Tag Archives: רמאות

יאיר לפיד מול בנימין נתניהו

האמנם אנחנו עומדים לפני בחירות? הסקרים אומרים שכן, וקובעים שהמועמד הבכיר אחרי בנימין נתניהו הוא יאיר לפיד.

יאיר לפיד

כתבתי בעבר כי שניהם דומים ואנחנו, הבוחרים, מעדיפים את הדיוקן הזה:
אנחנו מוצאים דמיון בין לפיד לראש הממשלה: שניהם מופיעים מצויין בטלוויזיה, שניהם בעלי הופעה ותסרוקת מסודרת, שניהם מדברים בכותרות קליטוֹת (סאונדבייטס), שניהם מבטיחים הבטחות שאינם מתכוונים לקיים ושניהם לא מקפידים על אמירת אמת (וגם על כך יש הוכחות במחשב).
חיטטתי בגוגל ומצאתי מאמר של בן כספית במעריב ב-11/09/2016 ואצטט ממנו פיסקה:

בנימין נתניהו

"לפיד הבין, שכדי לנצח את ביבי צריך להיות ביבי.
"לפיד מציג, לשיטתו, גרסה משופרת של ביבי. מודל חדש, מדוגם, עם תוכנה מעודכנת וכל הגאדג'טים הנדרשים. הוא מאמץ ומחקה את כל הדברים הטובים (לכאורה) של ביבי, ומתנער מכל הדברים הפחות טובים. הוא פרזנטור מופלא, כמעט כמו ביבי, עם לוק דומה מאוד, כולל השיער הכסוף ואהבת המצלמה והמנטרות הפיזיות ואפילו הקריצה. הוא לא ה"אנטי ביבי", אלא ה"ניאו ביבי". הוא מנסה להסביר לנו, בדיוק כמו יצרניות הסלולר, שאין צורך לעבור למכשיר של חברה אחרת. אפשר להסתפק בשדרוג המכשיר הקיים".

ילדים מזכירים את השואה
יום השואה הבינלאומי היה השבוע. לנו, בישראל, אין בכך חידוש גדול. אבל ברמת השרון יש אנדרטה לילדים ניצולי השואה. היא נחבאת אל הכלים מאחורי סניף בנק פועלים ברח' המלכים, בואכה כיכר המשטרה, במתחם חורשת ילדי השואה.

נשאר פסל זיכרון

כמה ממושכי הכספומט מודעים לה?!
אם תרצו, תמצאו שהאנדרטה נמצאת כמטווחי קשת מבית הקפה רונית, שם ספונות נשות וינדזור העליזות רוכבות הג'יפים היוקרתיים. כתוב עליה "חייכם נוקמים את מותנו".
התמונה – באדיבות המושיע האקדמי – ldn.hamoshia.co.il

רמאי השעונים
ידיד שלי, רותם, קנה באמשטרדם שעון יוקרתי ויקר. כשקנה אותו, הסביר לו המוכר שהאחריות לשעון – בכל העולם. ידידי התפאר בשעונו המיוחד בפני כל רואהו. אפשר לראות מה השעה, אבל גם לקבל מיילים וגם להקלט הודעות וגם כל מיני פעולות של מחשב ואפילו למדוד את הדופק… אכן, מיוחד. אבל אחרי ארבעה חודשים בלבד, שבק השעון. ככה סתם.
מיהר ידידי אל חנות היבואן בתל אביב וביקש לתקן את שעונו. המוכרן הסתכל, בדק, שאל ושקל ואמר לבסוף: אנחנו אחראים רק לשעונים שקנו אצלנו, בתל אביב. מה שקנו בחו"ל – יתקנו בחו"ל.
ידידי טרח ושלח את שעונו עם חבר לאמשטרדם. אבל בעוד השעון משוטט, הוא קיבל עצה: חזור אל החנות בתל אביב. פשוט, רימו אותך.
מיהר לחנות היבואן בתל אביב ודרש לדבר עם המנהל. המוכר הציע את עזרתו, אבל ידידי השיב קצרות: כן, כבר "עזרו" לי כאן.
המנהל יצא, בדק את פרטי השעון ואמר: אני רואה שקנית אותו באמשטרדם. אנחנו נטפל בו. לקח והלך.
בסופו של דבר חזר ידידי לחנות בתל אביב וקיבל שעון חדש, מהודר, סגור בקופסה.
ככה רימו אותי – סיפר לי. חודשיים הייתי בלי השעון המפואר שעבד רק ארבעה חודשים.
היזהרו מרמאים.

הגדרה
נגמר לה הכסף לפני החודש.

מודעות פרסומת

כולם רמאים כולם*

כשהורי הגיעו ארצה, אמרו להם שבשוק של יפו כולם רמאים. פנטזיה מזרחית שולטת כאן. בתל אביב – כך התרשמו – חיים אנשים הגונים. תרבות אירופה מול תרבות המזרח.
טוב, זה היה פעם. מזמן מאד.

על מי הם מדברים?

לפני שבוע כתבתי פוסט על הטעיה בחנות בגדים, כאשר מכרו לי במירמה כרטיס ויזה מיותר. חברת אשראי עולמית ענקית. לא חברה שמרכזה במזרח התיכון. ההוא, של פעם. ויצאתי ממנה עם טעם לא נעים. היום, במקרה בשעת כתיבת הפוסט הזה, התקשרה אלי אלין, נציגה של החברה, והודיעה לי שהכרטיס בוטל. 
בעקבות האירוע שקרה לי, קבלתי תגובות באתרי הבלוג שלי (הוא מתפרסם בשלושה אתרים) וגם תגובות בעל פה. "עשו לי אותו דבר", סיפר שמואל, ידידי הטוב. "הציעו לי כרטיס דיינרס, ואמרתי שאני לא רוצה כרטיס. אבל הוא הגיע אלי בדואר ואני מנסה להיפטר מהספח הזה"…
"החתימו אותי על כרטיס של הרשת ואני חברת מועדון, אבל לא ברור לי אם הנפיקו לי גם כרטיס אשראי מיותר", סיפרה ידידה ותיקה, שאיננה מתמצאת כל כך בענייני בנקים, אשראים וכדומה.
חשבתי שחברות כרטיסי האשראי הענקיות אינן לבד. גם בנקים מכובדים הואשמו פעם ופעמיים בהטעיית לקוחות, בתשלום עמלות שלא היו צריכות להיות וכדומה.
רגע, מישהו נאשם באמירת אמת? פוליטיקאים, למשל. הם מבטיחים הבטחות שלא יעלו על דעתם לקיימן ("מחשב לכל תלמיד", למשל) ואנחנו מקבלים זאת כמובן מאליו. הרי אלה פוליטיקאים – אומרים האזרחים הקטנים במשיכת כתפיים מיואשת. אנחנו שוכחים, שהפוליטיקאים הם המחוקקים. הם בוחרים את הממשלה, שמנפיקה לנו את החוקים. האם אלה שכחו שצריך לומר אמת?
האידיאל הישראלי המוחלט הוא להתפרסם בתוכנית "ריאליטי" כלשהי, שהיא כמובן תוכנית בלוף-אמת, שצוות מיומן מנהל את המריונטות המצולמות בכאילו-ריאליה. והאידיאל הגדול יותר של כולם – כסף. להיות עשיר חסר ערכים. המעושרות, למשל.
כסף, הרי זה טייקונים. הם עשירים, הם מפורסמים, הם מצליחנים. הם גם "מסַפרים". ואז מתברר לנו שהטייקונים אינם מצטיינים בדייקנות ובעסקי אמת. מי שהפקיד את כספו בידיהם, אם בהשקעות ישירות במניות או אג"ח ואם באמצעות קופת הגמל שלו, מגלה שהתספורת היא עליו. על כספו. האמת – איננה ערך שיש לה ערך בעסקים.
איך הפך השוק המזרחי להיות הערך העיקרי במדינת ישראל?
* הכותרת על פי השיר "כולם חכמים כולם". ביצוע מקורי: הגששים. מלים ירון לונדון; לחן יאיר רוזנבלום.

כולם חכמים כולם
כולם מטפסים בסולם
עושים כסף כולם,
קונים דירות, נוסעים לחו"ל – רואים עולם
כולם חכמים כולם.

בקישור: הגששיות