Tag Archives: קפה

תשתה קפה טורקי ותתעורר

אני אוהב קפה. קפה טורקי רתוח, למנוע ספק. בבתי קפה בתל אביב ממעטים להציע קפה טורקי אמיתי וכאשר הם אומרים "קפה טורקי", בדרך כלל מתכוונים לקפה שחור, שהיה מקובל על היֶקים והוא, למעשה, "קפה בוץ". פשוט, אין להם סבלנות, בבתי הקפה שאני מכיר, לחכות עד שהקפה ירתח בקומקומון הקטן (בוויקיפדיה מצאתי ששמו ג'זווה. פינג'אן, היא הכוס הקטנה) ולא יגלוש ויטנף את הכיריים. אז אין לי ברירה, אלא לשתות אספרסו. נסקפה – מוטב לומר, נס שהוא קפה – בל יעלה על השולחן.
קפה - הספרכאשר הייתי עם חבר בטיול באיסטנבול, הלכנו ברחוב התיירות, אסתקלאל, וחיפשנו בית קפה עם קפה טורקי. הביטו בנו המקומיים בפליאה ואמרו: "אין לנו קפה טורקי. יש תה, אם אתם רוצים" והציעו את המשקה החם בכוסיות מיוחדות. הרהרתי, מה, גם אתא תורכּ לא שתה קפה תורכי?…
הלכנו ברחוב לאורכו, עד שהיפנו אותנו לסימטה צדדית. נכנסנו אליה והרגשנו ריח לא שיגרתי. שם גם מצאנו בית קפה שמגיש קפה מבושל ("קפה טורקי") ובסמטה היה גם ריח לא רגיל לאפנו. חשיש. שתי הארומות הדיפו בערבוביה.
ניסיתי לברר מדוע אנחנו קוראים לקפה הזה "קפה טורקי" ודווקא הטורקים מכחישים את קיומו? שמעתי שהקפה הגיע לאירופה בסביבות קרב וינה בשנת 1683, שבו ניצחו האירופים. באותה תקופה חדר המשקה החום ליבשת ולכן קראו לו "קפה טורקי" והשם נפוץ בכל המערב. גירסה אחרת אומרת, שבעת הכישלון בקרב, הטורקים השאירו בווינה מאות שקים של פולי קפה.
בארץ, שבה יש חובבי קפה טורקי רבים, מעטים יודעים שאת הקפה מומלץ לשתות בטקסיות רבה: לאחר שהאורח שותה את המשקה המר, הוא מניח את הפינג'אן כשהוא הפוך על הצלוחית ואז המארחת קוראת לו מהשחור השחור הזה הנותר על דפנות הכוס הפנימיות והעתידות)  הלא-שחורות, כך הוא מקווה) על-פי שאריות המשקעים השחורים (כמעט כמו מבחן רורשך עממי).
רבים שותים את הקפה הזה עם התבלין הל שנותן לו טעם קצת ייחודי. אחרים מעדיפים דווקא את התבלין התימני, חווייג'. בכל מקרה, המהדרין שותים בלי סוכר בכלל (ואז לא צריך כלל כפיות) או עם מעט מאד סוכר.
וביוון, הזהירו אותי לא להגיד את המילים "קפה תורכי". אז נסעתי לקפריסין (כמובן, לא בחלק הטורקי) ושם דווקא היה הרבה וטוב. ידעתי, שעדיף לחפש את בתי הקפה הקטנים, שבהם יושבים זקני הכפר ומשחקים שש-בש. כך הנחייתי את נהג המונית והוא הביא אותי למקומות אלה, שהתיירים אינם מקלקלים אותם.
כאן למדתי שלא להגיד "קפה טורקי". לפני שנים רבות מאד היה האי חלק מן האימפריה הטורקית והתושבים לא שכחו זאת. אחר כך חזרו הטורקים וכבשו את חלקו הצפוני של קפריסין ולכן "טורקי" הוא מלה מגונה באי הסימפטי הזה. תגיד "קפה מֶטריוֹ", לימדו אותי המקומיים. כלומר, "קפה בינוני", שאיננו מר מדי וגם לא מתקתק. ומי שאינו יודע יוונית (כמוני), יכול להגיד גם באנגלית Medium coffee…
מקור הצמח הוא במחוז קפה באתיופיה. מקור אחד מספר שמיסטיקן תימני ראה באתיופיה (היא חבש) עיזים מלאות מרץ, במיוחד כשהן אוכלות מן הפוֹלים. אחרים מספרים את אותו הסיפור על רועה עיזים שטעם זאת. ויש גם שאומרים, שנזירים אתיופים נהגו ללעוס את הפולים כדי לשמור על עירנות. סוחרים תימניים הביאו אותם לארצם והחלו לגדל אותם שם (זה הולך טוב עם לעיסת ג'ת וגם עוזר לכוח הגברא) והפירות עברו גם לברזיל ובסוף המשקה הגיע גם אלינו.
פעם, אמרתי לבחורה יווניה: "את עולה אליי לשתות קפה שחור טורקי?!" והיא ענתה: נהרוג טורקי, טורקי…
הנה המלים של השיר קפה טורקי מפי אריק איינשטיין (מילים, יענקל'ה רוטבליט,  לחן, מיקי גבריאלוב):
"אז תשתה קפה טורקי ותתעורר,
"אתה המשורר.
"אז תשתה קפה טורקי, זה עולמי.
"אם לא תשיר, אז מי ישיר, אז מי? "
לפני כשלוש שנים ויותר, הופיע גם בעברית הספרון "קפה – היסטוריה תרבותית מסביב לעולם", עורך ס. מילטון. נתן לי אותו ידידי, שמואל, שנסע איתי לאיסטנבול וראה אותי במצוקתי מחפש קפה טורקי…

 זר או עציץ

זוג נכנס למשתלה וביקש לקנות זר פרחים לשבת.
אמרה השתלנית: "זר יחזיק שבוע לכל היותר. קנו עציץ. זה יישאר לזמן רב ויפרח בכל עונה".

מודעות פרסומת

רצח במשפחה טובה

בדף האחורי של כריכת הספר מספר גיבורו על פגישה עם מנהל בית הספר של בנו: "דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף… השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו. הייתי מבהיר את עמדתי". המספר לא רק דמיין, אלא גם ביצע.
לא במקרה בחרו את הפיסקה הזאת כדי למשוך את הקורא.
הספר אמנם כולל מקרי אלימות קשים ורצח, אבל הם מתוארים בלשון עדינה. לפעמים, ברמזים. הסופר ההולנדי, הרמן קוך, איש טלוויזיה ופובליציסט, כתב ספר בלשי מושך. הוא מרתק בפיתוח העלילה, בתיאור הדמויות ובמצבים שהדמויות מגיעות אליהם.
בארוחת הערב נוכחים המספר, המורה לשעבר פאול לומן ואשתו קלייר, אחיו סרג', המועמד בבחירות לראשות הממשלה, ואשתו בבט. בשיחתם הם עוסקים גם במעשים נוראים שביצעו ילדיהם בני העשרה.
השיחה מתנהלת, כמו שיחות מסעדה אחרות, על סרטו האחרון של וודי אלן והסבריו המעצבנים של המלצר הראשי על המנות הפלצניות. המחבר מוליך אותנו באווירת השלווה לכאורה הזאת אל מעשים איומים. המספר, שזוכה לאהדת הקוראים, משנה דמות במהלך הסיפור, כאשר מתגלים פרטים נוספים על בני המשפחה (אירוע אחד ציטטתי בראש הפוסט הזה).
ההוצאה לאור שואלת בעמוד העטיפה: "באיזו מידה אחראים ההורים למעשי ילדיהם? עד כמה ירחיקו לכת כדי להגן על עתיד משפחתם? ועל עתידם שלהם?"
בעיני, זאת צביעות למשוך את הקורא בדברים אלה. מעורבותם של ההורים ופעולתה של קלייר קרת המזג, מציגים בפנינו תמונה שונה לחלוטין מן השאלות התמימות הללו. הרמן קוך לא כתב "רומן אמיץ ומטלטל שמתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית, שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית", כפי שטוען דף הכריכה. לא לטעות. אלה לא משפחות שגרתיות וזאת לא ארוחת ערב שגרתית. זה סיפור מצמרר ומעניין בספר בלשי. אבל הוא לחלוטין לא מייצג משפחה הולנדית רגילה. גם הספר לא רגיל.

 משהו על קפה  
אנחנו מבשלים קפה טורקי בכלי קטן, ג'יבריק.
את הקפה הטורקי אנחנו שותים בספל קטן. שמו פינג'ן.
לא להתבלבל.

קפה מר, בלי סוכר
ומעשה שהיה כך היה – שר החקלאות, אהרן אוזן (מפלגת תמ"י), יצא לסיני בלוויית פמליה ועתונאים. השייחים ערכו קבלת פנים גדולה והגישו לנו תה מתוק מתוק ואחר כך קפה מר מר. הילדים עברו בין המכובדים וחילקו כוס שניה (לבדווים בלבד). לישראלים, כלל לא הציעו… מלבד אחד – אני. ארבע פעמים ביקשתי כוס נוספת של קפה מר נטול סוכר, אבל הטוב ביותר ששתיתי עד היום.
אז למדתי שאפשר לשתות קפה נטול.
זה היה לפני כארבעים שנה ולא שכחתי.  

מתוך הספר קפה בהוצאת אסטרולוג 2004