פארק ראש העין הוא מקום נעים לטייל בו. עצים, שיחים ופרחים וגם קצת מתקני שעשועים. לרשות העם המטייל עומדים שולחנות עץ וספסלים. להנאתכם. ביקרנו בפארק ביום חול ומצאנו את התמונה הזאת: מיכל אשפה גדול ניצב במרחק של כשלושה מטרים מהשולחן. ליד השולחן – פחיות. מישהו לא טרח ללכת שלושה מטרים עד הפח. כנראה, בני הדוד של "כוכבי" סרטון השוקולד. 
אחרי הטיול בפארק, יצאתי לימים אחדים בשווייץ, ארץ הירוק המסנוור והנקיון הלא יאומן. כאן, אני משתמש בצמד המלים שנשחק במיילים ובטוקבקים השחוקים.
קבלתי תגובה ואני מביא אותה כלשונה:
בלוג שלך, עם הצילום מהפארק, העלה אצלי נושא כאוב, בעיקר בגלל יום הזכרון: בעמיקם נמצא "ההר העגול", שמוזכר במקומות רבים של טיולים באינטרנט. הגבעה (שהייתה רוצה להיות הר, אולי) היא אתר הנצחה לאחי ראובן שנפל ביום כיפור ועל פסגתה פסל ברזל ענק, שאחי, אורי הפסל, הקים לזכרו. יש גם שלט, שמספר עליו, שלטי ביה"ס המקומי עם הסברים על הצמחיה ופינות ישיבה, שחלק מהן שופצו ונצבעו על ידי מספר משפחות המקום עם ילדיהן . יש שם פרחי בר מדהימים בין העצים, שקק"ל נטעה ומשפחתי טיפחה. קק"ל אף הכשירה דרכים על הגבעה, כך שקל להגיע. יופי של מקום עם נופים של 360 מעלות.
אלא מה? עם ישראל חי. הזוהמה והטינופת בלתי יאומנו. יש פחים, יש פח ענקי ("צפרדע") למעלה, ואנשים לא שומרים על הנקיון בלשון המעטה. זה מעליב, זה מכוער בעיקר שזה אתר הנצחה.
אך מכיוון שאני אופטימית (או נאיבית) אני מאמינה שיש לנו עתיד…
עליזה גלקין סמית, מושב עמיקם
עניינים יומיומיים / יאיר דקל 