ארכיון מחבר: יאיר דקל

עתונאי, בוגר העתונות המודפסת, רב פנאי, משוטט, מסתכל, מתאר ומגיב

מה שאמרו עליה…  

את הספר "היא", שכולל פתגמים, מימרות ומשלי עם על נשים, ליקט אורי סלע ז"ל, שהיה עתונאי מוכשר ובכיר. הספר יצא לאור בשנת 1969 בהוצאת עקד, שגם היא ז"ל.
אספתי כמה וכמה אמרות, שאין ביניהן קשר, מלבד ביקורת על נשים. היום, בעידן metoo# לא כולן היו מתקבלות בברכה. ובכל זאת…
בספר משלי נאמר "מצא אשה, מצא טוב". כתב זאת, כידוע, שלמה המלך, החכם מכל אדם.
וירגיליוס אמר "בגוף נאה, נעימים אפילו החסרונות" וג'ורג' ב. מר אמר "יופי הוא המתנה הראשונה שהאל מעניק לאשה והראשונה שהוא גם נוטל ממנה".
אוסקר ויילד טען ש"נשים נוצרו לאהבה, לא להבנה". היום, בוודאי, היה אומר דברים אחרת.
הסופרת ג'ורג' אליוט (מרי אן אוונס), כנראה ידעה, כשאמרה "ככל הנשים, סבורה היא כי שתיים ועוד שתיים תהיינה חמש, אם רק תבכה ותתעקש בעניין זה די הצורך".
שרה ברנאר, השחקנית היהודיה צרפתיה, הסבירה במאה שעברה, כי "הקהל רוצה שינהגו בו כפי שנוהגים באשה – אין לומר לו, אלא את מה שהוא רוצה לשמוע".
אוסקר ויילד אמר בהזדמנות אחרת ש"טובה אשה יפה מאשה טובה, אך טובה אשה טובה מאשה מכוערת". והוא היה, כידוע, הומוסקסואל ובגלל זה נשלח לכלא.
במסכת יבמות במשנה ניתן הפירוש למשפט "עזר כנגדו": זכה – עוזרתו. לא זכה – כנגדו.
ידועה מאד אמרתו של הסופר הבריטי, סמיואל באטלר: "שודדים תובעים את כספך או את חייך. נשים תובעות את שניהם".
אמירה הפוכה טבע האמריקני ווב ב. גאריסון: "בכל פעם שגבר מטפס בסולם ההצלחה, אשה היא שמחזיקה בסולם לבל-יימוט".
ואלמוני, כנראה יותר מודרני, ציין כי "גיל העמידה זה כאשר שערה של אשה הופך מאפור לשחור". היום, גם אצל גברים.
אפשר לסכם באימרה אחרת מספר משלי: "נזם זהב באף חזיר – אשה יפה וסרת טעם". אבל מאז שהדברים נכתבו, עברו הרבה מאד שנים.

 פורים שמח
המצולם בתמונה הוא כותב הבלוג הזה.
את התמונה צילמתי כשהייתי בבית הספר היסודי, כנראה בכתה ז' או ח'. צועניה. את השמלה קבלה אמי ז"ל משכנה, בעלת המכולת. את שאר פריטי התחפושת ליקטתי בעצמי.
מי אמר שצריך לקנות באינטרנט?

דברים בשם אומרם
"כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית … לבבי מלא עריגה רוחנית גבוהה ורחבה … ונשמתי הולכת היא ומתנשאת, מתעלה היא על כל השפלות, הקטנות והגבולים שחיי הטבע, הגוויה, הסביבה וההסכמה מגבילים אותה, לוחצים אותה בצבתים, משימים אותה כולה בסד … ואני עוד לא באתי לזאת המדרגה לסכות מראשית עד אחרית, להבין נועם שמועה, להרגיש מתק כל דקדוק, להיות צופה באור שבמחשכי עולם. והנני מלא מכאובים, ומצפה אני לישועה ואורה". (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שמונה קבצים ח', ר"צ)

שווה מילה

אם מישהו עזב את החוג לרכיבה, אז הוא פרש או לא ?

מודעות פרסומת

חו"ל זה מקום מסוכן

כמנהגנו, ישבנו בבית קפה אופנתי ושתינו את הקפה המסורתי. הגיש לנו, הפעם, צעיר שניכר בו שהוא חדש בבית הקפה וגם במקצוע. כשהתחילה השיחה, הודה שהשתחרר מצה"ל לפני חודשים ספורים בלבד ועכשיו הוא אוסף כסף בשביל הטיול שאחרי צבא.
– לאן?
"אני מתכוון לנסוע לדרום אמריקה", אמר.

כתובת על הר בדרום אמריקה: ישראלים יקרים, לא לוותר! עוד קצת לטופ! 2018

– אספר לך סיפור קצר – אמר פול, ידידי. זה היה לפני שנים, אבל אפשר ללמוד מסקנות גם היום.
בני השתחרר מהצבא אחרי שירות לא כל כך ארוך בקבע. ביום שחרורו לקח תרמיל – שהכין מראש – ובו בערב יצא בטיסה לדרום אמריקה.
כשהגיע לבוגוטה, גוואטמלה, יצא במונית משדה התעופה לעיר. נסיעה  לא ארוכה, וכאשר הגיע ליעדו, השאיר את התיק במכונית ויצא לרגע אל המלון. כשהוציא את ראשו, ראה מרחוק את המונית נוסעת… עם התיק.
פקיד המלון היה מוכן לעזרה והזעיק שוטר. זה היה  נחמד מאד ותמורת סכום לא גדול, ששילם התייר הישראלי, הלך איתו לשוק המקומי. שם הסתובבו פה ושם והגיעו לדוכן תיקים, שבו היה גם התיק הגנוב. התייר שילם קצת לבעל הדוכן וכך בשני תשלומים, זכה לקבל את תיקו בחזרה.
שיהיה לך שיעור בהכרת דרום אמריקה – אמר פול למלצר הצעיר. אחר כך הוסיף: היום, יש לך סמרטפון.
– כן, השיב המלצר. לא אצלי בכיס, אלא ליד הדלפק…
לא חשוב. כשתיסע במונית, כדאי שתצלם את הנהג ודאג שייראה את זה, וגם תצלם את מספר המונית. זה יכול לעזור.
המלצר הצעיר, מתברר, הוא בעל נסיון. כשעוד למד בתיכון, היה בטיול באמסטרדם. היו לו תיק ומזוודה – סיפר. כשיצא מן האוטובוס, שבו הגיע עם חברים, הניח על המדרכה את המזוודה הכבדה ואת הטרולי. כשהסתובב לרגע, ראה פתאום שהטרולי נעלם. מבט מהיר גילה שהגנב נמלט בפינת הרחוב.
המלצר שלנו מיהר וכשהגיע לפינה, הגנב כבר נעלם.
הלך הבחור לתחנת המשטרה הקרובה להתלונן. שוטר פתח מגירה בשולחנו והאיש שלנו ראה את המזוודה הקטנה מונחת שם. "זה שלי", אמר לשוטר. זה לא רצה לשמוע, אבל כשפתחו את המזוודה נמצא שם הדרכון הישראלי וגם מכנסי ג'ינס. 300 דולר – נעלמו.
לא רק בדרום אמריקה יש גנבים. גם באירופה.

ניקוי לא נעים
באחרונה יצא לאור ספר חדש של של א. ב. יהושע, "המנהרה". ספר יוקרתי של מחבר יוקרתי וגם עורך בעל שם: מנחם פרי.
מחבר ידוע ועורך מוכר וכשקראתי את הספר מצאתי בעמוד 302 שגיאה לא נעימה: "ביטוח חיים, עוד מנקים לך בנתיבי ישראל מן הפנסיה", כתוב שם. לדעתי, צריך להיות "מנכים".
פניתי להוצאה – הקיבוץ המאוחד – וקבלתי תשובה: "אנחנו יודעים והטעות כבר תוקנה", כתבה לי תמר פלג.

מי מפעיל את החמאס
ב-20 באוגוסט 2014 כתבתי פוסט לא רק מנהרות  והערתי שקטאר היא מממנת החמאס.  באותו יום פורסם מפי בכיר בפתח, שקטאר דרשה מחאלד משעל לא להסכים למתווה המצרי במו"מ עם ישראל. אם יסכים – יגורש מקטאר, אמר אותו בכיר.
הפוסט מי מפעיל את החמאס פורסם חודש  אחרי שכתבתי פוסט קודם. שם ציינתי כי "אחרי שנשיג הסכם על הפסקת הלוחמה ועל רגיעה, הכסף לעזה ימשיך לזרום והמערכה הבאה תהיה בפתח. שימו לב לקטאר, שורש הרע".
לא המצאתי את הדברים, אלא ציינתי אותם בעקבות דורון פסקין בכלכליסט ואחר כך אהרון רוזן בגלובס.
אם מישהו מדבר על "מזוודות הכסף" שעוברות לרצועה, הוא יכול לראות שהדברים אינם חדשים.

סטטוס קוו איננו דבר סטטי

במוזיאון תל אביב יש הרבה תערוכות מעניינות. רובן המוחלט תערוכות של אמנות לסוגיה השונים ועתה מתקיימת בה תערוכה נסתרת למחצה – "סטטוס קוו", המוקדשת לאתרים קדושים לשלוש הדתות ודרך החֶזקה בהם. כלומר, איך עושים שימוש באתרים הללו. לכאורה, באמצעות הסטטוס קוו, כלומר שמירת המצב הקיים (בלטינית,In Statu Quo).
למה לכאורה? כי התערוכה מראה היטב כיצד המצב משתנה בנסיבות של הזמנים המשתנים, מימי השלטון העותמני, שבו החלה קביעת ה"חוקים", דרך השלטון הבריטי, שניסה לשמור את המצב, דרך השלטון הירדני וכלה בימינו אנו, בזמן השלטון הישראלי.

הצעתו של האדריכל עמוס אורקן לבניית הכותל המערבי. כיום האזור מכוער להפליא.

התערוכה מתמקדת בחמישה אתרים, החשובים לשלוש הדתות: הר הבית, הכותל המערבי, כנסיית הקבר, מערת המכפלה בחברון וקבר רחל. אותי עניינו בעיקר הר הבית והכותל ועוד יותר – מערת המכפלה.
המבקרים במערה מכירים אותה כיהודית או כמוסלמית. תלוי בשעה שבה מבקרים. התערוכה מוקדש אולם צדדי מיוחד לסרטים על שני קירות. בסרט אחד מראים את היהודים, חבושי כיפה ומגודלי פיאות, מציבים ארונות, ספרים ושלטים על קירות האולם וכסאות רבים בשטחו. לאחר שעת התפילה, ממהרים אותם יהודים להסיר את השלטים בעברית מן הקירות, מניחים את הספרים בתוך ארונות וסוגרים אותם היטב ואת הכסאות אוספים לחדרים צדדיים. מן הצד השני – או בסרט השני, אם תרצו, ממהרים מוסלמים להניח שטיחים על כל המרצפות הריקות מכסאות ורהיטים. הם מקפידים שיהיה מקום לכל המתפללים המוסלמים להיכנס ולכרוע בתפילתם.
הסרטונים אינם מראים את הרצח הנורא של ד"ר ברוך גולדשטיין. לא זה הנושא, אלא החֶזקה והחלוקה של המקום, הנשמרת על ידי חיילי צה"ל ומשמר הגבול, הנראים בסרטים.
כאן, בתערוכה, אפשר לראות את החלקים שציבור המבקרים אינו רואה. את חילופי המשמרות בתוך המערה.
בחוץ יש מפות מאויירות, המראות את אותם האולמות כשיש בהם כסאות ואמצעי פולחן לעומת שטיחים וכלי פולחן אחרים.
האם הדו קיום נשמר בסטטוס קוו? נדמה לי שבמשך השנים המצב במערה משתנה. מקום שלא ניתן ליהודי לעלות בו מעל המדרגה השביעית, פתוח עכשיו ליהודים. אבל רק בשעות מסויימות.
התערוכה מוקדש מקום לחמשת האתרים הקדושים לשלוש הדתות. אני העדפתי להתרכז בכותל המערבי. אני זוכר את הכותל עם הרחוב הצר בימי המנדט הבריטי. ביקרתי במקום בהיותי חייל ימים ספורים אחרי כיבוש ירושלים וראיתי את שכונת המוגרבים לפני שטדי קולק, ראש העיר האגדי, שלח דחפורים להרוס את השכונה ופינה את הרחבה. היום זו רחבה גדולה ומכוערת. בתערוכה מוצגים תשעה מבני גבס שיצקו אדריכלים ובהם הצעות כיצד לבנות מחדש את הרחבה מן הכותל ומערבה. אף אחת מהן לא נבנתה, אבל היה מעניין לראות את ההצעות, שנסתיימו ברחבה מכוערת.
פרופ' אריה אלדד כתב במאמרו האחרון במעריב, "הערבים מתים מצחוק", כי במהלך מהיר אחד השתלטו כמה מאות ערבים, בהנהגת הואקף של הר הבית, בתמיכת ירדן והרשות הפלשתינאית – על מתחם שער הרחמים. כך הם יצרו מסגד רביעי על הר הבית. ישראל כבשה את ההר כשהיה בו מסגד אחד, חראם א-שריף. בימי שלטוננו נפתחו שם עוד שני מסגדים, שלא היו קודם. עכשיו מנסים לפתוח את הרביעי, בניגוד לצו של בית המשפט.
נדמה לי שבמאמרו מספר פרופ' אלדד על הסטטוס קוו, שאיננו שמירת הקיים במקומות הקדושים לשלוש הדתות.
הגדרה:
עבודת צוות היא האפשרות להאשים מישהו אחר בטעויות. אומרים שיש מי שמנצל אותה ככל האפשר.

 

מישהו מעופף שם בשטיח  

עיר יפה אילת, נעימה לנופש ובעונה זו של השנה יש בה שמש אביבית חמימה ונעימה. כדאי לנסוע לנופש לאילת וחברת "השטיח המעופף" אירגנה טיולים לקבוצות – אוטובוס, מלון טוב (לנו היה אירוח מלא) ובילויים בתוך המלון ושיט בים. מישהו שם, בשטיח המעופף התבלבל ונתן לנו, לחופשים, צמידים שעליהם נרשם, אירועי הגמלאים הארציים. לא ידעתי שיש "גמלאים ארציים". אולי יש "אירועים ארציים", אבל לא בגלל זה התעוררתי לכתוב את הקטע.
יחס טוב, אוכל טוב, חופשה טובה. אלא…
וה"אלא" זה חשוב.

אירוע יפה, נסיעה – פחות. תשובה – אין

אם ביום הראשון יצאנו מתחנת רידינג בתל אביב בדיוק בשעה הנקובה, הרי הדרך חזרה היתה סתם סיוט בגלל רשלנות וחוסר אירגון. מישהו בהנהלת השטיח המעופף קצת התעופף במקום לעבוד. גם הנציגה באילת הוסיפה רשלנות משלה ואת המחיר משלמים, כמובן, הנוסעים. אנחנו, הכלואים באוטובוס.
קבלנו הודעה כתובה להיות מוכנים ביום חמישי בשעה 9.30 בשערי המלון כי האוטובוס צריך לבוא לקחת אותנו לתל אביב. אז ב-9.30 לא הגיע אוטובוס. כלי הרכב הכבדים התחילו להגיע באיחור של שעה. רק. תחילה אוטובוס לפתח תקווה, אחריו אוטובוס לראשון לציון ואולי עוד אחד או שניים. רק האוטובוס שלנו, שהיה צריך להיות הראשון, הגיע בערך סמוך ל-11. נו, מילא.
בתוך האוטובוס התברר כי הנציגה של חברת הנסיעות הנחתה את הנהג לנסוע הפוך! לפי הוראתה הוא נסע למלונות אחרים באילת – ויש בה רבים – ואלינו הגיע בסוף. אבל זה לא היה סוף טוב. כי מכאן, יצאנו למסע בין בתי מלון אחרים. היו בתי מלון שנהגנו ביקר בהם שלוש פעמים. מה יש אם נוספה עוד שעת נסיעה מיותרת?
התברר שלבית המלון האחרון ברשימה הודיעו להיות מוכנים ב-10.30, אז מה הפלא שהנוסעים לא היו מוכנים?
הנציגה הגיעה עם רשימת נוסעים בלי מספרי טלפונים שלנו. גם הרשימה לא אורגנה לפי מלונות. אלא, סתם שמות מעורבבים. טוב, זה רק לקח הרבה יותר זמן לברר מי נוסע ומי נעזב ולא היתה דרך לטלפן אל הנוסעים כדי לברר. פשוט, אין טלפונים!
אז יצאנו לדרך בערך שלוש שעות מאוחר יותר והגענו לתל אביב סמוך לשש בערב. קצת מותשים אחרי חופשה מצויינת. השטיח, מיותר לומר, לא בשבילנו.
התקשיתי למצוא את המייל של השטיח המעופף. כשהשגתי אותו, פניתי אליהם אך לא קבלתי הסבר. גם בפקס לא הגיעה תשובה. ליצור מוניטין לוקח זמן. לבזבז אותו – זה מהר מאד.

מדבר שקר תרחק
מילדות למדנו ש"השקר, אין לו רגליים". עכשיו אנחנו למדים שדווקא יש לו.
נ. ב. גם לחצאי אמת.

אני קמצן, אני?

הפרלמנט התכנס, כמנהגו, ביום ששי בבית הקפה "שלנו" והשיחה נסבה, כמובן, על הבחירות הקרבות. מי יצטרף אל מי ומי יצביע מה. משעמם.
בסוף השיחה משך שמיל בשרוולי ואמר קצת בלחש: כשנתפזר, אני רוצה לשבת איתך בארבע עיניים, טט-א-טט, לא ראש בראש…

מה שלא בא בקלות, לא יוצא בקלות

כשישבנו בצד, בשולחן אחר, הסביר לי האיש: "לא רציתי לדבר בנוכחות כולם על הנושא של קמצנות. זאת אומרת, אומרים עלי שאני קמצן ואני חושב שלא. אולי אספר לך ואולי תכתוב על כך בפוסט שלך"…
המדבר, איש לא צעיר, כמו כולנו, ודי מבוסס. הוא פנסיונר ואנחנו יודעים שצבר רכוש וגם קיבל בזמנו ירושה יפה ואפשר לומר שלא חסר לו. אבל מעבר לכוס אספרסו, הוא לא מזמין כלום בבית הקפה שלנו. אולי כוס מים. בקיצור, קמצן.
"טיפלתי אתמול בציפורניים. פדיקור. והיתה לי שיחה עם הפדיקוריסטית, שמצילה אותי מכאבי רגליים. היא סיפרה לי, שאמה גידלה שבעה ילדים וגם גידלה את ביתה מ-50 מטרים למאה ויותר וגם ציידה את הבית. את הכל היא עשתה מחסכונות. לא מאוברדרפט, שהיתה מלת גנאי בעיניה".
– אז מה נשתנה?
"היום זה עולם אחר. מבזבזים. כאילו הכסף ראוי לבזבוז.
"אני מסתכל על הילדים שלי, שקונים בלי חשבון ומביט על הנכדים שלי, שהכסף לא נחשב אצלם. טוב, אפשר לקבל מאבא, הם אומרים. אצלנו זה לא היה ככה ואני חושב, שצריך לחשוב לפני שקונים ומבזבזים. והצעירים לא חושבים בכלל לפני שהם קונים את כל מה שלא הכרחי. קלות הבזבוז ומיעוט ההנאה.
"קמצנות זו מלת גנאי, שמשתמשים בה הרבה. חסכנות היא מלת שבח, שמשתמשים בה מעט" – השלים והשתתק.
שתקתי ובן שיחי הזמין לעצמו עוד קפה וגם לי.
"אתן לך דוגמא. אחת מרבות. לבני ולאשתו היו קשיים עם בנם. הוא תלמיד תיכון והם רצו לעשות 'גיבוש משפחתי'. נסעו ביחד לתאילנד לאיזה חודש. עלה להם אלפי שקלים. האם הצליחו? הנכד סיפר לי, שבשבילו זה לא היה טוב. כל הזמן רק רצה לחזור הביתה.
"לא חבל על הכסף?
"רבים מדברים על הקושי של זוג צעיר להשיג דירה. מייללים לאבא ולאמא שלו ושלה, שמא יוכלו לעזור.
"פעם זוג צעיר הסתפק בדירת חדר או שניים. היום, רוצים ארבעה. פעם יצאו לגור בשולי הכרך. פריפריה. היום רוצים במרכז".
– כלומר? – הצלחתי להשחיל שאלה.
"אני יכול לדבר על ההרגשה שלי. לבזבז כסף זה לא כיף. לחסוך כסף זה לא עונש.
"אני לא נהנה מהוצאת הכספים ואני מסתכל על כל החבורה שלנו, שיושבת כל שבוע בפרלמנט, ואני רואה איך החבר'ה מנשנשים במהירות ומשלמים בקלות. לא מקדישים רגע למחשבה. בסופו של החודש, הם בוכים ש'לא מצליחים לגמור את החודש'. קל לבכות".
– יש לך פתרון? – שאלתי.
"לחשוב.
"לחסוך זאת לא מילת גנאי.
"אתם יודעים שאני מסודר. יש לי הכנסות מעבודה והשקעות שעשיתי בעבר. יכולתי לבזבז, אבל למדתי מהוריי שכסף לא גדל על העצים וכאשר חושבים, חוסכים.
"אין לי הנאה מהוצאת הכספים כשלעצמה. והיום, כשאנחנו מבוגרים, אני רואה שנהגתי בחוכמה כשהייתי צעיר. אולי הדור של היום שונה? אצלם קמצן זו מלת גנאי. לי זה לא קמצן. לי זה חסכן".
מה שאחרים חושבים שהוא הוצאה מותרת, בעיני היא הוצאה מיותרת".

לכל עט
מוקדנית: "תרשום לי מכתב"…
– אין "תרשום". צריך להגיד "תכתוב".
מוקדנית: "אז איך יש 'מכתב רשום'"?

הספר שילדים לא עזבו

פרופ'  צ'ארלס לוטוויג' דודג'סון, מרצה למתימטיקה, כתב ספר ילדים לפני כ-155 שנים ופרסם אותו ב-4 ביולי 1865. במוזיאון תל אביב לאמנות התקיימה עד שבוע שעבר תערוכת "זמנים מודרניים" של יצירות מופת, שהושאלו ממוזיאון פילדלפיה לאמנות. הקהל הצטופף בתורים שהתארכו עד שעתיים כדי לחזות בתערוכה הייחודית. ואילו באולם אחר, שנועד לילדים בקומת המרתף של המוזיאון התל אביבי, התקיימה  תערוכה שונה לחלוטין. ספרים ואמצעי ציור ותחפושות "עליזה בארץ הספרים" לפי הספר הישן ההוא – "עליזה בארץ הפלאות". אותו ספר, שכתב פרופ' דודג'סון ופרסם בשם לואיס קרול.
לפי הקהל בתערוכה, לא נס ליחו של הספר, ש"מצטיין במשחקי מלים ובאיגיון (נונסנס)", כפי שמספרת ויקיפדיה.

ילדים, רק תבחרו

התפלאתי לראות בארונות הזכוכית עשרות ספרים, רובם בעברית ומיעוטם באנגלית, שפת המקור, של עליזה, הלא היא אליס בכמה מן הספרים. הספר זכה לתרגומים רבים בעברית במהדורות שונות ועל ידי מתרגמים לא מעטים. הוא הופיע במלואו וגם מקוצר ומתאים לילדים קטנים. הוא הופיע גם עם מגזרות קרטון של הילדה, שעברה את הפלאים ושל מלכת הקלפים והקלפים ושאר ייצורים נפלאים שהספר מדבר עליהם.
במרכז אולם התערוכה שולחן גדול ולידו כסאות נמוכים לילדים, והיו רבים שבאו עם הוריהם לתערוכה שבקצה המוזיאון. על השולחן של מסיבת התה של אליס הניחו צבעים מצבעים שונים וצלחות פלסטיק, שהילדים נתבקשו לצייר עליהם ארוחות. אני מוכרח לומר, שהצלחות היו צבעוניות להפליא והיתה עוד ערימה של צלחות לבנות ריקות, לילדים שיבואו לצייר.
בצד האולם יש פינה מגודרת ובה הוצב שולחן עם דמויותיהם של הייצורים מן האגדות של עליזה בארץ הפלאות. כאן אפשר לראות את כובעו של הכובען ואת סמלי הקלפים ופסלון של ארנב וגם עוגות שאינן נגמרות לעולם…
בפינה אחרת של האולם מונחים בגדים וחלקי לבוש, שילדים לוקחים ו"מתחפשים" בהם לדמויות מאויירות מן הספר- סינורים ושכמיות ומסיכות וסתם אבזרים של משחק.
כיף של סיפור במוזיאון.

משמעותו של גנץ
השם של בני גנץ עלה באחרונה לכותרות ואיננו יורד מהן. שוחחתי באחרונה עם אחד מאוהדיו ואמרתי ש"גנץ ידוע כאווז ביידיש". השיב לי האוהד: "אווז היא חיה אצילית".
הורי גידלו ברווזים ואווזים ואני, כילד, לא התפעלתי מאצילותן של העופות.במוחי, הלא מומחה ביידיש, צלצל משהו,שגנץ משמעו 'הכל'. הלכתי למחשב ומצאתי במילון יידיש-עברי, שגנץ משמעו 'לַחֲלוּטִין'.

 

קשישים – היזהרו מעוקץ

לא מזמן, באמצע דצמבר האחרון פרסמתי פוסט על "עוקץ" קשישים. זה היה אחרי שהמשטרה עצרה תריסר חשודים בפרשה של הונאה – הבטיחו לתת "מתנות" או מענק כספי או ביקשו את הפרטים של אותם קשישים עריריים. מי שהתפתה, עלול היה לשלם הרבה כסף בעד "מתנות חינם" או שלקחו את הפרטים האישיים שלו כדי להשתמש בהם לגניבה אחרת.
כתבתי, שזה לא הכל. יש עוד רמאים, ש"עוקצים" בשיטות הונאה שונות. והנה, בשבוע שעבר, הגיעו גם אלי. קבלתי פניה של רמאים. זה הגיע, מוזר, בצורת מיילים למחשב וגם בצורת אס.אמ.אסים לטלפון. כולם מופיעים בשם בנק לאומי וכולם, בנוסח זהה, מציעים לי, לטובתי, לעדכן את פרטי החשבון שלי בבנק לאומי.
זה היה קצת מוזר, כי מזה שנים רבות אין לי חשבון בבנק לאומי. אבל, החלטתי לנסות.
במחשב הופיע המייל הבא:  שלום הלקוח
עקב עדכונים חדשים עליך לעדכן את נתוני חשבון הבנק שלך כעת.
ראשית – כך ליהנות כל השירותים החדשים שלנו
שנית – כדי להגן על הנתונים שלך בצורה מצוינת
עדכן את חשבונך.
בשולי ההודעה הופיעו מספרי טלפון ותיבת דואר.
ניסיתי כמה פעמים להשיג מישהו בטלפון והעליתי חרס. אבל, לפנסיונרים יש זמן ואולי גם קצת עקשנות והיום ענתה לי מוקדנית. שֹמחה שמה. אמרתי לה בקצרה: "אם יש לי  חשבון, אני רוצה את הכסף"… לקח לה כחצי שעה של בדיקות ("אנא, המתן בבקשה") ובסוף הודיעה לי קצת בפליאה: "לא, אין לך חשבון".
קבלתי ממנה את המייל של מחלקת הבטחון ובו ביום קבלתי מהם תשובה לא מפתיעה:
"שלום יאיר,
תודה רבה על הדיווח. אכן מדובר במייל מתחזה.
"בברכה
"צוות  ABUSE".
אני יכול לחזור על הצעתי מן המייל הקודם: אף פעם אל תתנו פרטים למי שפונה אליכם ולא חשוב מה התירוץ שהוא נותן וגם אם הוא יודע כל מיני פרטים ורק "חסר" לו עוד משהו. אם אתם מוכנים לתת פרטים מבוקשים – רק כאשר אתם מטלפנים ביוזמתכם אל הטלפון של החברה המבקשת. לא אל הטלפון שמוסר לכם המתחזה הרמאי.

משהו לנהג המונית
אני משתמש לעתים במוניות "גט". אחד היתרונות שלהם – אני משלם אוטומטית באשראי ואינני צריך אפילו להוציא את הארנק. בסיום הנסיעה אני אומר לנהג: "אתה משולם ואני מאושר"…
בדרך כלל הוא מחייך.

האם דונלד טראמפ הוא אדם שקול

לפני שבועות לא רבים פרסמתי בבלוג שלי את דעתי על נשיא ארצות הברית. "ליצן שקרן", קראתי לו וזכיתי לתגובה זועמת. הכותבת, דווקא הביעה דיעה חיובית עליו. אז החלטתי לחפש אם יש דו"ח פסיכולוגי על האיש החזק בעולם. הדו"ח לא חדש והסכימו על ממצאיו אלפי פסיכולוגים ובראשם ד"ר ג'ון גרטנר, הפסיכולוג של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ון הופקינס. הוא החליט לפרסם עצומה לפיטוריו של הנשיא וזכה לאלפי חתימות של עמיתיו למקצוע.

יש לו זכות חתימה

נשיא ארצות הברית מפזר הצהרות וחותם על ציוצים וזוכה לכותרות בכל העולם ואינני היחיד שמותח עליו ביקורת. אבל לפנינו דו"ח מקצועי, שפורסם בעתון "פסיכולוגיה היום" psychology Today עתון נחשב בעולם. הדו"ח אינו חדש ושם מצויין כי זאת שאלה מעניינת לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש.
ראשית, בארצות הברית אין זה חוקי ואסור לאנשי מקצוע לדווח על מצב נפשי ללא הערכה אישית קפדנית של הנבחנים. אבל במקרה של איש הציבור הזה – מסתמכים על התנהגותו הפומבית ועל דברים שאמר.
בדו"ח המדובר נאמר, כי האישיות של דונלד טראמפ, עם עליותיו ומורדותיו, מייצרת, יותר מכל, חוסר אמון. זה סיכון כאשר מדובר באיש ציבור עם כל כך הרבה עוצמה. פרופסורים מאוניברסיטת ייל וחברים בארגון בריאות הנפש "חובה להזהיר" אומרים שדונלד טראמפ לא מתאים לתפקידו.
בדו"ח של "פסיכולוגיה היום" נאמר במפורש: דונלד טראמפ לא אוהב חוקים, פרוטוקולים, ביקורת או התנגדות. לעתים קרובות הוא מאתגר את הסטאטוס קוו ואינו מקבל פקודות. אם נוסיף את האימפולסיביות שלו להתנהגויות אלו, יש לנו מה שמסווג על ידי ה- DSM-5 כהתנהגות אנטי-חברתית.
יש לו טווח תשומת לב קצרה מאוד. הוא מגלה עניין מועט בדעות שונות משלו. יכולתו לעבד מידע כתוב – מוגבלת. הוא יוצר את הרושם שאיננו שוקל את ההשלכות לטווח הארוך של התנהגותו.
לדונלד טראמפ יש אישיות נרקיסיסטית בבירור. כמו כן, הוא נוטה לסמוך על מעט מאוד אנשים ויש לו תהליך מחשבה דיכוטומי מאוד על אנשים: אתה או ידיד או אויב, אתה פטריוט או שאתה לא.
הוא לא סומך על אינטלקטואלים, הוא מכנה עיתונאים "מסוכנים" , והוא נמנע לקבל דיעה מכל מי שמומחה, כי הוא מניח שהם יתנגדו לדעתו.
לדונלד טראמפ מטרה אחת בלבד: להיות במרכז תשומת הלב. אם הוא לא במרכז, הוא מרגיש מתוסכל וכועס.
מומחים ציינו כי דונלד טראמפ עונה על קריטריונים ב-*DSM-5 לפחות בשלוש הפרעות: אישיות נרקיסיסטית, אישיות אנטי-חברתית ואישיות פרנואידית.
באותו דו"ח של "פסיכולוגיה כיום" נאמר גם כי לא כל הפסיכולוגים מסכימים להערכה זו: "אנחנו לא צריכים לקבל אותם כאמת מוחלטת. אלה הנחות של מומחים".
השאלה הנשאלת כאן היא אם לפני שכל פוליטיקאי יקבל את השלטון, הוא צריך לעבור בדיקות של מצבו הפסיכולוגי.

כמה זמן אורכת חקירה?
בוויסקונסין, ארצות הברית, נחטפה ג'יימי קלוס בת 13 ונמצאה רק אחרי שלושה חודשים. הארץ רעשה. היא הצליחה להימלט ונמצא כי החוטף הוא ג'ייק תומאס פאטרסון בן 21.
כיממה אחרי שהחוטף נמצא, הודיע מפקד המחוז של המשטרה במסיבת עתונאים משודרת, כי הוגש כתב אישום נגד החוטף ג'ייק תומאס פאטרסון בן ה-21. כיממה בלבד!
אולי בארצות הברית צריכים ללמוד מאיתנו, שחקירה תימשך שנה, שנתיים או שלוש…

בימים אלה חופש הדיבור חשוב יותר

דווקא בימים אלה של טרום בחירות, חשוב יותר חופש הדיבור וחשובה ביותר אמינות הדיווח. בדרך כלל אינני כותב פוסטים בענייני מפלגות, אבל לכל הדיעות מערכת הבחירות הקרובה תהיה מאד אגרסיבית ותתבלט בשקרים. בעיקר, ברשתות חברתיות, אך לא רק.
לפיכך, אני מעלה דברים בעקבות פוסטים שפרסמתי באתר של העתונאי יואב יצחק, שעימו עבדתי לפני שנים במערכת מעריב. הבדלי הדעות אינם נוגעים להערכה המקצועית שיש לי אליו.
אחרי פרסומם של שני פוסטים בעלי עניין פוליטי החלטתי להגיב קצת יותר באריכות. תחילה, דברים שכתב יואב יצחק באתרו: "אנו במערכת News1 מקפידים לשמור על חופש ביטוי. במקביל, אנו מבקשים מהגולשים להקפיד ולשמור על הכללים המחייבים, להימנע מהוצאת לשון הרע ומביטויים פוגעניים מיותרים". באחת התגובות נאמר: "הקמפיין נגד נתניהו חייב להימשך כל הזמן… אינני מבין מדוע לא צריך להביע את דיעותיהם של מתנגדים פוליטיים של ראש הממשלה? לא היו יריבים פוליטיים לראשי ממשלה אחרים? מותר להם לחשוב אחרת מאשר דעתם של תומכי הממסד".
אני חוזר ומצטט מדברי יואב יצחק: "אנו במערכת News1 מקפידים לשמור על חופש ביטוי". אני מקווה שגולשים בכל האתרים הפוליטיים יקפידו על פרט חשוב זה, במיוחד בימים של לפני מערכת בחירות.
לכאורה, כל הידיעות על חקירת נתניהו הן שקריות. אפשר כמובן לא להסכים לכך, אבל אי אפשר להתעלם מכך.
אפשר, כמובן, לחשוב שעל סדר היום צריכים להיות הישגיו של בנימין נתניהו. מאידך, אפשר, כמובן, לחשוב שזה מסע יחסי ציבור ולא הישגים.
ולבסוף שאלת-הערה: אני כותב בשמי את כל הבלוג. משום מה רבים מאד מן המגיבים, מסתתרים מאחורי כינויים או שמות חלקיים. מדוע?
עמוס עוז על ביבי
בימים אלה, אחרי פטירתו של הסופר עמוס עוז, מלאים אמצעי התקשורת בהספדים לסופר הגדול.

הילד בנימין ואביו

אלי הגיע במייל סיפור ישן, שפורסם בדה מרקר בפברואר 2015 . באסיפת בחירות של מרצ בהוד השרון השתתף עמוס עוז וסיפק לשומעים סיפור משעשע על היכרותו עם ילד בן שלוש, לימים ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
הסופר התייחס לפרשת הדחתם של השופטים בוועדת פרס ישראל לספרות ומחאת הסופרים שהתעוררה בעקבות המהלך. "אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש", סיפר לנוכחים.

"הוריי היו לוקחים אותי לדוד, הפרופ' קלאוזנר, וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג, שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי".

הימים ימי בחירות

מצאתי בירכתי המחשב שתי אמרות:
א. אם אלה גדולי הדור, הדור הולך וקטֵן.
ב. מועמד בבחירות הוא אדם, המשיג כסף מעשירים וקולות מעניים ומגן עליהם אחד מהשני.

צונאמי בתל אביב?

תמיד קראתי על סופות צונאמי במדינות רחוקות. אסונות קשים, אבל מאד רחוקים. מה זה נוגע לנו? אז, מסתבר שזה נוגע. אולי האוקיאנוסים גואים בגלל אי חתימתו של הנשיא דונאלד טראמפ על הסכם מזג האויר בפריז ביוני אשתקד. ביטול ההסכם עלול להשפיע על הקרחונים ועליית פני הים גם על פני הים התיכון שלנו. אם גם אנחנו צפויים לסופת גשמים איומה כזאת אז גם חופינו עלולים להיפגע. נראה רחוק? אולי לא כל כך.

שנדע לאן לברוח

ביום שמש אחד הלכתי בשדרות בן גוריון בואכה העיריה בתל אביב ולנגד עיני… שלטי אזהרה מפני צונאמי. השלטים מפנים לאן למהר בשעת אסון (אם מספיקים לברוח). עמדתי בקרן הרחובות והרהרתי, שאכן מאחורי חוף הים של חוף גורדון. אם יהיה צונאמי, המים עלולים לעלות על כיכר אתרים ואחר כך יירדו בזעף אל כיוון העיריה. כלומר, מי שיעמוד במקומי – עלול להיפגע. לכן, טוב להישמע לשלטים ולרוץ מיד לגבעה, לכיוון היכל התרבות.
בשלטים, ברחובות המועדים לפורענות, נכתב: "בדומה למדינות אחרות בעולם, הכשרנו מסלולי מילוט מצונאמי לאזורי כינוס בטוחים".
מסתבר שיש ועדת היגוי להיערכות לרעידות אדמה והיא יחד עם העירייה והמשטרה יזמו את המבצע. הם מיפו את האזורים, שבהם יש חשש לצונאמי. בטקס הצבת השלטים – לא ידעתי עליו – השתתף מלבד ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, גם קצין המשטרה הידוע, ניצב משה (צ'יקו) אדרי, שהיה מפקד המחוז.
מדי מפלס המים הותקנו בים ויתריעו על שינויים פתאומיים שחלים לפני צונאמי. ראו, הוזהרנו!
במקרה פגשתי בשלטים הכמעט-נעלמים ברחובות תל אביב זמן קצר אחרי שהצונאמי היכה בחופי אינדונזיה: לפחות 373 בני אדם נהרגו ועוד 1,400 נוספים נפצעו. בסרטון מקרטע בטלוויזיה ראינו את האסון בשעה שאירע – להקת רוק הופיעה ונסחפה במים האדירים יחד עם הבמה.
אנדן פרמאנה, ראש הסוכנות לניהול אסונות באינדונזיה, אמר שכוחות משטרה מספקים מענה מיידי לקורבנות באי ג'אווה המתויר שליד הבירה ג'קארטה. הוא הוסיף קריאה להתרחק מהחופים, כי "צונאמי יכול להכות שוב."
לא עלינו.

אמת או שקר
בספר "רודף העפיפונים" מאת חאלד חוסייני, אומר האב, באבא, לבנו אמיר:
"מוטב להיפגע מן האמת מאשר להתנחם בשקר". (עמ' 58)