ארכיון תג: תשקורת

התשקורת שלי

אנחנו משתמשים בכל מיני מלים בלי להקדיש רגע מחשבה למשמעותן ואיננו שמים לב מאין צמחו. לדוגמא "התשקורת". הלכתי לאתר מילוג ומצאתי שזה "כינוי גנאי לתקשורת". ויקיפדיה הוסיפה: ההטיה מעבירה את העיתונאי מתפקיד של הצגת החדשות לעמדה של תועמלן, המנסה להשפיע על הלך הרוח בציבור. זה מותר בפובליציסטיקה ובמדורי דעות של העיתונים. אבל מישהו מסנן לציבור את הדיעה ש"הכל תשקורת". כלומר, שמאלנית רחמנא ליצלן שמתנגדת לממשלה ומדיניותה.
אז החלטתי להציץ אל מאחורי הקלעים של התקשורת בישראל. למשל, כמה עתונים יומיים, ערוצי טלוויזיה, רדיו, כמה עתונאים יש…
המלה תשקורת זה קל, זה מתגלגל על הלשון, קל לזכור את זה. הכינוי מבטא את הכעס, את הביקורת, את אי ההסכמה. בשביל למה לבדוק את הנתונים? העיקר שיש לנו סיסמא קליטה. באנגלית קוראים לזה פייק ניוז. בעברית – חדשות מזוייפות.
רציתי לבדוק את העובדות. האם יש באמת גוף כזה "תקשורת", שמאחד את כולם? האם אפשר בכלל להגיד שכולם הם חבורה אחת עם מדיניות אחת?
אז הסתכלתי ומצאתי שיש הרבה עתונים. למשל, הנפוץ ביותר בארץ הוא ישראל היום, ויש ידיעות אחרונות וגם מעריב ויש המודיע ויתד נאמן שלא לדבר על הארץ שהוא באמת באמת ביקורתי. ולא לשכוח את גלובס.
באנגלית, מזה הרבה שנים מוּכר הג'רוזלם פוסט וכמובן מופיעים עתונים ברוסית ועיתונים בערבית, שהם לא נחשבים, ועוד ועוד.
אם הקדשתי מקום לעתונות הכתובה, הרי יש גם ערוצי רדיו – כאן11 (שהיה קול ישראל) וגלי צה"ל וערוץ 7 ורדיו קול חי וקול ברמה ועוד.
אסור לשכוח את החדשות בטלוויזיה שמשפיעות יותר, כמו ערוץ 10 וערוצי 12 ו-13 וכמובן כאן11. אז כדי שלא נישאר בתחומי השמאלנים, נזכיר את ערוץ 20.
ויש גם אינטרנט ובו ערוצי חדשות, כמו וואלה שנחקר על ידי המשטרה. בקיצור, מי שאומר "תקשורת" מתכוון לכל השמאלנים האלה?
גם צריך לזכור, שלכל הגורמים הללו יש בעלים ומנהלים בעלי דיעות שונות ובכל אחד מאלה יש עתונאים, מעטים ומרובים, ויש גם להם דיעות.
שווה להזכיר שני גופים שאיחדו פעם את כל התקשורת –
היתה ועדת העורכים, שבה כולם שיתפו פעולה, כולל בהסתרת מידע. אבל הגוף הזה אינו קיים עוד. עדיין קיימת מועצת העיתונות, שאין לה שיניים, או השפעה.
באיגוד העתונאים יש למעלה מחמשת אלפים חברים. חלק קטן מהם עוסק בפוליטיקה וכותב/משדר על מדיניות הממשלה.
אז מי שמדבר על "תשקורת" כולל בחבילה אחת את כל הדיעות – של אלה שאוהבים את הממשלה ומדיניותה ושל אלה שמבקרים אותה.

זהירות, מלחמה בדרום
אני שומע רוחות מלחמה מנשבות מרצועת עזה. לא, אין לי מקורות כמו לבנט וליברמן, אבל אני שם לב שדוברי צה"ל בתקשורת משמיעים את החששות, שמלחמה עלולה לפרוץ.
בלי להביע דיעה על החמאס וכוונותיו, ראיתי לפני זמן קצר את ספרו של העתונאי משה רונן, "משפט ריגול". ספר שבו כותב המחבר על משפט, שאילו ניתן היה לכתוב את הפרטים, אי אפשר היה לפרסמו…
בעמוד 8 מספר הכותב על פגישתו של עתונאי, אבי, עם אלוף רחבעם זאבי. באותה פגישה אמר האלוף גנדי, במשרדו: "כל 7-9 שנים צה"ל צריך מלחמה. אחרת הוא מתנוון".
אני יודע שפגישה כזאת התקיימה בזמנו.

מודעות פרסומת

לתקשורת יש בעיה 

יחסי ראש הממשלה והתקשורת עלו על השולחן הציבורי ואינם יורדים ממנו. אמצעי התקשורת השונים – עתונים, רדיו, טלוויזיה, בלוגים וטוקבקים – כולם עוסקים בבעיה והפרשנויות מרובות כמספר המגיבים. רבים אומרים דברים בלי לדעת את העובדות, ובכך מצטיינים אמצעי התקשורת החברתיים, שאין להם כל בקרה וגם אין להם ידע של עובדות.
הוויכוח הציבורי, הזכיר לי כמה עובדות הקשורות בראש הממשלה בנימין נתניהו, שנושא זה אובססיבי אצלו. אני, למשל, זוכר שלשכתו מרובת ההשפעה, המציאה את השם "התשקורת", שקנה לו אחיזה בציבור כאילו יש בזה אמת. ובכן, לא. אין תשקורת, גם אם נחמד לחזור על מלה זו הרבה פעמים. זה לא הופך אותה לנכונה. התקשורת הממוסדת אינה תמיד מדייקת, אך היא רחוקה מרמת ההשמצה והבדיות של תקשורת ההמונים באינטרנט.

"ישראל היום" - התקשורת שמאלנית?

"ישראל היום" – התקשורת שמאלנית?

"התשקורת" היא, לכאורה, גוף אחד. ואף זה לא נכון. התקשורת מורכבת ממאות עתונאים בתפקידים שונים, בעלי דיעות שונות שמועסקים בעתונים, תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה. האם הם ראויים לכינוי של גוף אחד? ברור שלא. ה"תשקורת" היא שם גנאי, בדוי, שהמציאו אותו אנשים שמעדיפים להטעות והרבים קולטים את הכותרת הזאת.
ואם אני מזכיר את העתונאים, עלי לשבח את אלה שממלאים את תפקידם (לפי לשון ראש הממשלה, "כל יום, יש לי אחד שהורג אותי"). ואני חושב שהעתונאים הם אלה שמותחים ביקורת על ראש הממשלה, אבל הם גם אלה שמביאים את דברי ראש הממשלה ואנשיו בפני הציבור.
העתונאים, יש לזכור, הם אלה שפרסמו את דבר הפגישות של ביבי ונוני והם – הרשעים האלה – שלא היססו למתוח ביקורת גם על המעסיק שלהם. "תשקורת", אמרנו?
אם חשבנו שהתקשורת המודפסת הולכת ודועכת, באה פרשת המו"מ בין ביבי ונוני והתברר שדווקא העתונות (ועמה הטלוויזיה) היא שמחפשת את המידע ומעלה את הנושא החשוב הזה לידיעת הציבור. חשיבותה עדיין רבה.
בימים האחרונים אמר אמנון אברמוביץ, ש"ערוץ 2 עושה שימוש מושכל בחומר המתפרסם מן ההקלטות ואינו מפרסם דברים שעלולים להשפיע על החקירה". ימים אחדים לאחר מכן אמר המפכ"ל שלא המשטרה מדליפה את החומר. למיטב ידיעתי, הוא צודק. אינני יכול לומר בוודאות מי המדליף כיום, אבל נזכרתי בימי החקירה של אריה דרעי (שמאז, נקרא מכלוף) לפני שהורשע בדין. בכל יום, אחרי החקירה היו גורמים מחצרו של הנחקר, שדיברו עם עתונאים וכל מיני פרטים דלפו. לא המשטרה היתה זו שהדליפה. האם הדברים היום דומים? מי שאינו קשור בעתונות, בוודאי לא ינחש מאין הגיעו הפרטים לפרסום. מי שהיה בעברו שנים רבות בתקשורת, יכול לנחש.
אין להסיק מכך שהתקשורת תמיד מדייקת, תמיד צודקת. לצערי, יש לי דוגמא לעבודה רעה של העתונאים רק מן התקופה האחרונה: פרשת ההצתות. פורסם ועוד פעם פורסם ועוד פעם – שההצתות נעשו על רקע לאומני. הכותרות היו גדולות. העתונאי חיים הר זהב פרסם באחרונה בבלוג שלו, שהמשטרה קבעה שלא היה רקע לאומני להצתות בימי החמסין. אינני יודע אם המשטרה צדקה או טעתה, אבל מתפקידם של העתונאים היה לפרסם זאת בצורה ברורה ובולטת. לא ראיתי את זה כך. נכון, לא תמיד התקשורת הממוסדת צודקת. האם בעקבות זאת אפשר לקבוע שהתקשורת היא שמאלנית, כדבריו של ראש הממשלה?
הסתכלתי ברפרוף על מפת התקשורת כיום וראיתי את העתון הנפוץ ביותר: "ישראל היום". בוודאי שמאלני למהדרין. גם "מקור ראשון" (הנחשב לעתון טוב) הוא שמאלני, וכך גם העתונים הדתיים ויש עוד עתונים, שיוצאים לאור על ידי עמותות הימין. כולם שמאלנים? שוב, הטחת אשמות חסרת בסיס. העיקר שזה קליט באוזני הציבור.
פרשת ביבי-נוני וחקירת המתנות שמשפחת ראש הממשלה קבלה, נמצאות בראש החדשות. איך זה משפיע על הבוחרים? יש מפעם לפעם סקרי דעת קהל. הצעתי שעתון יבדוק בצורה עניינית, בכתבה, מה דעתם של תושבי הפריפריה על המצב. דברים שפנסיונר מן העתונות אינו יכול לעשות – האם הפרסומים של החקירות השפיעו עליהם? האם הם תומכים בממשלה או שהאירועים שינו את דעתם? בינתיים, לא ראיתי בדיקה כזאת. ואולי, באמת, לתקשורת אין השפעה?

לפני בחירות
חברי כנסת מזייפים תשומת לב, ואנחנו, עדר שוטים, מאמינים להם.