בחירת הפנים היפות

עוד יומיים לבחירות. להטוטני הפרסום עושים את התרגילים החביבים עליהם כדי להניע אותנו להכניס את הפתק ה"נכון" ולי היה זמן לחשוב מה באמת מניע אותנו לבחור ב"אדם הנכון"…
את תוצאות המחקר שלי, אביא כאן. לא, אין זה מדגם סטטיסטי וסקר שערכו בעלי מקצוע. זאת תובנה שלי, תוצאת שיחות עם ידידים בבתי קפה. לא מחקר מדעי ולא מסקנות מייצגות. אבל, נראה לי, שפיצחתי את הגנום של הבוחר. לא רק הישראלי. גם האמריקני משמש לי דוגמא טובה.
ובכן, המסקנה שלי: אנחנו בוחרים את מלכת היופי. לא חושבים על כך שהנבחרת שלנו תנהל לנו את המדינה ואת החיים.
אגב, למה אין בחירת "מלך היופי"?
עוררה אותי למחשבה, בין היתר, תוכנית המקור ששודרה בערוץ 10 ובה התראיינו פרסומאים/יחצ"נים (הם מעדיפים שנקרא להם "יועצי תקשורת". זה נשמע מכובד יותר) שעסקו בעבר בהרצת מועמדים לכנסת וגילו טפח מן הטריקים שבהם השלו את הבוחרים.
אתחיל בסיפור שהגיע דווקא מאמריקה. רונלד רייגן, שחקן הוליוודי מזדקן מסוג ב' התמודד בבחירות. יועציו חשבו שצריך להציג את הקשיש הזה כבעל מרץ צעיר. לכן הורו לו לעלות בריצה קלה על בימות ההסברה שלו, וכדי להקל עליו בנו בכל בימה שתי מדרגות נמוכות במיוחד, שעליהן היה מדלג בקלילות. זה הצטלם מצוין.
נזכרתי בטריק האמריקני, כאשר ראיתי ב"המקור" את שר האוצר יורם ארידור מצולם כשהוא הולך בשוק, נעצר ליד דוכן חצילים, מתכופף ומרים חציל שנשמט. איזה יופי של שר אוצר עממי, שאיכפת לו מחציל שנפל. רק מה, הפרסומאי הניח את החציל מבעוד מועד על הרצפה והורה לשר "לגלות" את האבידה ולהשיב את הירק לדוכנו. זה היה פרסומאי אמריקני, שהובא לארץ. היה זה חידוש גדול.
מאז המשכנו ללכת בעקבות האמריקנים – לאו דווקא בתחומים הטובים שלהם – ואנחנו מייבאים מהם את תורת השיווק וכמו חציל יפה, אנחנו בוחרים מועמד יפה.
אף אחד אינו קורא מצעים של מפלגות. הבוחרים – אינם מאמינים. הנבחרים – אינם מתכוונים לקיים. אז מה משכנע? מראה המועמד, כפי שהוא נראה בטלוויזיה.
אתחיל בראש הממשלה, בנימין נתניהו. איש שיודע להסביר, יודע לנאום, מצליח לשכנע. כל הפרשנים (הרשעים) יכולים למצוא בו דופי, אבל זה לא עובר את סף התודעה של הבוחר. כך, סיפר לי כתב לענייני מפלגות, איש עתיר נסיון בתחום הפוליטי: "בנימין נתניהו לחוץ, היסטרי, נרגש. אבל כאשר נדלקים זרקורי הטלוויזיה, פתאום יש אדם אחר: שקט, רגוע, מסביר בקול עמוק. זה מה שאתם, הצופים, רואים".
להמחיש את הצורך בנראות, אזכיר את האירוע שפורסם לפני חודשים אחדים. נתניהו הלך במסדרונות הכנסת ועישן סיגר. לפתע הגיח מולו כתב גלי צה"ל. ביבי מיד הוציא את הסיגר הבוער מפיו והסתיר אותו בכיס החולצה. הכתב הנדהם ראה את הכיס מעלה עשן…
הפתעת הבחירות הוא נפתלי בנט. איש צעיר, שהגיע, לכאורה, משומקום. לא היה בתודעה הציבורית והעלה את המפד"ל הנעלמת למקום שלישי בסקרים. נפתלי בנט מופיע מצויין, מדבר בשטף, נראה טוב ואומר דברים משכנעים. יש פרשנים, שרואים אותו כתאומו של בנימין נתניהו, רק צעיר יותר.
הבוחרים מסתכלים, מלקקים את השפתיים ויש אומרים "אני מתלבט בין נפתלי בנט ויאיר לפיד". אלה, כמובן, אינם שואלים מה המצע של הבית היהודי ומי ברשימה של נפתלי בנט. אילו שאלו, לא היו מתלבטים.
יש גם שלי יחימוביץ, האשה שקפצה בן לילה מן הטלוויזיה אל הכנסת. האם הבוחרים מתייחסים למצע החברתי-כלכלי שלה? לפי סקר בתי הקפה שלי, לא! לא שמעתי איש מתייחס לעובדה שהרימה מפלגה גוססת למקום שני בסקרים. זה לא הנושא. חשוב, שהיא נראית שתלטנית. "לא אצביע בשבילה. היא לא נראית סימפטית לי", היתה תגובה ששמעתי וחזרה על עצמה עוד ועוד.
אי אפשר לסיים סקר קצרצר זה בלי להתייחס לכוכב הטלוויזיה, יאיר לפיד. כאשר החל במסע הבחירות לכנסת לפני כשנה, הכחיש שזו מטרתו. עמיתיו מאמצעי התקשורת השונים התנפלו על האיש שמנצל את במת הטלוויזיה שלו כאמצעי בחירות. אמרתי וחזרתי ואמרתי, שכל מועמד מציג את יתרונותיו. מי שיפה – מתהדר במראהו. מי שיש לו נסיון ציבורי – מציג אותו, ומי שיש לו כסף – משתמש בו. תמהתי על המבקרים, שרצו "תקופת צינון", כדי שהציבור ישכח את המגיש הפופולרי מן הטלוויזיה.
היום, כשיאיר לפיד מציג מפלגה פופולרית (בסקרים), הרי הוא מאשר, קודם כל, את דעתי שמראהו הוא הדגל. תשאלו את תומכי יש עתיד, מה מצע המפלגה – ישיבו בגמגום עמוק. לא המצע חשוב. המראה חשוב!
כאשר נערכת תחרות יופי, מסתכלים על היופי. אף אחד לא מצפה ממלכת היופי להיות שרת חוץ, גם אם היא נוסעת בעולם ומופיעה בתחרויות אופנה. עובדה, שר החוץ שלנו איננו זוכה לפופולריות בגלל מראהו. זה לא נותן לו שיעורי הצלחה גבוהים במילוי תפקידו.
לנו, הבוחרים, זה כנראה לא כל כך חשוב. אנחנו בוחרים מלכת יופי ומתפלאים שאנחנו מקבלים שר חוץ כזה.
הו-הא מי זה בא… ראש הממשלה הבא. חבל.