Tag Archives: שוחד

סיפור של בניה בשחיתות

 מתכנס לו הפרלמנט מתי שמתחשק לו. לפעמים ביום ששי (בהרכב מלא) ולפעמים בימי השבוע, כשלכמה אנשים נגמרה השלווה בבית. יושבים ומפטפטים. היום הנושא, כמובן, דוד ביטן וענייני ראשון לציון.
יש לנו מומחה, אחד שתקן, שיש לו נכסים. כלומר, הוא קונה דירות ומשכיר וגם דואג לתיקונים וגם דואג לקבל שכר דירה מהדיירים. אה, מה, מה – שותק. הפעם לא הסכמנו לשתיקה וביקשנו פירוש: "תסביר מה קורה".
אמר השתקן שלנו: "כל פעם שהיועץ המשפטי רוצה – הוא יכול לשלוח את המשטרה לחקור ברשות מקומית. בכל רשות שיחפשו, ימצאו שחיתות ושוחד".

בעל קרקע לא יצליח להרים בניין כזה

בדרך כלל, היינו מקבלים את הדברים כפשוטם ועוברים לנושא אחר. אבל היום, כשהארץ כולה סוערת בגלל אחד, דוד ביטן, ובגלל עמיתיו, העצורים האחרים, לא הסתפקנו ודרשנו עוד.
נאנח האיש שלנו ואמר: "טוב, אספר לכם על עיסקה שהייתי מעורב בה. קניתי מגרש משלושה אחים טפשים. קניתי בזול מה שהייתי צריך לקנות ביותר ובניתי הרבה יותר ממה שהם חשבו שאפשר".
לך תוציא מים מן הסלע, והאיש שלנו הסכים לספר את כל הפרטים, אבל רק לא להגיד איפה זה היה. "אתה כבר עושה מזה סיפור" – אמר, כשראה שאני כותב את עיקרי הדברים.
"לפני כמה שנים – התחיל – זוג זקנים הורישו לשלושת בניהם מגרש בתוך העיר. במגרש היו איזה בית ישן ושתי חנויות על הכביש. בשבילנו, כלום.
"הצעירים לא רצו להחזיק את המגרש. רצו כסף ודיברו עם הרבה קבלנים. גם אני הייתי שם".
שתיקה דרוכה שררה סביב השולחן, ורק המלצרית ניגשה ועזבה וניגשה ועזבה ובסך הכל יצא לה קפה.
"התנהל משא ומתן ואחד הטפשים גילה לנו, שהם התייעצו עם שמאי והוא אמר להם שאפשר לבנות 16 דירות על המגרש. אולי, אולי 17. בקושי.
"לפי זה קבענו את המחיר ועמדנו על המקח. קנינו.
"ואז התחלנו לטפל בוועדה המקומית. 16 דירות? נו, באמת… הגענו לשלושים. אבל מישהו גילה את התוכניות בוועדה והעיסקה סוכלה. אבל אנחנו, הקבלנים, יודעים את המלאכה. לא חשוב מה עשינו, אבל התוכניות גדלו מחדש".
– זאת אומרת, אתם משיגים מה שבעל קרקע לא משיג?
האיש העיף מבט עם חיוך ולא השיב על השאלה. אחרי מנוחה קצרה פלט: "הבית, בן עשר קומות, עומד עם חניה מתאימה ושלוש חנויות בחזית. חוץ מזה, יש בבניין 39 דירות, קטנות וגדולות, כולל פנטהאוז".
טוב, הוא שילם בעד הקפה של כולם. תמיד ידע שצריך לשתוק…

אגב, בדוד ביטן עסקתי בבלוג הזה כבר ב-11.11.2016 אני מעדיף דברי אמת

עשה מעשה
מי אימץ את האימרה "עשית ולא פרסמת לא עשית. פרסמת ולא עשית – עשית"?
דומני, שהיה זה שר החוץ אבא אבן, כשראה שמעשיו אינם זוכים לתהודה. אבל אולי טעיתי.

מודעות פרסומת

סיפור על מגרש אחד

היום, כאשר ראשי ערים יוצאים ובאים במשרדי חקירות של המשטרה, מעניין לסקור עיסקה של קניית מגרש בגוש דן. אולי אפשר ללמוד מכך משהו על ניהול נדל"ן והשבחתו. לי, בכל אופן, אין שום פרטים על עיסקות שוחד ועבירות. לי נודעו רק עובדות ורק על מגרש אחד.
שלוש אחיות ירשו מהוריהן מגרש. במשפחה נהגו לקרוא לו "הדונם שלנו", למרות ששטחו היה קצת יותר קטן – 924 מ"ר. הרשות המקומית, שהיתה מועצה והתפתחה לעיריה, לקחה נתח מפה ונתח משם בשביל להרחיב את הכביש ובכדי לתת מעבר להולכי רגל. השטח של "הדונם שלנו" הצטמצם ל-702 מ"ר לבניה. בגוש דן זה שטח נאה.
על המגרש היה בית קטן ושתי חנויות עלובות. אלה לא הכניסו הרבה משכר הדירה ושלוש האחיות החליטו למכור את הירושה. לאחת היתה בת להשיא, לשניה נכד שזקוק לכסף והשלישית סתם לא רצתה לסרב לקבל סכום נאה. האחיות ניהלו משא ומתן עם קבלנים.
אחרי חודשים לא קלים, הגיעו להסכם, אבל קודם לכן שאלו שמאי כמה דירות אפשר לבנות על "הדונם שלנו". זה נתון חשוב במשא ומתן נדל"ני. התשובה היתה "16 עשרה דירות, אולי 17". עם הנתון הזה הלכו האחיות לעורך דין, שינהל את המשא ומתן והגיעו להסכמה ושביעות רצון. לא עבר זמן רב והן הופתעו: הקבלן, שקנה את המגרש, פנה לעיריה וביקש לבנות 45 דירות. קטנות, אבל ארבעים וחמש! "איך זה אפשרי?" – הן שאלו בפליאה רבה.

כמה דירות אפשר לבנות?

כמה דירות אפשר לבנות?

הקבלן לא קיבל את מבוקשו, אבל הוא עדיין מתמקח על 37 דירות…
האחיות, שמגלות עניין, רכילותי, ב"מגרש שלנו" לשעבר, מצאו שהמגרש עובר הליכי תכנון ואישור. לוועדת בניין ערים הוגשה תוכנית למגרש בן 924 מ"ר ולא 702 מ"ר. הבדל, שמשמעו כסף רב. הוועדה אישרה את התוכניות למגרש ה"מוגדל" ורק אחרי האישור, הוגש ערעור והמגרש הוקטן בחזרה לממדיו החוקיים.
האחיות, שתהו על התהליכים שהמגרש עובר, הפסיקו לתהות כאשר ראו בטלוויזיה את מצעד ראשי הערים הנחקרים. אולי המגרש שלהן נמצא באחת החקירות? אולי.

שפה של מאכערים
הדברים ששמעתי על המגרש, הזכירו לי אירוע מעברי, שקשור גם הוא בנדל"ן. למען הדיוק, מינהל מקרקעי ישראל.
היה זה לפני שנים רבות למדי והייתי צריך לעשות פעולה בשביל דירה בגבעת שמואל. סייעתי אז לבני המשפחה הקרובים בענייני נדל"ן וכך מצאתי את עצמי במשרדים הצפופים של המינהל בדרך מנחם בגין בתל אביב, או אולי הרחוב נקרא עדיין דרך פתח תקווה.
התייצבתי במשרדו של הנציג וביקשתי להשלים פעולת היוון או אישור זכויות. מכיוון שהדירה לא עמדה בפני מכירה והעניין לא היה דחוף, שמחתי לשמוע את האיש אומר: "במקרה, התיק מונח על שולחני". יצאתי עליז וטוב לב.
עברו חודשים ספורים ומאום לא אירע. חזרתי והתייצבתי במשרדים הצפופים והגעתי לאותו נציג מוּכר. הסתכל בי במבט רציני ואמר: "במקרה, התיק מונח על שולחני". הפעם לא חייכתי. "אם זה מונח על שולחנך, מדוע זה לא מסתדר?" ביקשתי לדבר עם הממונה עליו ופרשתי בכעס.
עבר זמן רב עד שהבנתי את פשר הדברים. בשפת מאכערים, האיש של המינהל ביקש ממני שוחד. כשהייתי במשרדו, לא הבנתי מה ביקש ממני, כי אינני דובר את השפה הזאת. האם המינהל השתנה מאז? נדמה לי שרק השם התחלף, רשות מקרקעי ישראל. והפקיד? אולי יצא לפנסיה…