אני אוהב לקרוא עתונים. אחרי למעלה מארבעים שנה בעתונות המודפסת, לא נשאר לי אלא לקרוא עתונים (וגם לראות חדשות באינטרנט ובטלוויזיה). וכך, בערב יום העצמאות, במוסף החג של ידיעות אחרונות (27.4.20209 מצאתי כתבה שעניינה אותי. הנושא: מרים ברקת (אשתו של תא"ל שייקה ברקת, שהתפרסם כסוכן של חברת תיסנקרופ) מחזיקה בשיר שכתב ביאליק לאבי סבה, ואני זוכר אותה כמיקי אוארבך בת כתתי בתיכון אהל שם ברמת גן.
הכתבה עסקה בשיר של ביאליק, שנתן המשורר לסבא-רבא של מיקי, יצחק לייב גולדברג. בכתבה נאמר שהוא "היה נדבן יהודי, שתמך רבות במפעל הציוני ובבנין הארץ ותרם מכספו להתיישבות"…
בחוברת המחזור של בית הספר איתרתי את הטלפון של מיקי ברקת ושאלתי מה שעניין אותי: האם על שמו של יצחק גולדברג נקרא המקום "רמת יצחק". משכונת עובדים זו באתי ללמוד באהל שם, בעוד היא באה מתל בנימין, השכונה של עשירי רמת גן. מסתבר שגם את אדמות תל בנימין תרם הסבא-רבא.
אז באותה שיחת טלפון היא השיבה לי שאיננה יודעת על רמת יצחק, אבל לסבא היו פרדסים אחרים, במקום שהיום נמצאת בו בורסת היהלומים. ידעתי שרמת יצחק נקראה על שם יצחק, שהיה בעל פרדסים ומכר אותם לבניית בתים. אינני יודע אם יצחק גולדברג היה בעל הקרקע או היה זה יצחק אחר, שממנו הורי ז"ל קנו את המגרש שלהם. 
שנים רבות ביליתי ברמת יצחק, מגיל שלוש. כשהלכתי לגן הילדים ברחוב עציון, היה דב רוסיאנסקי חבר טוב. לימים, הוא נעלם מעיני. אני הלכתי לבית הספר "העליות". כשהגעתי לתיכון אהל שם, גיליתי את דב רוסיאנסקי, שלמד בעממי "המרכז" ברמת גן.
אביו של דב היה יו"ר ועד השכונה ובניירות של אבי ז"ל מצאתי, שהמקום נקרא במשך זמן מה "רמת גן ב'". אחר כך נהייה חלק מרמת גן העיר.
הצריף – מראה מחצר ביתי. אני מצולם למרגלות העץ.
לאחר שנים פגשתי צעירה, שהתגוררה בקרית בורוכוב. אמרתי לה: "את יודעת שזה חלק מרמת יצחק?" הסתכלה בי בתמיהה והשיבה: "לא שמעתי את השם הזה"…
אין תקווה
נוכח הדיווחים האינסופיים על מגיפת הקורונה והאיומים מעוררי הפאניקה בציבור, נזכרתי באמרה של אמי ז"ל: "אם אין תקווה – אין חיים".
עניינים יומיומיים / יאיר דקל 