אהוד ברק – אולי הוא גאון, אבל לא חכם

לא פעם ולא פעמיים כתבו על אהוד ברק, הקצין המעוטר ביותר בצה"ל, שהוא חכם ומבריק. לעתים הפרשנים גם מציינים שהוא גאון. עכשיו, בעיצומו של משא ומתן על הקמת ממשלה, ניסיתי לבדוק – האמנם?
גאון וחכם – זה לא אותו דבר. פגשתי לשיחה קצרצרה את בובי פישר, אלוף העולם וגאון שחמט מוכר. הזהירו אותי שהאיש לא חכם, וזה היה בלשון המעטה.
כמה פרשיות מן העבר הקרוב מטילות צל על האיש שרוצה להיות המועמד לראשות הממשלה. לא אסקור את כולן, כי זה ימלא ספר עב כרס.
בתחילת מארס רשמה רעייתו, נילי פריאל, חברת יחסי ציבור בשם טאורוס והבטיחה ללקוחותיה ליצור קשרים עם 300 האישים המשפיעים בארץ. תמורת עמלה שמנה, כמובן. הידיעה עוררה סערה ציבורית – האם החברה תשמש צינור לתרומות לא חוקיות? או אולי גב' פריאל-ברק רוצה למנף את תפקידו של בעלה לצורך עסקים?
חכם לא נופל לבור, שפיקח יודע לצאת ממנו. הקמת החברה לא מעידה על חוכמה יתרה.
מכיוון שאינני מכיר את אהוד ברק ולא ראיתיו, אלא בטלויזיה, נעזרתי בדברים שאמר עליו מכירו ומכרו, עסקן ותיק מאד במפלגת העבודה, שר התשתיות, בנימין (פואד) בן-אליעזר, מקורבו של אהוד ברק. ולמי אמר זאת? לשר החקלאות, שלום שמחון, האיש המקורב ביותר לברק. השיחה, כידוע, נקלטה ב-30.3.08 במיקרופונים של ערוצי הטלוויזיה.
אמר בן-אליעזר על ברק: "אם הוא רוצה לקום ולהתאבד, יקום ויתאבד. אני לא איתך… עכשיו אין לו סביבה, אין לו, אין לו, אין לו. אני רציתי להביא לו את אייל חומסקי, או אייל ארד, מישהו… אני רוצה להדביק לו את חיים אסא… אני רוצה לשים לו עורך דין רציני שיישב איתו, שיתחילו, אי אפשר".
פואד בן אליעזר הוא, לדעתי, המומחה הגדול ביותר לפוליטיקה במפלגת העבודה. זאת דעתו האמיתית, לא האמירות הנפוחות שמפמפמים בתקשורת.
אבישי ברוורמן לא הסתיר את דיעותיו אמר בגלוי לאהוד ברק: "לא יכול להיות שכל אחד ידבר מטעמך. מופיע אדם בכיר שכולם יודעים שהוא מזוהה איתך (שלום שמחון) ומדבר דבר אחד, ומצד שני אומר דבר אחר. זה מבלבל את הציבור שלא מבין מה רוצים ממנו. אם נלך יחד – נצליח, אבל אם הקקופוניה תימשך – נלך לאופוזיציה". (25.9.2008).
עמנואל רוזן פגש את אלוף אהוד ברק, כשהיה חייל צעיר, כתב של במחנה, ומאז פגש אותו פעמים אחדות. במאמר ב-ynet כתב רוזן: …"המציאות היא שצריכה להכיר בקיומו של ברק, ולא ברק בה. הוא ניסה לגרום לי לחשוב שאלוהים אולי ברא את העולם, אבל לא התייעץ עם ברק, ולכן ברק יתקן איפה שצריך ויעשה את הדברים אחרת".
ובמקום אחר הוא מצטט את ברק: "תנו לי את אסד לרבע שעה בבקתת העץ של קלינטון בקמפ דיוויד, והדרך לשלום סלולה".
ברק הצליח להביא את אסד לפגישת פסגה בשוויץ והכל, כמובן, התפוצץ. פגישה דומה היתה בקמפ דיויד עם יאסר עראפת וגם שם היתה פארסה. יש אומרים, משום מה, שברק תרם לפיצוץ הפגישה בקמפ דיויד.
מכיוון שיו"ר המפלגה השניה בגודלה (בינתיים) עניין אותי, הלכתי לספריה הציבורית ומצאתי את הספר חרקירי, שפרסם העתונאי רביב דרוקר ב-2002. הספר מלא פרטים ופרטי פרטים על משא ומתן בקמפ דיויד. לא אחזור על הפרטים – לשם כך צריך ספר שלם. אבל דרוקר מגלה פן נוסף בדרכו של אהוד ברק להפעיל צוותים: הוא ממנה אנשים אחדים לאותו תפקיד ואיננו מגלה לאחד שמינה גם את השני ונותן להם הוראות, לפעמים שונות, לפעמים סותרות. כך הקים צוות למשא ומתן עם הפלשתינאים ובו בזמן מינה צוות נוסף לאותה מטרה. כל אחד מהצוותים ממודר מן השני, ואף אינו יודע על קיומו.

דרוקר מתאר כיצד נדהמו שלמה בן עמי (שר החוץ), אמנון ליפקין-שחק (הרמטכ"ל לשעבר ושליחו של ברק) ואחרים – לגלות שמישהו אחר פועל באותו תחום וקיבל הנחיות אחרות.
אינני בא לתבוע את עלבונם של האישים שנשלחו למשימות מטעמו של ברק. אבל הצד השני למשא ומתן (הפלשתינאים, האמריקנים וגם ישראלים) גילה את הדבר ואיבד את האמון באיש ששלח אליו את השליחים. דרך הפעולה הזאת אינה מעידה על חוכמה.
עוד על המו"מ בקמפ דיויד כתבתי בפוסט בעל מו"מ אפשר להביא דוגמאות בלי סוף להתנהגות תמוהה של אהוד ברק. תמוהה ולא חכמה. אפשר להתווכח על כל פרט וכל מקרה. הצטברותם של המקרים מאפשרת שאהוד ברק הוא באמת גאון, אבל גאונותו איננה בתחום של ניהול מדינה, ניהול מפלגה או אפילו הכרת המציאות.
אם כך, מדוע בחרה בו מפלגת העבודה? – שאלתי מקורב לענייני פוליטיקה וקיבלתי את התשובה :"לא היתה להם ברירה. אין בצמרת מישהו אחר".
חבל.