאוניברסיטת ייל וחברים בארגון בריאות הנפש "חובה להזהיר" אומרים שדונלד טראמפ לא מתאים לתפקידו.
בדו"ח של "פסיכולוגיה היום" נאמר במפורש: דונלד טראמפ לא אוהב חוקים, פרוטוקולים, ביקורת או התנגדות. לעתים קרובות הוא מאתגר את הסטאטוס קוו ואינו מקבל פקודות. אם נוסיף את האימפולסיביות שלו להתנהגויות אלו, יש לנו מה שמסווג על ידי ה- DSM-5 כהתנהגות אנטי-חברתית.
יש לו טווח תשומת לב קצרה מאוד. הוא מגלה עניין מועט בדעות שונות משלו. יכולתו לעבד מידע כתוב – מוגבלת. הוא יוצר את הרושם שאיננו שוקל את ההשלכות לטווח הארוך של התנהגותו.
לדונלד טראמפ יש אישיות נרקיסיסטית בבירור. כמו כן, הוא נוטה לסמוך על מעט מאוד אנשים ויש לו תהליך מחשבה דיכוטומי מאוד על אנשים: אתה או ידיד או אויב, אתה פטריוט או שאתה לא.
הוא לא סומך על אינטלקטואלים, הוא מכנה עיתונאים "מסוכנים" , והוא נמנע לקבל דיעה מכל מי שמומחה, כי הוא מניח שהם יתנגדו לדעתו.
לדונלד טראמפ מטרה אחת בלבד: להיות במרכז תשומת הלב. אם הוא לא במרכז, הוא מרגיש מתוסכל וכועס.
מומחים ציינו כי דונלד טראמפ עונה על קריטריונים ב-*DSM-5 לפחות בשלוש הפרעות: אישיות נרקיסיסטית, אישיות אנטי-חברתית ואישיות פרנואידית.
באותו דו"ח של "פסיכולוגיה כיום" נאמר גם כי לא כל הפסיכולוגים מסכימים להערכה זו: "אנחנו לא צריכים לקבל אותם כאמת מוחלטת. אלה הנחות של מומחים".
השאלה הנשאלת כאן היא אם לפני שכל פוליטיקאי יקבל את השלטון, הוא צריך לעבור בדיקות של מצבו הפסיכולוגי.

כמה זמן אורכת חקירה?
בוויסקונסין, ארצות הברית, נחטפה ג'יימי קלוס בת 13 ונמצאה רק אחרי שלושה חודשים. הארץ רעשה. היא הצליחה להימלט ונמצא כי החוטף הוא ג'ייק תומאס פאטרסון בן 21.
כיממה אחרי שהחוטף נמצא, הודיע מפקד המחוז של המשטרה במסיבת עתונאים משודרת, כי הוגש כתב אישום נגד החוטף ג'ייק תומאס פאטרסון בן ה-21. כיממה בלבד!
אולי בארצות הברית צריכים ללמוד מאיתנו, שחקירה תימשך שנה, שנתיים או שלוש…

בימים אלה חופש הדיבור חשוב יותר

דווקא בימים אלה של טרום בחירות, חשוב יותר חופש הדיבור וחשובה ביותר אמינות הדיווח. בדרך כלל אינני כותב פוסטים בענייני מפלגות, אבל לכל הדיעות מערכת הבחירות הקרובה תהיה מאד אגרסיבית ותתבלט בשקרים. בעיקר, ברשתות חברתיות, אך לא רק.
לפיכך, אני מעלה דברים בעקבות פוסטים שפרסמתי באתר של העתונאי יואב יצחק, שעימו עבדתי לפני שנים במערכת מעריב. הבדלי הדעות אינם נוגעים להערכה המקצועית שיש לי אליו.
אחרי פרסומם של שני פוסטים בעלי עניין פוליטי החלטתי להגיב קצת יותר באריכות. תחילה, דברים שכתב יואב יצחק באתרו: "אנו במערכת News1 מקפידים לשמור על חופש ביטוי. במקביל, אנו מבקשים מהגולשים להקפיד ולשמור על הכללים המחייבים, להימנע מהוצאת לשון הרע ומביטויים פוגעניים מיותרים". באחת התגובות נאמר: "הקמפיין נגד נתניהו חייב להימשך כל הזמן… אינני מבין מדוע לא צריך להביע את דיעותיהם של מתנגדים פוליטיים של ראש הממשלה? לא היו יריבים פוליטיים לראשי ממשלה אחרים? מותר להם לחשוב אחרת מאשר דעתם של תומכי הממסד".
אני חוזר ומצטט מדברי יואב יצחק: "אנו במערכת News1 מקפידים לשמור על חופש ביטוי". אני מקווה שגולשים בכל האתרים הפוליטיים יקפידו על פרט חשוב זה, במיוחד בימים של לפני מערכת בחירות.
לכאורה, כל הידיעות על חקירת נתניהו הן שקריות. אפשר כמובן לא להסכים לכך, אבל אי אפשר להתעלם מכך.
אפשר, כמובן, לחשוב שעל סדר היום צריכים להיות הישגיו של בנימין נתניהו. מאידך, אפשר, כמובן, לחשוב שזה מסע יחסי ציבור ולא הישגים.
ולבסוף שאלת-הערה: אני כותב בשמי את כל הבלוג. משום מה רבים מאד מן המגיבים, מסתתרים מאחורי כינויים או שמות חלקיים. מדוע?
עמוס עוז על ביבי
בימים אלה, אחרי פטירתו של הסופר עמוס עוז, מלאים אמצעי התקשורת בהספדים לסופר הגדול.

הילד בנימין ואביו

אלי הגיע במייל סיפור ישן, שפורסם בדה מרקר בפברואר 2015 . באסיפת בחירות של מרצ בהוד השרון השתתף עמוס עוז וסיפק לשומעים סיפור משעשע על היכרותו עם ילד בן שלוש, לימים ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
הסופר התייחס לפרשת הדחתם של השופטים בוועדת פרס ישראל לספרות ומחאת הסופרים שהתעוררה בעקבות המהלך. "אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש", סיפר לנוכחים.

"הוריי היו לוקחים אותי לדוד, הפרופ' קלאוזנר, וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג, שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי".

הימים ימי בחירות

מצאתי בירכתי המחשב שתי אמרות:
א. אם אלה גדולי הדור, הדור הולך וקטֵן.
ב. מועמד בבחירות הוא אדם, המשיג כסף מעשירים וקולות מעניים ומגן עליהם אחד מהשני.

צונאמי בתל אביב?

תמיד קראתי על סופות צונאמי במדינות רחוקות. אסונות קשים, אבל מאד רחוקים. מה זה נוגע לנו? אז, מסתבר שזה נוגע. אולי האוקיאנוסים גואים בגלל אי חתימתו של הנשיא דונאלד טראמפ על הסכם מזג האויר בפריז ביוני אשתקד. ביטול ההסכם עלול להשפיע על הקרחונים ועליית פני הים גם על פני הים התיכון שלנו. אם גם אנחנו צפויים לסופת גשמים איומה כזאת אז גם חופינו עלולים להיפגע. נראה רחוק? אולי לא כל כך.

שנדע לאן לברוח

ביום שמש אחד הלכתי בשדרות בן גוריון בואכה העיריה בתל אביב ולנגד עיני… שלטי אזהרה מפני צונאמי. השלטים מפנים לאן למהר בשעת אסון (אם מספיקים לברוח). עמדתי בקרן הרחובות והרהרתי, שאכן מאחורי חוף הים של חוף גורדון. אם יהיה צונאמי, המים עלולים לעלות על כיכר אתרים ואחר כך יירדו בזעף אל כיוון העיריה. כלומר, מי שיעמוד במקומי – עלול להיפגע. לכן, טוב להישמע לשלטים ולרוץ מיד לגבעה, לכיוון היכל התרבות.
בשלטים, ברחובות המועדים לפורענות, נכתב: "בדומה למדינות אחרות בעולם, הכשרנו מסלולי מילוט מצונאמי לאזורי כינוס בטוחים".
מסתבר שיש ועדת היגוי להיערכות לרעידות אדמה והיא יחד עם העירייה והמשטרה יזמו את המבצע. הם מיפו את האזורים, שבהם יש חשש לצונאמי. בטקס הצבת השלטים – לא ידעתי עליו – השתתף מלבד ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, גם קצין המשטרה הידוע, ניצב משה (צ'יקו) אדרי, שהיה מפקד המחוז.
מדי מפלס המים הותקנו בים ויתריעו על שינויים פתאומיים שחלים לפני צונאמי. ראו, הוזהרנו!
במקרה פגשתי בשלטים הכמעט-נעלמים ברחובות תל אביב זמן קצר אחרי שהצונאמי היכה בחופי אינדונזיה: לפחות 373 בני אדם נהרגו ועוד 1,400 נוספים נפצעו. בסרטון מקרטע בטלוויזיה ראינו את האסון בשעה שאירע – להקת רוק הופיעה ונסחפה במים האדירים יחד עם הבמה.
אנדן פרמאנה, ראש הסוכנות לניהול אסונות באינדונזיה, אמר שכוחות משטרה מספקים מענה מיידי לקורבנות באי ג'אווה המתויר שליד הבירה ג'קארטה. הוא הוסיף קריאה להתרחק מהחופים, כי "צונאמי יכול להכות שוב."
לא עלינו.

אמת או שקר
בספר "רודף העפיפונים" מאת חאלד חוסייני, אומר האב, באבא, לבנו אמיר:
"מוטב להיפגע מן האמת מאשר להתנחם בשקר". (עמ' 58)

זקנים, היזהרו מעוקץ

לפני כשבוע החלה המשטרה לעצור אנשים החשודים כעושקי קשישים. נעצרו תריסר מהם, כולל מנהלי החברה ומוקדנים שהתקשרו לקשישים ושידלו אותם לבזבז הרבה כסף על מתנות "חינם" או מציאות למיניהן. אלה לא כל חברות העוקצים בשוק ויש מקום למשטרה להמשיך בחקירתה.
סיפרה לי אילנה: "מתקשר אלי מישהו היום, טוען שהוא מחברת האשראי ושהוא רואה שהתבצעו בכרטיס שלי חיובים חריגים. בעצם הוא מתקשר כדי לוודא אם אכן ביצעתי רכישות בסך 12,000 ש"ח של חברה למוצרי חשמל בחו"ל, ועוד 7,000 של עוד חברה אחרת מחו"ל וכו'. קיבלתי שוק! "אמרתי שלא ביצעתי שום רכישות כאלו וברגע שהוא ביקש ממני את פרטי האשראי כדי לבטל, לכאורה, את הכרטיס שלי, הבנתי שמדובר בעוקץ. אמרתי לו שאין מצב שאני נותנת לו את הפרטים שאתקשר לעצמי לחברת האשראי ואברר.
מפה לשם לא דובים ולא יער.
"זה מישהו שמתחזה ועוקץ אנשים!!!"
אמרתי לה: "את צודקת מאד. אף פעם אין לתת שום פרטים למי שמתקשר אליך. תני פרטים רק למי שאת מתקשרת אליו ולא קבלת את המספר הטלפון ממנו".

האם גם הם יפלו קורבן?

זה היה ביום שפורסם דבר מעצרם של עוקצי קשישים. כלומר, היה כאן נציג רמאי של חברה אחרת, שאנשיה לא נעצרו עדיין. האם אלה כל העוקצים?
במקרה, הגיעו אלי למחרת שני מיילים לא כל כך הגונים. הראשון, של חברת "פרטנר". שם נאמר כי מדובר ב"הודעה בדבר שינוי תנאי תכנית/שירות" בחתימתה של החברה: "לידיעתך, חבילת ערוצי ספורט 5 פרימיום מסתיימת ביום 01/01/2019". לשירותך תמיד, Partner".
מכיוון שמעולם לא הייתי מנוי של פרטנר, התקשרתי לחברה לברר. עתותיו של אומלל, שזמנו בידו, ארכו ולקח שבע דקות ארוכות עד שעלה מוקדן על הקו. הוא הסביר לי, שללקוחות פרטנר הוענק מנוי חינם. כשהוספתי ושאלתי למספר המנוי שלי (עם תעודת הזהוי) – לא היה בפיו מענה.
בקיצור, מישהו חשב, שאחדש את מנוי הספורט שמעולם לא היה לי. בקיצור, עוקץ.
אך באותו יום הגיעה אלי הודעה מוזרה אחרת מאת חברה בשם Account Created‏, שמעולם לא היתה מוכרת לי.
כאן הציעו לי לשלם, אך לא נתנו לי אפשרות להתקשר. כתוב "ללא תשובה".  לעומת זאת, אפשר להפעיל במייל את השירות תוך 72 שעות בלבד.
טוב, כאן לא התקשרתי. אפשר להבין מדוע.

המת על החי: הגדרות
זה שפלוני מת, זה לא אומר שהוא חי פעם… אולי נולד זקן.
על אותו משקל, אמרו את זה קודם: כל בני האדם מתים, אבל יש כאלה שחיים קודם.

  שירות רע עד גרוע

עיינתי במחשב ומצאתי באתר ישראכרט הצעה שקשה לסרב לה: בלנדר מוט נירוסטה MIXO ב-159 ₪ במקום 349 ₪ וזה כולל משלוח הביתה.
נכון, יש לי השגות על אתר ישראכרט, אבל הקלקתי מיד על האתר והסכמתי להצעה הזולה כל כך. נכון, אינני משתמש בבלנדר, אבל יש למי לתת.
הזמנת המכשיר היתה זריזה ואז הודיע לי ישראכרט במחשב, שכדי לקבל את המתנה עלי לפנות אל היבואן, ניופאן. כאן החל מסע ייסורים.  מכיוון שלא ידעתי לאן לפנות, פניתי תחילה למחשב. לניופאן יש אתר ובו אפילו סעיף מיוחד "לקבלת הטבה". הקלקתי כמו ילד טוב וקבלתי תשובה, שמקבלים רק ילדים טובים: "שגיאה!" והדף לא הופיע…
אז חיפשתי דרך לדבר עם מישהו בניופאן שיודע לדבר. כל מיני טלפונים של שירות לקוחות התגלו כשירות רע. כל שיחת טלפון נענתה ב"הקש על מקש"… ידעתי שאוכל רק להקליק בקשות שגרתיות שייענו על ידי מחשב שגרתי. רציתי לדבר עם מישהו חי ואחרי כמה שיחות סרק, הקשתי על רכישת מכשירים קטנים. הטלפון צלצל וצלצל עד ששמעתי שמישהו יעלה על הקו, אבל… הקו נותק.
המשכתי בנסיונותי ואחרי המתנה לא כל כך קצרה, ענתה בחורה ושמעה את כל כעסיי. אינני בטוח שהיא שוכנעה, אבל שמעה אותי בסבלנות ובסוף הודיעה לי ש…תתקשר אלי בחורה אחרת.
נו, יש סבלנות להמשיך לקרוא את צרותיי? הבחורה האחרת היתה מאיה ולה היתה סבלנות. היא הקשיבה ובדקה ובדקה ואני המתנתי והמתנתי עד שהיא שלחה אותי למחשב וזה ענה לי כמקודם: "שגיאה".
כאן, גם נסיונותיה הנמשכים לא הגיעו לכלל תוצאה והיא הודיעה לי שאני צודק ויתקשרו אלי מן החברה. כן, בסופו של דבר התקשרה אישיות מדברת.
ישראכרט לא אוהבת לתת מספר פקס. ואם תזדקקו לחברה – התקשרו בטלפון. אם תעשו זאת, אתם מסכנים בהמתנה אינסופית. ניסיתי. אז שלחתי להם בסוף מכתב בדואר רגיל.
זאת לא החברה היחידה שמתייחסת רע ללקוחותיה. גם גולן תקשורת כך, אבל לא אפרט, אלא שההמתנה האינסופית למוקדן אנושי היתה מייאשת.
אתם בוודאי מכירים את זה. לא נעים.

יוזמה עקב שעמום בבית

המזנון התרחב וגדל


"אני מעריך אנשים שמנסים" – אמרתי באחד הבקרים כאשר הפרלמנט התכנס ללגימת קפה ופטפוטים על פוליטיקה. הפנסיונרים סובבו את ראשיהם הכסופים או הקרחים כדי לשמוע. אני יודע, שהם אינם עובדים ועיתותיהם בידיהם לשמוע על אחרים, שדווקא עושים זאת.
"אתם יודעים למה ישראלים מרבים לבכות?" – ניסיתי ושאלתי. כשהתשובה הייתה שלילית, הוספתי: "כי יותר קל לבכות בליל שבת על פיצוחים, מאשר לעבוד כל השבוע בעבודות נוספות ולהרוויח יותר". אינני יכול לומר שנימת הסכמה נשמעה בחלל בית הקפה.
אז שלפתי מן הטלפון את התמונה של קפה הדרכים, שצילמתי כשנסעתי בכביש למועדון.
"אני מכיר את קיוסק הקפה הזה, כנראה מאז הקמתו לפני כשלוש שנים. במקום עמד טנדר, שבעליו הפך אותו לקפה דרכים. 'אנשים עוברים, עוצרים, שותים, נוסעים', הוא אמר לי והצביע על בעלי משאיות, מוניות וגם נהגי פרטיות. גם אני עצרתי שם ללגום אספרסו מהיר, בלי סוכר אבל עם כוס מים. חמישה שקלים בסך הכול".
כשעברתי שם השבוע, הופתעתי לראות שהקיוסק התרחב. במקום טנדר אחד, שעליו הועמסו מכונת קפה ומקרר קטן וכמה מצרכים, יש שם טנדר גדול ואליו מחובר קרון נגרר. הרבה יותר גדול מן הקיוסק שהיה במקום. בתוך המזנון מוכרת צעירה ויש שם סנדויצ'ים מלבד מיני מתיקה וגם מכונת האספרסו נמצאת במקומה וכל המתקן יותר גדול.
"כן, מתרחבים", הסביר היזם בחיוך רחב. "עבדתי על מחפר ונפגעתי בתאונת דרכים. נקבעו לי פיצויים אבל לא יכולתי לשבת בבית לא לעשות כלום. משעמם. אז פתחתי את הדוכן כדי שיהיה לי מה לעשות", הוא סיפר. "עכשיו העסק גדל".
"כנראה שהעסק היה כדאי. בכל אופן, יותר טוב מאשר לשבת בבית ולא לעשות כלום" – אמרתי וחזרתי אל הקפה שלי.

כלכלונים
 קריאת עתונים כלכליים יכולה להביא עיסקה אחת, ששווה הרבה יותר מדמי מנוי לשנה.

 

אפשר להעתיק את הפוסט תוך ציון המקור

 

מי יתפוס את העבריינים

על בניינה של עיריית תל אביב מופיעים שלטים שונים לרוחב הקיר, תלוי (תרתי משמע) בעונות השנה ובאירועים בעיר. במיוחד מירוצי האופניים ברחובות הראשיים וגם אירועים אחרים. עכשיו הופיע על הקיר שלט חדש, שאומר:
רכיבה באופנוע על המדרכה – 250 ש"ח
רכיבה בקורקינט ובאופניים חשמליים על המדרכה – 250 ש"ח
שימוש בנייד – 1000 ש"ח
שימוש באוזניות – 250 ש"ח
הפרעה להולכי רגל – 250 ש"ח.

רוכבי אופניים עוברים ביעף ליד השלט ולא מסתכלים על הכתוב בו

אודה על האמת, לא כל האיסורים מובנים לי. למשל, מה זה שימוש בנייד? לא ראיתי איש הולך על המדרכה  וטלפון בידו בלי שהוא שומע משהו באוזניות, או מדבר אל מאזין נסתר. שימוש באוזניות נפוץ מאד באוטובוסים. האם פקח של העיריה יעלה עליהם כדי להטיל קנסות? טוב, הפרעה להולכי רגל זה מובן לי יותר. במיוחד כאשר המדרכות ברחוב אבן גבירול, באזור המסעדות, מלאות ברעבי תל אביב שממתינים לתורם. אבל לא שמעתי שזאת "הפרעה להולכי רגל". זאת סתם הפרעה…
ברורות לי יותר עבירות אחרות, כמו רכיבה באופנוע על המדרכה. נדמה לי, שרוכבי האופנועים לא כל כך קלטו את ההוראה הזאת. עוד פחות מהם ממושמעים רוכבי הקורקינט (על פי האקדמיה: גַּלְגִּלַּיִם) והאופנים החשמליים. ליד בניין העיריה בתל אביב, סמוך לשלט האיסור, יש סימון מיוחד על המדרכה לרוכבים אלה. אבל לא אחת, הם נוסעים במהירות דווקא בצד שנועד להולכי הרגל. אז מה?
מטרידה אותי יותר ההוראה של רכיבה בקורקינט ובאופניים חשמליים על המדרכה, שמחירה 250 ש"ח. חשבתי לעצמי, מה יעשה פקח או שוטר שיראה רוכב טס על המדרכה ולא חושב לשלם? הרוכב ייתן חשמל והרכב שלו יטוס מן הפקח ולא ייראה יותר, או שהשוטר ירדוף אחריו עם צ'קלקה …
דרוש מספר לכל כלי רכב, אמרו לי. ואם יהיה מספר, צריך גם ביטוח. בקיצור, עדיף מצב שאין מספר ואין ביטוח ואין גם אפשרות לכפות את האיסור שבחוק.
פעם, בעבר הרחוק, היה לי טוסטוס. למי שאינו זוכר – אופניים עם מנוע עזר. על אף שהיה לי רישיון למכונית, הייתי צריך לעבור טסט לאופנוע. כשרכבתי, הייתי רק על הכביש ולא על המדרכה. אז מישהו יכול להסביר לי האם אופניים חשמליים אינם טוסטוס?
שר התחבורה, ישראל כ"ץ, הוא המתנגד התקיף ביותר לקביעת מספר על האופניים החשמליים. אחרי הצלחתו בהפעלת הרכבת לירושלים, הוא מבקש לקבל תיק בכיר יותר בממשלה…

אופני מנהלים
מה עושה מנהל חברה, כשפורש ממשרתו? בדרך כלל הוא צריך להשיב את המכונית ולהיפרד מן הנהג. לפעמים הוא ממשיך עם נהגו או מחפש לעצמו נהג אחר. אם איננו ממשיך לנהל, הוא קונה מכונית שמתאימה לו. קבלנים, למשל, ממשיכים לנסוע במכונית מפוארת גם אם מצב העסק גרוע. "הלקוחות מסתכלים על המכונית שלי ולפי זה קובעים אם העסק טוב", אומר קבלן.
אני מכיר מנהל חברה, שעם פרישתו מן התפקיד, קנה לעצמו מכונית קטנה וגם… זוג אופניים משומשים.
– למה אופניים?
– "כי בתל אביב צפוף ואין חניה", השיב לי.
– ולמה משומשים?
– כי אותם גונבים פחות…

ראש טוב
בימים אלה, כאשר מדברים על בחירות, כדאי לזכור את משקלן של המפלגות החרדיות. על כך נאמר: החרדים – אלה שחרדתם אומנותם, אבל בין החרדים גם אלה שיש להם ראש מתחת לכיפה.

הראיון הלא אחרון של אשכול נבו  

ספרו של אשכול נבו, "הראיון האחרון", מופיע ברשימה של רבי המכר. אולם כאשר עסקנו בו בבוקלאב והדיעות היו חלוקות – חלק דחו את המחבר וחלק מאד אהבו את הכתיבה. אני נמנה עם האחרונים.
השם העברי רומז, שזאת ההזדמנות האחרונה שבה משמיע הסופר את דבריו. אינני חושב כך ואני מעדיף את המהדורה האנגלית, הקרויה "מספר הסיפורים". ואמנם, הדברים שכתובים כספר זכרונות, הם, למעשה, סיפורים סיפורים ולא תמיד יש קשר ביניהם, אם כי חלק מן הדמויות חוזרות מסיפור לסיפור.

תמונת השער: שטיח טלאים של נועה אשכול

בספר, המחבר מציג שאלות ומשיב עליהן. לפעמים, השאלות הן רק בסיס לסיפור שלא בדיוק עונה על השאלה. באחד העמודים האחרונים שואל אשכול נב ומשיב:
"כמה ממך נמצא בתוך הדמויות שלך?
"הגיע הזמן להודות: חלק מהדברים שחשפתי אכן קרו לי. חלק, אני מפחד פחד מוות שיקרו לי. חלק אני משתוקק שיקרו לי". אז, אם לא שוכנעתם, במקום אחר בספר כותב המחבר: "אין דבר משפיל יותר מזה שלא מאמינים לך. גם אם אתה לא דובר אמת"…
ישבתי עם ידיד, סופר שפרסם כמה ספרים והסכמנו על דבר אחד: קל מאד להקיש במקלדת ואין בעיה לפרסם ספרים. אני יודע, שספרים רבים מאד מתפרסמים אם המחבר שילם בשביל כך. כמובן, ההוצאות אינן מבקשות תשלום מסופרים ידועים, כמו א.ב. יהושע, עמוס עוז או חיים באר, ואשכול נבו וכמותם.
בספר מופיעות דמויות כנראה-אמיתיות ולא בשמן האמיתי. זאת זכותו של סופר לכתוב כרצונו ולהסתמך על דמויות ואירועים אמיתיים. זכותו גם לעבד אותם. לאשכול נבו יש יכולת כתיבה והיא מוכחת גם בספר זה.

בעיה כספית
אם הבעיה שלך זה כסף, ואין לך כסף, אז אין לך בעיה. נכון?

אחרי הבחירות
הכל שואלים: מה יהיה אחרי הבחירות?
תלמידת כתה ד' נשאלה בשיעור חברה: מהו המקום הקר ביותר בארץ? והיא השיבה: הכנסת…
יש שם 120 מתחת לאפס…

מירי רגב התחילה  

יש יתרון לנשים, כך נראה. הן יכולות להתקדם דרך מיטות של בכירים. דומני, שיתרון זה לא ניתן לגברים. לפחות עד כה לא שמעתי על התקדמותם של זכרים באמצעות המיטות של בכירות. אז אולי זה יתרון, שהפמיניסטיות לא שֹשֹות לדבר עליו. עכשיו, בכנסת הנמוכה ביותר שידענו, המשכן, שרמת הדיונים בו הגיעה לשפל שבשפל, התקיים הוויכוח בין השרה מירי רגב, לשעבר דוברת צה"ל, וחבר הכנסת אלעזר שטרן, לשעבר אלוף בצה"ל וראש אכ"א. אחרי הוויכוח המכוער בכנסת, שמעתי וראיתי פרשנים פוליטיים ומגישות תוכניות בטלוויזיה וגם חברות כנסת ואישי ציבור וכולם מטיחים ביקורת בח"כ שטרן על דבריו הסקסיסטיים.
בדקתי ומצאתי, שהיתה זו שֹרת התרבות (תרבות?) רגב, שהתחילה בעימות. בדיון היא הטיחה כי "היית ראש אכ"א מעולה כל כך שהיינו צריכים לנקות אחריך". ח"כ שטרן (יש עתיד) השיב מיד: "אני לא רוצה לדבר פה על איך התקדמת בצבא. לא כדאי".

ח"כ ושרה. דברים בשם אומרם.

כל הביקורות ששמעתי עמדו על כך שחבר הכנסת התייחס לאפשרות שרגב עברה דרך מיטות בצבא.  הוא הכחיש זאת, ואני לא דיברתי איתו מעודי ואינני יודע מה עשתה השֹרה בצבא. אז חיפשתי בגוגל ומצאתי, שהעתונאי בן כספית (מעריב ועוד) ביקש לברר אם מירי רגב, שהגיעה לדרגת תת אלוף עברה במבדקי "מרכז ההערכה", שלהם נדרשים כל הקצינים לפני קבלת דרגת סגן אלוף בצה"ל. בכמה אתרים מצאתי ש…אין תשובה. אולי באמת הגיעה לתפקידה בלי לעבור את המבדקים האלה? אולי.
גיליתי, שהרמטכ"ל דן חלוץ היה זה שמינה אותה לדוברת צה"ל. כתוב ש"רגב, בת 40, עשתה את רוב שירותה ביחידת דובר צה"ל – והיא הקצינה הראשונה המתמנה לתפקיד ובעלת רקע ממושך ביחידה". אינני מתכוון לבדוק מה עשה אלעזר שטרן בצה"ל כדי להגיע לתפקידו כאלוף.
נכון, אלעזר שטרן התנצל כלפי כל הנשים (מלבד הנפגעת) על המשמעות של דבריו. אבל אני לא בא להגן על צד בעימות, רק באתי להזכיר פרטים שלא עלו בוויכוח הציבורי.

מי יבנה, יבנה, בית לאלוהים
פעם, עליתי להר הבית, נכנסתי לכיפת הזהב, ראיתי את אבן השתיה. למסגד הסלע (אל אקסה) לא נכנסתי. לא היה מעניין. שוטרים לא היו על ההר. כניסה חופשית היתה.
היום, צריך להגיע בשעות המותרות ליהודים (להבדיל מן השעות של הערבים) כשעין משטרתית צופיה והביקור מוגבל. העתונאית ובמאית עירית שמגר עשתה מעשה – היא צילמה נשים – ארבע אחיות – שמטרתן לסייע לבנות את בית המקדש.
עירית שמגר, שדעתה נוגדת לחלוטין את דעתן – עשתה סרט לא שיפוטי, שבו היא מציגה את הנשים, שואלת שאלות ענייניות ומראה את הר הבית בסרט. "אלוהים רוצה בית", הוא נקרא. מעניין מאד.

רק נשים
יום ששי בבוקר בגן העיר בתל אביב. בבית הקפה במקום יש שלושה שולחנות גדושים בנשים בלבד.
זאת הדרה?

פתקי בחירות – לא רק בקלפי

פעם, בימי קדם, כשהייתי כתב צעיר בסוכנות עתי"ם, נשלחתי לכסות את הבחירות שהוא באותו יום ברחבי הארץ. יצאתי אל מרכזי המידע של הבחירות, שבהם נאספו הידיעות מן הקלפיות, וכך היתה לי תמונה על ההצבעה באזורים השונים. לצערי, לא ידעתי לפני כולם את התוצאות הסופיות, אבל דיווחתי כמיטב יכולתי על הלוך הרוחות אז.
היום, כשעמדתי בקלפי לפני טבלת הפתקאות של המועמדים השונים ושל הרשימות השונות, לא הייתי צריך להתלבט במי לבחור. שמתי את הפתקאות במעטפה הצהובה ובמעטפה הלבנה, שילשלתי אותן לקלפי ויצאתי בברכתם של חברי ועדת הקלפי המשועממים, שלא היה להם קהל מלבדי.
כשעמדתי בפני הקופסה, שבה קובצו הפתקיות בתוך ריבועי הקרטון, נזכרתי בפרשה ישנה נושנה מאותו יום בחירות עתיק. אז, כשהסתובבתי בערב במרכז המידע, ראיתי שאחרי סיום הבחירות, מצטברות שם ערימות של פתקי בחירות עודפים. היו פתקים רבים, שאיש לא ידע באותו זמן מה לעשות בהן. הבנתי, שחלק מהן יושלכו לפח, כי כמה מן האותיות אינן מחזיקות מעמד מבחירות לבחירות.
הפתקיות, כמו היום, מרובעות וגודלן מצויין לשימוש כתזכורות. אספתי אלי שתיים-שלוש ערימות לא גדולות של פתקיות והרבה מאד זמן אחר כך הן שימשו אותי כדי לכתוב עליהן. שנים אחדות עברו, עתי"ם כבר נסגרה ועבדתי במעריב, פנו אלי בבקשה עורכיי: אנחנו צריכים כמה פתקיות כדי לקשט כתבה על… הבחירות. נתתי.
כשיצאתי השבוע מחדר הקלפי, בבית הספר הריק, ראיתי בחוץ שכן שלי כשהוא נבוך על ספסל. האיש  נכנס לאולם ההצבעה כשבידו רשיון נהיגה עם תמונה, אבל חברי ועדת הקלפי שילחו אותו על פניהם. "הרי יש לי תעודה עם צילום" – אמר. "אבל הרשיון לא בתוקף" – השיבו לו.
לא, הוא לא חזר להצביע.

שופט בביקור בית
קראתי את ספרו של דוד גרוסמן, סוס אחד נכנס לבאר, הספר שזכה בפרס בוּקר הבריטי הנודע. בעמוד 56, של  הספר, דובלה ג'י, הסטנדאפיסט, מדבר בטלפון עם השופט בדימוס, אבישי לזר. הסטנדאפיסט הכיר את השופט בצעירותו ועכשיו דובלה מזמין אותו לבוא למופע סטנדאפ . שואל השופט: "אתה רוצה שופט בביקור בית?"
נזכרתי בביקור בית של שופט, שהייתי עד לו. לא אירוע שיגרתי.
האשה, שהזמינה את הביקור, היתה שופטת בדימוס וחלתה במחלה קשה. כדי לדאוג לקיום צוואתה, נזקקה לחותמת של בית משפט. אישורו של נוטריון לא הספיק.
מכיוון שהבאתה לבית המשפט היתה כרוכה באמבולנס וכדומה, נתבקש שופט להגיע הביתה ולרשום את הדברים מפיה.
ביום האמור הגיעו (מלבד העד, הכותב): השופטת, המתמחה ומאבטח (כאילו זקוקים לו…) וגם עורך הדין מטעמה של השופטת המבקשת. ארבעה אנשים.
שמעה השופטת המכהנת את דבריה של השופטת החולה, רשמה את הדברים ופרֹשה עם כל הצוות.
כעבור שבוע הגיע בדואר פסק הדין. השופטת החולה היתה מאושרת: צוואתה אושרה.

שירים לא מנוקדים
בימים אלו, כשמישהו כותב שהוא "אוהב ערבי שירה בציבור", עדיף שינקד את זה…