המשפט לא יכול להיות זול

 אחרי התאבדותו של שופט בית משפט השלום בירושלים, מוריס בן עטר, בגלל עומס תיקים ופסקי דין, הכל עוסקים בעומס הרב על השופטים. התיישבתי לארוחת צהריים עם שופטת בדימוס, שישבה בדין שנים אחדות וצברה נסיון רב תיקים.
"פנו אלי עורכי דין ממכרי וביקשו שאמליץ עליהם לשיפוט", היא אמרה לי בין מנה למנה. "אמרתי לכל אחד מהם: 'דעו שזאת עבדות. שיעבוד'".
– וזה שכנע אותם?
"למיטב ידיעתי, לא. אחדים מונו, אחדים לא. אלה שפגשתי אחרי שכבר שפטו זמן מה, אמרו לי שצדקתי. תקופת השיפוט שלי היתה קשה מאד מאד ואל תחשוב שקודם לכן ליקקתי דבש בעבודה. תמיד היה קשה ובלשכת השופט – קשה יותר".

עבודת השופט נראית קלה, כשמביטים מן הצד. הייתי שנים רבות כתב (של סוכנות עתי"ם) בבית המשפט וראיתי את השופטים מגיעים, לעתים באיחור. ראיתי את השופטים מפנים את הלשכה בצהריים. בתקופה שאני עבדתי, השופט היה כותב את הפרוטוקול בכתב ידו ולא היה לו עוזר או סטאז'ר לסייע בידו. היום יש קלדנית ויש מתמחה ויש גם עורכי דין צעירים שהם עוזרים משפטיים…
"אני לא רוצה לפרט על הקשיים בעבודת השופט. מדברים על כך עתונאים ושופטים בדימוס ושופטים מכהנים, ולא אוכל להוסיף. אבל אני יכולה להעיר על המצב.
"אתחיל בסיפור ישן נושן. בפגרת הקיץ יצאה משלחת שופטים, נדמה לי בראשות הנשיא מאיר שמגר, לביקור ביפן. כשחזרו סיפרו שפגשו בנשיא בית המשפט העליון שם וזה הציג בפניהם את ספר פסקי הדין של בית המשפט שלו. ספר ארוך ודק למדי.
"האורח הביע פליאה על מיעוט פסקי הדין ביפן לעומת הכרכים העבים שיוצרים שופטינו. השיב לו היפני: 'אצלנו אין הרבה משפטים. בתרבות שלנו, זו בושה לפנות לבית המשפט'.
"היה זה הנשיא אהרן ברק, שפתח את דלתות בית המשפט העליון לכל אדם בכל עניין. קודם, רק מי שהיה לו עניין אישי בנושא, יכול היה לפנות לבג"ץ. האם יכולים שופטי העליון להקדיש את תשומת הלב הראויה לכל תיק, כאשר האינפלציה של התיקים אוכלת בהם בכל פה?"
– אז מה אפשר לעשות כדי להקטין את מספר התיקים? להחזיר את המצב לכך שלאזרח לא תהיה אפשרות לפנות לבג"ץ? – שאלתי.
"זו בעיה ששופטי בית המשפט העליון צריכים לתת לה פתרון. נדמה לי שבימי אהרן ברק לא חיפשו פתרון".

– ועוד שאלה: מה בנוגע לעומס על השופטים בשאר בתי המשפט?
"במקום להציע פתרון, אספר לך על אירוע שהיה. דנתי בתיק אזרחי ופסקתי לטובת אחד הצדדים. מיד עם מתן פסק הדין, שאלתי את פרקליטו של הזוכה 'כמה גבית שכר טירחה?'
"אני יודעת, שזאת שאלה לא מנומסת. אבל אחרי שהשיב מה שהשיב, פסקתי הוצאות לטובת הזוכה במשפט בסכום שיכסה את כל הוצאות המשפט שלו. אם זכה בדין – הוא לא צריך להיפגע כלל.
"המפסיד במשפט הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי והשופטים חתכו לחצי את ההוצאות שפסקתי", סיימה השופטת ולא פירטה.
המסקנה שלי: אם נקשֵר את הביקור ביפן עם המדיניות של בית המשפט בארץ יוצא מזה שהמשפט זה עניין זול. זול מדי.
הציבור מרגיש שקל מאד להגיש תביעה, גם כשאין לה ידיים ורגליים. אילו הגשת תביעה היתה יקרה, מן הסתם מספר המשפטים היה קטן יותר. עם זאת, יש לבית המשפט שיקול להחליט אם הנסיבות מצדיקות הפחתת האגרה כדי לא לפגוע בזכויותיהם של מעוטי יכולת ובסוף – אם להקטין את פסיקת ההוצאות.
המשפט הוא שירות שהמדינה נותנת. אם אין תקציב להגדלת מספר השופטים, השירות צריך להיות יותר יקר.

 אקטואליה
שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, מתפאר שבישראל יש תקדים עולמי – תקציב מדינה לשנתיים. כיצד זה מתבצע? לפני כשבועיים קבלו הרשויות המקומיות מענק של מאות מיליוני שקלים והיום הודיע ראש הממשלה על ביטול גזירות מס מסויימות…

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • יאיר דקל  ביום 11 בפברואר 2011 בשעה 23:24

    לרני,
    גם כיום אפשר לקבל פטור מתשלום אגרת בית המשפט. השופט שומע את נימוקי המבקש ומחליט אם להיעתר לבקשה. כך יכול גם חסר אמצעים לפנות לבית המשפט.
    לאחת העם, לא ידוע לי שמערכת בתי המשפט מגישה עזרה נפשית לשופטים. דומני שגם מערכות עבודה אחרות אינן עושות זאת.
    ולענין המחיר – יש לנו חינוך חינם שעולה כסף רב להורים. יש לנו פרויקט מחשב לכל תלמיד, רק מחשבים חסרים. כך יש לנו מערכת משפטית שכורעת תחת העומס. הצעתי הצעה שעשויה לסייע להקטנת העומס. זה לא פתרון מוחלט. זה גדול עלי.

  • אחת העם  ביום 10 בפברואר 2011 בשעה 22:37

    ראשית , אני רוצה לשוב ולהביע את צערי הרב על כך ששוב יש לנו הזדמנות לא קרואה להיווכח ש"גם שאול בנביאים"-כלומר ,ששופט בישראל פעל באופן מנוגד לחוק שאוסר כידוע על התאבדות.
    אינני מנסה כמובן להעביר בכך במגוחכות מעין מסר של נזיפה לכבוד השופט מוריס בן עטר ז"ל- אלא, להצביע על הצורך לאפשר אצלנו פיתוח של שסתומים רבים יותר ל"מילוט לחצים".ואדגים את הבעיה מהתפתחות בנושא שהוא לכאורה קצת מרוחק: במכון לר ,לסיוע לארגונים התנדבותיים שפועל ליד "יד שרה" הוגדרו פעולות מסויימות כ" שינוע של מתנדבים" והמכון מקיים תוכניות לימודים שאמורות לסייע למקבלי ההחלטות להיטיב לשנע מתנדבים.כדאי אפוא לשאול האם לשופט/ים או -יותר נכון לממונים עליהם ,ניתנת הדרכה דומה בענייני השינוע של בני אדם שהזדמן להם לשבת על כס – המשפט?!

  • רני  ביום 10 בפברואר 2011 בשעה 20:44

    1. ההצעה פירושה מחסום כסף בפני חיפוש צדק. כלומר רק אנשים עשירים או חברות או גופים ציבוריים יוכלו להגיש תביעות.

    2. ישראל מייצרת כמויות אדירות של עורכי דינים. עורכי דין יוצרים עבודה לעורכי דין. זה מערכת הגברה אוטומטית. מערכת חברתית שמייצרת הרבה עורכי דין צריכה לדעת שיהיה צורך ביותר שופטים כי עורכי דין מייצרים תביעות. זה כמו מדינה שמיבאת מכוניות בלי לסלול כבישים תיצור צפיפות ותאונות. מי שמאריך חיים צריך לייצר בתי אבות.

  • benziv  ביום 10 בפברואר 2011 בשעה 20:20

    צריך להיות תקציב, וגם צריך לדאוג לזה שאנשים לא סתם יבואו לטעון. יש כאלה שעל כל שטות תובעים. בית המשפט הוא חלק מחייהם. את אלה הייתי מנסה לאתר, ללמוד, ולתת תשובה מתאימה. וכמובן, כל זה בלי כל הבנה משפטית…

תגובה