נעמי לויצקי היא עתונאית מצויינת. יש לומר זאת לפני שכותבים משהו פחות טוב על הספר האוטוביוגרפי שלה, ילדה רעה. האמת, לדעתי, שהשם שנתנה לספר משקף אותה היטב – היתה ילדה רעה בילדותה ונשארה "ילדה רעה" גם בבגרותה.
אולי זה מציין את דרכה של נעמי לויצקי להשיג מידע בכל דרך שהיא – בחוכמה, בעורמה ובעקשנות.
מאידך, אסביר מדוע השם "ילדה רעה" משקף אותה. היא מציינת הרבה שמות של אישים שהכירה (מנחם בגין, גולדה מאיר ובמיוחד משה דיין). היא יודעת ליצור קשר עם אנשים, רצוי חשובים. האם הקשר זה טוב ואמיתי? כאן אני מבין מן הספר, שאנשים "נעלמים" לה. רחל דיין לא היתה מוכנה לערוב לאמא שלה כשזו נזקקה להלוואה, נחום ברנע לא התקשר אחרי שקיבל ספר שלה, עורך ידיעות אחרונות משה ורדי לא התקשר אחרי שיצא מן הכלא למרות שהיא דאגה לו בכל תקופת מאסרו, נוני מוזס דחה אותה כי היתה ילדה רעה. אמה אמרה לה, שהיא צריכה להשלים ולא להרגיז את כל העולם. נעמי לויצקי כתבה את האוטוביוגרפיה שלה בישירות ובעוצמה ולא עשתה חשבון עם רבים וטובים. זו היתה גם דרכה בעתונות.
ספר מיוחד
קראתי ביקורות על הספר באינטרנט והספר זכה להמלצות מצויינות. לא ראיתי שבהארץ כתבו ביקורת עליו.
בכלל עבודתה בעתונות נזכרים הארץ, חדשות וידיעות אחרונות והטלוויזיה.
לדעתי, הספר הוא עיתונות. עיתונות במיטבה אך לא ספרות. היא יודעת להציג את החומר ולשים את הדגשים הנכונים כדי לעורר תגובות אצל הקורא.
את חלקו הראשון של הספר היא מקדישה לילדותה. אמה עלתה איתה לארץ אחרי שאביה הביולוגי נרצח ברומניה בעת בריחה מהמשטרה. האם נטשה את בתה הקטנה אצל זוג זקנים דוברי הונגרית בשכונת עוני בצפון ירושלים. באותו זמן, האם, בעצמה, התגוררה עם בעלה, עו"ד אשר לויצקי, במלון המלך דוד בירושלים. יכולה להיות נטישה קשה מזו? כשנעמי לויצקי בגרה, גילתה בעצמה את תכונותיו של אביה הביולוגי, שאותו כלל לא הכירה: עצמאות, עקשנות, שמירת האמת שלה מבלי להתכופף וגם אגואיסטיות.
עטרה אופק, למשל, מצטטת את המשפטים האחרונים "אל תביטי לאחור, ילדה, לכי בשקט, לכי, יש לך עוד דברים לעשות". ועליהם עטרה אופק כותבת: "משפטי הפרידה שהיא כותבת (לעצמה) בדף האחרון שברו לי את הלב".
קראתי בעניין רב מאד את הספר ואני לא מקבל את המשפט "אל תביטי לאחור ילדה"…
צחוק מרופא
כשהפרלמנט השכונתי נרגע מן הדברים החשובים (פוליטיקה), העיר אחד שמרבה לצחוק: "אמרו לי שאני צוחק כל הזמן, אז ביקשתי מרופא כדורים נגד צחוק".
– נו?
"הוא צחק".
עניינים יומיומיים / יאיר דקל 