ארכיון תג: שחיתות

מי ייתן דוגמא אישית

ישבנו בבית קפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב ושוחחנו על ענייני דיומא. שמואל, שהגיע עם פול בטרמפ, התלונן על הנהג שלו. "הוא נוהג בזהירות, נותן לנהגים אחדים להידחק לפניו וכאשר עמד להחנות את המכונית, לא הפריע לנהג אחר לתפוס את החניה. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהוא נדיב. מציג דוגמא אישית של נהג שמוכן לוותר לאחרים".

שלדון אדלסון ידוע כמי שנתן עתון במתנה למען בנימין נתניהו. פחות ידוע שהוא תרם רבות למדינת ישראל ובין היתר, הפסל הזה, "צעד מפואר" של זיגי בן חיים, בגבו של בניין התיאטרון הקאמרי בתל אביב.

פול חייך לעצמו והסביר: "נכון, אני לא חושב שצריך להסתבך במריבה כדי להרוויח דקה או שתיים עם המכונית. לא כל דבר הוא סיבה למריבה". פול לא הגיב על המחמאה לו כאיש שנותן דוגמא אישית.
"האם הנהגים הפרועים על הכביש ישימו לב לנהג מנומס, שמהווה דוגמא אישית?" – שאלתי. כאן התפתחה שיחה על דוגמא אישית, שלא מוצאים באישי ציבור.
היתה הסכמה כללית – של שלושה אנשים בקפה – שאין ממי ללמוד התנהגות ואין את מי לחקות.
התחלנו בראש הממשלה, בנימין נתניהו. האם איש שממלא את כותרות הטלוויזיה, אתרי הרדיו וסיפורי העתונים, יכול לשמש דוגמא אישית?
אחרי פרסום דבר החקירות בתיקי 1000, 2000, ו-4000 , נערכן סקרים והם מצאו שכמחצית הנסקרים רוצים להחליף את ראש הממשלה ומחציתם מבקשים שימשיך. האם הוא יכול לשמש דוגמא אישית להתנהגות?  ספק.
אם ראש הממשלה אינו נושא לדוגמא אישית, הרי יש לנו שר פנים, אריה דרעי. לפני שנים, כאשר נחקר בפרשיות שוחד, צעקו חסידיו "הוא זכאי, הוא זכאי". אחרי ה"זיכוי" הזה, הורשע דרעי ונשלח לכלא. הוא חיכה בסבלנות זמן רב וחזר להיות שר הפנים. המשטרה, משום מה, חוקרת אותו באשמות דומות לעבר. האם השר יכול  לשמש דוגמא אישית? ספק.
יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, פרש מתפקידו הפרלמנטרי והוא מתמסר לחקירות המשטרה, שבהן איננו מדבר. האם לאיש ציבור יש זכות השתיקה? בעיני לא. אם הוא רוצה לשתוק – שיעזוב את תפקידו הציבורי. כאיש ציבור, הוא צריך להסביר את מעשיו. אין אדם נעשה איש ציבור חרף רצונו.  ביטן ישמש דוגמא אישית? בוודאי שלא.
אם דוד ביטן פרש מתפקידו, הרי מחליפו, ח"כ דוד אמסלם, מצטיין בהתבטאויותיו. כך, למשל, כינה את ח"כ יאיר לפיד שטינקר ומלשין, כי האיש נענה להזמנת חוקרי המשטרה ובא למסור עדות. זו לא ההתבטאות היחידה של ח"כ אמסלם, אבל גם היא מעידה שדוגמא אישית הוא לא יכול לשמש.
ח"כ נוסף, מיקי זוהר, אמר שחקירת ראש הממשלה  היא כמו רצח רבין. הוא לא כבש את פניו אחרי האמירה הנוראה הזאת, אלא רץ לכל אולפן טלוויזיה כדי לחזק את דבריו. דוגמא אישית – בוודאי שלא.
אז אולי פרקליטת מחוז תל אביב (לשעבר), עו"ד רות דוד, תהיה דוגמא טובה? היא נאשמת בבית המשפט המחוזי והתיק שלה תקוע. טוב, פרקליט מחוז הוא תפקיד חשוב  ומשמעותי מאד, אבל גם כאן לא מצאנו דוגמא אישית.
אסיים את הרשימה הלא נחמדה הזאת של לא-דוגמאות-אישיות בעו"ד רונאל פישר, ידידה של רות דוד. הוא עומד לדין באשמות של עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועוד. משפטו טרם הסתיים, אבל דבר אחד ודאי – דוגמא אישית הוא איננו יכול להיות.
האנגלים נוהגים להשתמש במשפט "זה לא נעשה". כלומר, נורמה מוסרית חשובה מאד, אולי לא פחות מנורמה משפטית.
אצלנו שואלים כל הזמן "יש כתב אישום? יש משפט? יש פסק דין?" ולא זוכרים שדוגמא אישית מגיעה מן הבית ומן הנורמות הציבוריות. צריך לציין שכל זה נכון. אבל הם לא היחידים. יש בכנסת אישים צנועים, שלא קיבלו שוחד מימיהם ואורח חייהם אינו גלוי לציבור. אולי חבל שכך, אבל צריך לזכור גם זאת.
אז מי ייתן בארץ את הדוגמא האישית, אם לא ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, פרקליטת מחוז ועורך דין?

מודעות פרסומת

חקירה לקראת בחירות

אביגדור ליברמן אומר שלקראת כל מערכת בחירות, מתחילה חקירה נגד ישראל ביתנו. דבריו מתקבלים באי אמון מסויים. אז הוא לא לבד בתלונתו.
בימים אלה, כשמפלגת העבודה/המחנה הציוני מצאה את הביטחוניסט שלה, ניזכר בדמות אחרת, נשכחת מעט: גבי אשכנזי. כאשר פרש מן הצבא כרמטכ"ל מוערך, ייעד את פניו לפוליטיקה. נותרה איזה פרשה זוטרה, מסמך הרפז. באותם ימים היתה חקירה משטרתית והיא נמשכה ונמשכה ונמשכה ומי יודע היכן היא כיום?
אז מה הקשר לדבריו של ליברמן? גבי אשכנזי רצה לפנות לפוליטיקה ובוודאי היה נקלט במפלגה, שאיננה מפלגת השלטון. אבל כל עוד מתנהלת חקירת משטרה, הוא לא יכול להיכנס לחיים הפוליטיים. חרב מתהפכת מעל ראשו.
האם להימשכות החקירה יש קשר לחיים הפוליטיים? ליברמן בוודאי היה אומר שכן.

מהי שחיתות ציבורית

אליעזר לבנה (ויקיפדיה)

אליעזר לבנה (ויקיפדיה)


בימים אלה של בחירות, כאשר שאלות של נקיון כפיים ושחיתות ציבורית ופלילית עולים על הפרק, נזכרתי באליעזר לבנה. חיפשתי והנה קטע מתוך ויקיפדיה, שעוסק בימים רחוקים, כאשר המושגים "מחוברים" ו"מקושרים" לא היו ידועים וגם הסיסמא "מושחתים נמאסתם", טרם הומצאה. מה היה האירוע שגרם לח"כ להיות מופרש ממפלגתו, אירוע שאומר משהו על אובדן הערכים של היום.
אליעזר לִיבְנֶה (לִיבֶּנשטיין) היה איש ציבור, עתונאי ופובליציסט, חבר כנסת מראשי האקטיביסטים במפא"י, פעיל למען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ומראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
בשנת 1953 החל ליבנה לבנות בית על מגרש של כחצי דונם בירושלים. הבית, שכלל שתי קומות ומרתף על שטח של 240 מ"ר, נחשב במושגי הימים ההם לווילה מנקרת עיניים, הנוגדת את הגישה של "הצנע לכת".
מזכירות המוסד לביקורת של מפא"י החליטה לאסור על ליבנה להיכנס לגור בבית. ליבנה לא נענה להוראת המוסד. מזכירות המפלגה מנעה ממנו להופיע בפני חברי המפלגה ולקראת הבחירות לכנסת השלישית לא נכלל במקום ריאלי ברשימתה לכנסת.
שיח בכביש
נהג: אור אחד מספיק לך?
נהגת: מה, באמת? פנס לא דולק?
נהג: אל תאמיני לי. תבדקי…