גם הפרופסורים מצביעים מהבטן

פעם, בימים רחוקים, כאשר יוסף אלמוגי היה האיש החזק של מפא"י, התלוננו בפניו: מדוע התעמולה של המפלגה כל כך לא אינטליגנטית. אלמוגי, שרצה את בוחרי הפריפריה (אולי את האספסוף), השיב: "כמה פרופסורים יש? חצי מעברה?"
הבחירות המשעממות ביותר בתולדות המדינה עומדות בפתח והסקרים, כמנהגם, מבטיחים לנו את התוצאות. מבטיחים ולא מקיימים.
החלטתי לערוך סקר משלי: כיצד מצביעים הפרופסורים. אלה, שיצאו לשדות המחקר הנצחיים ובודקים כל מידע בדרך מדעית.
לרשותי לא עומדים מאגרי מידע ופרופסורים אינם מבאי ביתי הקרובים. החלטתי לפנות אל המאגר האישי – בוגרי המחזור שלי בבית הספר התיכון אהל שם ברמת גן. ששים וחמישה בוגרים יש במחזור ובהם 17 דוקטורים וששה פרופסורים.
פניתי אליהם בדוא"ל ושאלתי: אנחנו מתקרבים אל הבחירות ומעניין אותי האם פרופסורים מצביעים מן הבטן? כלומר, האם אנשים משכילים, חכמים, בעלי ידע – מצביעים רק לאחר בדיקת חלופות וחיפוש מידע ושיקול דעת, או שהם מצביעים כאחד מאיתנו – לפי תחושות בטן? חמישה השיבו.
מרצה לכלכלה השיב למשאל: "מהבטן!" ומיד הביא אסמכתא: "יצא השבוע ספרו של פרופ' אריאל רובינשטיין, 'אגדות כלכליות'. אריאל הוא כלכלן בעל שם עולמי בתיאוריה כלכלית. הוא אומר כי דעתם של 'פשוטי העם' היא סמכות להכרעות חברתיות וכלכליות לא פחות מדעתו של כל 'מומחה'.
"למשל, פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל בתורת המשחקים, הוא ימני קיצוני. ואני מכיר לפחות שני פרופסורים באותו תחום, שהם שמאלנים קיצוניים! גם הוא וגם הם אמונים על תורת ההחלטות הרציונליות…
"האמן לי, רק מעט פרופסורים היו יודעים להעלות בפניך טיעונים סדורים והגיוניים מחוץ לתחומי התמחותם. תהליך הבחירה הפוליטית שלהם דומה לתהליך שבו הם קיבלו את החלטתם להתגרש, לקנות מכונית חדשה או לאכול סטייק במקום המבורגר – הכל מהבטן. אם כי הם ודאי ישמחו להדגים בפניך את הרצף הרציונאלי של החלטותיהם".
פרופסור לפיסיקה סיפר לי שהיה צריך לפתור בעיה – לקבוע חדר לשני פרופסורים. האחד בא ראשון ובחר את השולחן שליד החלון. השני הגיע אחר כך ודרש בתוקף… לקבל שולחן יותר גדול, כי המקום ליד החלון כבר תפוס. סיפר וצחק.
במשאל, השיב קצרות: "התרשמותי היא, שרוב הפרופסורים בוחרים מהבטן ואולי אפילו יותר מאשר הממוצע". הסברו: "בשל חוסר עניין בפוליטיקה. לפחות אלו שעוסקים במדעים מדוייקים".
פרופסור בביוכימיה וביולוגיה מולקולרית מבנות המחזור השיבה, כי "אני מייצגת רק את עצמי, אבל בסביבה שלי רוב האנשים יודעים בשביל מי הם לא יצביעו" והוסיפה: "פרופסור לביוכימיה (או כל תחום אחר) אינו בהכרח שונה מכל אחד אחר – ראה Joe the plumber"…
חברי, פרופסור בעל שם בפסיכולוגיה, הסביר ש"כולם מצביעים באיזה שהוא תמהיל של שיקולים רציונאליים ואמוציונאליים. מבחינה זו הפרופסורים אינם שונים מאחד העם. אם הם מציגים את הבחירה שלהם כמשהו רציונאלי – אלה הצדקות לבחירה מהבטן" .
החוקר, שעוסק בחרקים מזיקים במסגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות, היה נחרץ: "לא נראה לי שאנשים משכילים בודקים בצורה יסודית חלופות לפני הצבעתם בבחירות לכנסת. בשיחות עם חברים אני שומע את ההתלבטויות, במיוחד עכשיו. גם אני שוקל ועדיין לא החלטתי".
דיעה שונה לחלוטין הציג פרופסור, שחוקר ומלמד ביוכימיה באוניברסיטה. הוא היה היוצא דופן במשאל: "מנסיוני, רוב חבריי אינם מצביעים 'מהבטן'. רובנו מסתכלים על הדברים בזווית רחבה ולעתים משנים את דעותינו במשך הזמן. בגדול, אנחנו אנשים הגיוניים ועורכים שקלא וטריא".
מסקנה: כמו בסקרים המקצועיים – זה לא מדעי, אבל זה משקף…

פרופסור אריאל רובינשטיין קורא לכלכלה "אגדה"

אני נזקק לפרופסור אחר (שכבר נזכר לעיל) בעניין אחר: לפני חודשים אחדים העליתי את הפוסט חוקי הכלכלה הם חוקים? ועוררתי עלי תגובות זועפות. בשבוע שעבר, פרסם פרופ' אריאל רובינשטיין את ספרו 'אגדות הכלכלה'. הנה, ציטטה מדוייקת מהמודעה לספר החדש: "כלכלנים אינם מבינים בכלכלה הרבה יותר מכל אדם אחר, טוען אריאל רובינשטיין, פרופסור לכלכלה. אבל הם משתמשים ב'שפת סתרים', שחוצצת בינם ובינינו ומונעת ממי שאינו חבר במסדר הכלכלי להתווכח עמם; ב'אגדות הכלכלה' מציג רובינשטיין את התיאוריה הכלכלית כתחום הנוטה לשמרנות ומסייע להגמוניה לשמור על כוחה.
"הספר 'אגדות הכלכלה' נשען על מכלול חוויות חייו של אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל. לצד טיפולים אישיים, מציג הכותב מושגים מהשפה הכלכלית, מוכיח את כוחם ואת ההיגיון הטמון בהם, ובה בעת מכחיש כל פרשנות המאפשרת להסיק בעזרתם מסקנות שימושיות".
לי אין צורך להוסיף דבר.

מבוקשת תוכנה לזיוף שלטים

באחרונה מתרבים הדוא"לים המתהדרים בקריאה "לא יאומן" (לעתים עם שלושה סימני קריאה!!!) ובהם שלטים שבאמת לא יאומנו. הם פשוט לא קיימים.
הסוד טמון בתוכנה לזיוף שלטים. קיבלתי אותה מחבר ובטעות מחקתי.
המוצא הישר מתבקש לשלוח אלי את הקישור לתוכנה: yairdk@walla.co.il
תודה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 3 בפברואר 2009 at 16:05

    יוסי,
    דעתי כדעתך. עדיפה תעמולה אינטליגנטית – גם לאנשים לא משכילים. ובמיוחד עדיפה תעמולה אמיתית ולא ספינים, שמתגלים כשקר בתוך זמן קצר.
    אבל מה לעשות – ההישרדות מביאה לנו כוכב נולד גם בפוליטיקה וגם בכנסת. בסוף יש לנו מחוקקים עלובים.

  • יוסי  On 1 בפברואר 2009 at 21:03

    תעמולה אינטליגנטית תשכנע את הבטן של אנשים אינלטיגנטים, כי תעמולה מטופשת גורמת להם מבוכה כשמדובר במפלגה שלהם. למשל, אני הייתי מעדיף שהתעמולה של מרצ, המפלגה שלי, היתה עוסקת במהות במקום השיטחיות המאפיינת אותה.

    כלומר, הבטן של אנשים שתופסים את עצמם משכילים (אני דוקטור, במקרה) גורמת להם להתרשם באופן שיטחי מעצם העובדה שהמסר אינו שטחי.

    הטענה שלי היא שאין קשר בין הצבעה מהבטן לבין השאלה אם התעמולה שיטחית או לא.

    אגב, שיעור אקדמאיים גבוה מאוד היה לכם באהל שם.

  • מירי  On 1 בפברואר 2009 at 12:01

    מעניין.
    אולי אני טועה ומטעה – אבל הטכניון מאופיין בבעלי נטייה ימנית בהשוואה לאוניברסיטאות האחרות (מלבד בר אילן, מן הסתם). מנסיוני הבלתי סטטיסטי בעליל, אנשים שעוסקים במדעים מדוייקים נוטים להצביע מאד ימינה.

  • מיקי  On 1 בפברואר 2009 at 10:43

    מה שאומר שעל כל 100 אנשי אדמיה החותמים על משהו (לא משנה על מה) ניתן להחתים 100 ירקנים מהשוק

    למען האמת – בשורה משמחת מאד
    בהתחשב בכך שכל 100 אקדמיים בתחומים שונים הופכים להיות הוגי דעות, אנשי ערכים ופוליטקיים לעת מצוא

    בלא שום סימוכין אמיתי לכך

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: