דוהר על קלנועית

 

החלטתי לרדת מן ההגה. מוכר את המכונית ולא מוסיף להכניס את המפתח. על ההחלטה קיבלתי הרבה שאלות "למה?" וגם מעט תגובות של "כל הכבוד על ההעזה".
האמת טמונה בנסיון. כשהייתי צעיר וקבלתי מהוריי את מכוניתי הראשונה, עמדו לרשותי האופניים ששימשו אותי במשך שנים. חשבתי לתומי, בשכונה ארכב על אופניים, שאינם צורכים דלק וכו' ולעיר – אסע במכונית. תוך שבוע ראיתי שאני טועה. יש מכונית – אז מכניסים את המפתח ונוסעים אפילו שני מטרים… נדמה לי שהשיא היה כשבני חזר מטיול צעירים בהודו. הסעתי אותו במכונית לאי-אן וכשהגענו קרוב ליעד, הוא שאל: "אולי אתה יכול להתקרב עוד קצת?" צחקתי: "גם בהודו היה לך טרמפ לכל מקום"…
בקיצור, יש מכונית – נוסעים, ולא תעזור שום החלטה לרדת מההגה.
אז מה עושה אדם, שרגיל לנסוע במכוניתו במשך עשרות שנים? טוב ששאלתם. קונה קלנועית!
ברור שהנסיעות הארוכות נעשות באוטובוסים  (צרה בפני עצמה) ונסיעות חשובות – במוניות. אז מדוע קלנועית? כדי להגיע למכולת, לקניון, לבית הקפה או לדואר. בסביבה, דוהרים על קלנועית. רכב ארבע גלגלי, שהוא לא כל כך מהיר, לא כל כך יציב, אבל מאד שימושי.
התגובה הראשונה שקבלתי היתה: "צריך רשיון בשביל זה? זה לא מיועד רק לנכים?" שתי התשובות היו שליליות. אני מניח שבקיבוצים, שם הקלנועית נפוצה מאד, זה לא רק לנכים. לכל מי שרוצה להגיע מהר.
בדקתי ומצאתי שיש לקלנועיתי שתי מהירויות – האחת כמהירותו של רץ קלות והשניה במהירות של רץ ממש.
לכאורה, צריך לחגוג. אבל רגע, יש מכשלות. ואינני מדבר על הקור בחורף, כאשר הרוח מצמררת. אני מדבר קודם כל על הסכך.
פעם, ידעתי שבסוכות יש סוכות ואחרי החג משליכים את הסכך לאי שם. לא שמתי לב לאן. היום, כשאני דוהר על קלנועית, אני יודע שיש סכך בכל השנה. קוראים לזה גזם ומשליכים על המדרכה ושם זה מונח יום או יומיים או יותר, עד שעובדי העיריה מסלקים את העודפים. ובינתיים? קלנועית אינה יכולה לעבור על הסכך וגם לרדת מן המדרכה לא ניתן. צריך למצוא דרכים חלופיות, ועד אז – לנסוע רברס. מאד מאד לא נעים.
יום אחד, יותר נכון ערב, כשהייתי בתחילת דרכי עם הכלי החדש, נסעתי, כמנהגי, על מדרכה צרה בשכונה. פתאום ראיתי שלפני חונה טנדר ואחוריו על המדרכה. מדדתי את רוחב הקלנועית – שלוש נעליים. ירדתי מן הרכב, הלכתי קצת ברגל ומדדתי את המרווח שהשאיר לי הטנדר. מצאתי שיש רק שתיים וחצי נעליים. בקיצור, אין מעבר לקלנועית.
נסעתי אחורה כמה מטרים והגעתי למקום שיש בו ירידה מן המדרכה, אבל לך תסתובב עם כלי רכב קטן ומסורבל. ירדתי אל מגרש החניה הסמוך, הזעקתי נהג שהחנה את מכוניתו והוא מופתע בא איתי וכיוון אותי "קדימה, אחורה" עד שהסתובבתי ויכולתי לרדת מן המדרכה.
בקיצור, קלנועית זה לא רק כיף. מאד רצוי לנסוע לאט ולא כדאי להתפרע במהירות רבה (מלבד לי…)
אמינות בפרסומת
שיחה במכונית ליד מגדל מגורים חדש: "אתה רואה את השלט, יש עוד שלוש דירות בלבד למכירה. אתה מאמין?"
תשובה: "לא".