לא רק מנהרות

עיני כל נשואות לעזה. שם מתנהלת מלחמה ועיקרה – המנהרות. אלה מהוות איום קיומי על היישובים בדרום והממשלה מצהירה, שמטרת המבצע להשיג רגיעה לטווח ארוך. כמה ארוך – לא אומרים, וכנראה גם לא יודעים, כי המשא ומתן עדיין לא מתקיים ולא ברור בינתיים אם יש מי לנהל מו"מ, כי חמאס מפגין התנהגות נוקשה ביותר ועדיין לא מוסכם מי ינהל את המו"מ. אבל לכל הפרשנים ברור, שהמנהרות הן מוקד עיקרי של הדיון וכמובן דרישה ישראלית לפירוז הרצועה. מה יקבלו החמאס בתמורה – את זה נדע בסיומו של המו"מ.
אני יכול לצטט את השר יובל שטייניץ: "אם אנחנו רוצים, שהמבצע יתחיל פתרון ארוך טווח וישים סוף לסבל האזרחי בשני הצדדים… לראשונה שמנו על השולחן את המטרה של טיפול יסודי באמצעות פירוז עזה".
שמעתי פרשנים רבים, שחוזרים כולם על כך שאסור להשאיר לחמאס אף מנהרה. כל אחד יסכים לדרישה זו. חשוב לישראל לצאת מנצחת במלחמה הזאת וכל "הסכם" אינו שווה את הנייר, שעליו הוא כתוב. כדי לשמור על כיבוד הסכמים צריך כוח ויכולת להגיב מיד ובעוצמה על כל הפרה. עד כאן הכל מובן ומוסכם על הכל. אבל דרישה זו איננה מספקת.

מצד אחד זורם גז ומצד שני - כסף

מצד אחד זורם גז ומצד שני – כסף

התעניינתי ושאלתי ידידים מה, לדעתם, המניע של החמאס בכניסתו למלחמה. התשובות שקבלתי היו: "הם משוגעים" או "הם פנאטים". זה לא הסבר שמניח את דעתי, כי ראשי החמאס, המסתתרים בבונקרים מבוצרים, אינם משוגעים. הם שולחים את הפנאטים להילחם ולהתאבד. הם עצמם אנשים בעלי שיקול. חיפשתי תשובה עד שקראתי מאמרים של דורון פסקין בכלכליסט ואחר כך של אהרון רוזן בגלובס. שניהם תיארו את תמונת המצב במזרח התיכון המשתולל והצביעו על מעורבותה הרבה של נסיכות הנפט הקטנה והעשירה, קטאר, במימון תנועות ג'יהאדיסטיות כמו דעא"ש והחמאס. הם הזכירו, כי קטאר היא שהקימה ומממנת את מערכת התעמולה המרכזית למען האחים המוסלמים, "אל-ג'זירה". קטאר, מדינה עתירת ממון, מוציאה הון עתק על מלחמה למען האיסלם הקיצוני, נגד האיסלם המתון ונגד כל גורם מערבי שהוא. היא המממנת הגדולה של האחים המוסלמים והיריבה הגדולה של מצרים במזרח התיכון.
כאן נפל לי האסימון. אויבינו הגדולים, החמאס, אינם גוף עצמאי שיש לו מדיניות עצמאית. הם שכירי חרב של קטאר. הם נלחמים בנו, ה"כופרים", שאיננו חלק מן העולם שקטאר מקדשת. כלומר, הסכם שיביא לסגירת מנהרות לא יביא לסגירת צינורות הכסף מקטאר. מסקנה, עלינו להתכונן למלחמה הבאה.
מי שמנהל מו"מ עם חמאס (באמצעות מצרים, טורקיה, קטאר או ארצות הברית) צריך לקחת בחשבון שאנחנו נלחמים בשכירי החרב. לא בשולחיהם.

בנק מפגר
כשפתחתי את תיבת הדואר הופתעתי. מצאתי מכתב מבנק דיסקונט ובו כל הפרטים נכונים: הוא מופנה אל גברת עליזה פרידמן, הכתובת נכונה וגם מספר החשבון מדוייק. אבל מה? עליזה פרידמן נפטרה לפני 24 שנים וגם חשבונה בבנק נסגר אז.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • מוני יקים האנטיציוני  On 20 באוגוסט 2014 at 19:25

    החמאס הוא המייצג הנאמן של האינטרסים הלאומיים של העם הפלסטיני והראשון שבהם הוא מימוש הריבונות המדינית של העם הפלסטיני על ארץ מולדתו פלסטין !

    • יאיר דקל  On 20 באוגוסט 2014 at 20:43

      מוני, אתה לא היחיד שחושב כך. יש, לפחות, שלושה חברי כנסת שנסעו להביע את דעתם זאת בקטאר.

  • Uri Kretchmer  On 27 ביולי 2014 at 18:44

    ליאיר
    תודה על המידע המעניין
    אורי

  • Mosheshy  On 27 ביולי 2014 at 9:18

    ובאשר לאל ג'זירה. בניגוד למה שחושבים…

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1161469

  • Mosheshy  On 27 ביולי 2014 at 9:10

    שכחת עוד מממן של החמאס. בנק ישראל .

    כשהתותחים רועמים הכסף עובר: 12 עובדות על הקשרים הכלכליים של בנק ישראל עם החמאס .

    http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/11/12.html

  • benziv  On 26 ביולי 2014 at 21:40

    אתה כנראה לא מאמין בגלגול נשמות…

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: