ארכיון תג: תקיעת שופר

סיפורי סבתא

"היום היה יום חם במיוחד. עדי קנתה ארטיק, ואני קפה קר", מספרת אמה של עדי בת השמונה. "לגמתי מהקפה, והיה לו טעם בדיוק כמו הטעם של הקפה, שאמי היתה שותה כשהייתי ילדה – מריר, קריר, טעים. נתתי לעדי לטעום, וסיפרתי לה, שכשהייתי ילדה טעמתי בדיוק קפה כזה שאמא שלי הייתה שותה", סיפרה.
זה הזכיר לי את הסיפור הבא – יום אחד עדי שאלה אותי: "נחשי, את מי הכי הייתי רוצה לפגוש?"


תקיעת שופר בגן – בלתי צפויה אבל מאד מקובלת

– "את מי?" שאלתי קצת מופתעת.
"את סבתא חנה (אמי)", השיבה הקטנה. "מפני שאני מרגישה שאני מכירה אותה ממש טוב, רק לא נפגשנו. אני יודעת שלא נוכל להיפגש, כי היא מתה מזמן, אבל מאד הייתי רוצה".

קול שופר בגן
במוצאי היום הראשון של ראש השנה, טיילנו בגן האם שעל ראש הכרמל. הרבה משפחות היו במקום עם ילדים ועם פעוטות. חלקם שיחקו על המתקנים שבגן ואחרים סתם טיילו. לפתע, קול שופר.
הלכנו לראות מהיכן הקול ומצאנו בפינת הגן איש עומד ובידו מחזור תפילה והוא תוקע בשופר את התקיעות לפי סידרן. אנשים התקרבו מכל חלקי הגן והצטופפו על הרחבה הקטנה.
האיש זיכה את הרבים במצווה וזכה לברכות.

שנה טובה 

לכל אחד יש זכות בחירה

בערב ראש השנה נסעתי באוטובוס מס' 37 בחיפה מהר הכרמל אל המושבה הגרמנית. ההר ירוק, יפהפה. אתר תיירות מעולה. בתוך האוטובוס ראיתי את השלט הזה מעל ראשו של הנהג.
שתהיה שנה טובה.

מודעות פרסומת

תקעו בשופר למעני

מוצאי ראש השנה התנגש עם ליל שבת. כמעט כמעט שקיעת השמש, כשכבר לא היה חם מדי ורוח קלילה סימנה שהסתיו מתקרב, יצאנו לטיול ערבית בשכונה. ריח עצים מן הגינה החדשה באוויר, ירוק בחצרות ואנחנו הולכים הליכה של שבת.
בירידה ממרום גבעתנו עוצר אותי אברך לבוש חגיגית,   מגבעת שוליים, חולצה לבנה ומעיל ארוך שחור. "שלום מר דקל, חג שמח", הוא פונה אלי בלבביות כנה.
אני מביט בפליאה בלתי מוסתרת והאיש משלים: "השתתפתי בחתונה שלך"…
כן, בחתונה שלי, לפני חודשים לא רבים, השתתפו בני משפחה וגם כמה אברכים שגויסו לשמחה.
"אתה מוכן להשתתף בתקיעת שופר? יש עוד כמה דקות של חג", אמר ושלף שופר מן הכיס הפנימי במעיל וצצה גם כפה שחורה גדולה.
עמדנו על הכביש הריק ממכוניות בראש השנה. כביש שזופת מחדש לפני שבועיים והוא נראה חגיגי. על המדרכה עמדו שלושה דתיים צעירים, שיצאו מבית הכנסת בקצה השכונה ונזדמנו במקרה. האברך קרא באוזני את הברכות ואני חזרתי אחריו ברצון. ואז החל לתקוע בשופר את הכל כסידרו: תקיעה, שברים, תרועה ועוד פעם ועוד פעם עד שהשלים את המחזור כולו.
עמדנו שם באמצע הרחוב, ששה יהודים וכלבה קטנה אחת, שגילתה סקרנות רבה לצלילים הבלתי מוכרים וחגגנו את ראש השנה.
זו היתה פעם ראשונה בחיי, שמישהו תקע בשופר במיוחד למעני.
התרגשתי.

לחסוך זמן ברכבת?
יש ליצן בהנהלת הרכבת. הוא דואג לפרסם ברדיו בכל שעה או שעתיים, שאפשר לחסוך רבע שעה בבוקר אם נוסעים ברכבת. הקריין מספר בהתלהבות שהוא רוצה להספיק להתעמל… והמאזינים יודעים שברכבת צריך לסיים את הנסיעה בהליכה על הפסים.
העובדים קצת לא מרוצים. זוכרים?