תערוכות במגדל הנוסטלגיה

 

תלבושות למרי סטיוארט ועמיתיה

מגדל שלום היה פעם מרכז תל אביב. הבניין הגבוה ביותר, המרכזי ביותר ומושך תשומת הלב הרבה ביותר. היום הוא בשוליים. אני סר לשם מעת לעת להציץ בתערוכות מעניינות, הנערכות במבואה של הבניין הגדול, אשר הופך ממרכז משרדים מסחרי לבניין מגורים ענק.
כמה תערוכות מתקיימות במקום במקביל והמשותף להן – נוסטלגיה.
בגלריה – תערוכת "מאחורי הקלעים" ובה ציורים של תלבושות לתיאטרון החל משנת  1922.
סיור בתערוכה מזכיר אמנים, ששמותיהם מזכירים נשכחות כמו הצייר ראובן רובין, שצייר את התלבושות למחזה חלום יעקב מאת ריכרד בר-הופמן שהוצג בהבימה ב-1925 או הצייר מנחם שמי, שהכין תלבושות למחזה בשפל מאת גורקי וכן אריה אל-חנני שצייר למגילת אסתר שהוצג בתיאטרון האהל ז"ל בבימויו של משה הלוי (מייסד האהל) בשנת 1930 עוד לפני שאני הייתי בתוכנית…

מרי סטיוארט - הציור הפך לשמלה

את הקריקטוריסט אריה נבון מעתון דבר אני זוכר היטב. הוא צייר בקו דק ובעט קל את התלבושות למחזה רשומון, שהוצג בתיאטרון חיפה בשנת 1961 (ביים, מייסד התיאטרון יוסף מילוא).
בתערוכה יש גם תלבושות של ממש, שהולבשו על בובות של חלונות ראווה וגם פסלים, כמו הטרול מפר גינט, שעיצב וצייר דוד שריר (הבימה 1971). בצד הרישום ניצבת הבובה עם קוצים גדולים על הבטן ועל הגב. או ציורים של התלבושות למרי סטוארט למחזה מאת פרידריך שילר (הקאמרי 1962) בצד שלוש בובות לבושות פרי עיצובה של טובה קליינר-סדן.
בהמשך התערוכה מצטרף גם תיאטרון גשר ואפשר לראות את התלבושות של המחזה כפר מאת יהושע סובול שעיצבה אנה כרושצ'בה וביים יבגני אריה כמו גם התלבושות לטרטיף מאת מולייר, שהכין אותו צוות.
סיימתי ברות דר, שעיצבה את התלבושות למחזה כולם רוצים לחיות, שכתב וביים חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי ב-1986.
זו תערוכה, שמציגה עבודות מסקרנות לפי מטרתן ומעניינות כציורים. מה גם, שאפשר לראות את הסגנונות השונים של הציירים ואת התפתחות הציור לתיאטרון במשך השנים.
אוצרת התערוכה, טלי יצחקי, כותבת על "ארבעה דורות של ציירים ומעצבים, שרוקמים דמויות ותופרים חלומות: מציירים לנו מלכים, אביונים, זוגות אוהבים, משפחות ומכשפות. הם אמני תיאטרון ששפתם שפת הדמויות והבגדים והם נשארים מאחורי הקלעים".
כשיצאתי מחוויית התיאטרון, עברתי בתערוכות נוסטלגיה נוספות, שמוצגות במבואה של מגדל שלום:
בתי הקפה של תל אביב (1920-1980) שעוררה בי עניין מיוחד משום שאני חובב בתי קפה (אוצרת בתיה כרמיאל);  בניינים מעוטרים בשלטי קרמיקה של בצלאל; שמעון קוברמן, צלם תל אביבי (1919-1920); עיר במודעות קיר (1900-1936); וקינחתי בתערוכת פורטרטים יפהפיים של חברי העמותה לאמנות הצילום. אל עמותה זו יש לי סנטימנט אישי – פעם, בעבר הרחוק, הייתי פעיל בעמותה וערכתי את הצילומון, בטאונה דאז. תערוכה זו נסגרת בקרוב (12 באוגוסט) והיא שווה ביקור.

סגור להשארת עקבות, אבל ניתן לפרסם תגובה.

תגובות

  • מומלצי הבלוגוספירה  ביום 31 ביולי 2011 בשעה 23:11

    מעניין יאיר.
    ביקרתי שם לא מעט פעמים בעבודתי ולא התעכבתי להתבונן. תודה על הפוסט.
    מומלץ אצלי ב-פנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/07/18-58.html

    אסתי

  • אחת העם  ביום 30 ביולי 2011 בשעה 19:30

    תודה על התזכורת לחולף ועובר ,כלומר לתערוכה שעומדת לפני הנעילה. אבל כדאי אולי להקדיש גם כמה מילים [ואם אפשר גם צילום/ים?!]לפסיפס שמתאר את אחוזת בית ונמצא ממש בפאתיה של הכניסה לבניין . ולא רק הפסיפס מעניין, גם הסיפור של הצבתו נשמע לי מעניין .

    • יאיר דקל  ביום 30 ביולי 2011 בשעה 23:40

      לאחת העם – תיקון. התערוכה שנסגרת היא תערוכת הפורטרטים ולא תערוכת התלבושות לתיאטרון.
      בתערוכה צילמתי הרבה תמונות, אבל מטעמים טכניים אינני מצליח להכניס יותר מתמונה או שתיים לפוסט. היתר, נותרו מיותמות במחשבי. אני מקווה למצוא פתרון לבעיה זו.
      אשר לפסיפס במבואה של מגדל שלום – אכן שווה סיפור ואני מקווה להביאו בהזדמנות.
      לרע יד – לא הבנתי את הקשר של הפסוק לשמאלניות ובכלל מה משמעותו בהקשר לתערוכות במגדל שלום.

  • רע יד  ביום 30 ביולי 2011 בשעה 19:14

    כג אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי–רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא, דְּעִי מֶה עָשִׂית: בִּכְרָה קַלָּה, מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ.

    איך עושים הפוך על הפוך בטקסק שמאלני?

  • יאיר דקל  ביום 30 ביולי 2011 בשעה 14:23

    תודה. מיד תוקן ביד קלה.

  • רע יד  ביום 30 ביולי 2011 בשעה 14:14

    עט קל (לא קלה)

תגובה