מתכוננים למלחמה הקודמת

אתמול פורסמו הפרוטוקולים מישיבות הממשלה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. את הכותרות הראשיות בכל אמצעי התקשורת תפסו דבריו של שר הבטחון האגדי, "מר בטחון" המקורי, משה דיין.
"קו התעלה אבוד", אמר דיין, והציע להשאיר מאחור את הפצועים שלא ניתן לפנות: "במקום שאפשר לפנות – נפַנה. במקומות שאי אפשר לפנות – נשאיר את הפצועים. מי שיגיע – יגיע. אם יחליטו להיכנע, ייכנעו. אנו צריכים להגיד להם: 'איננו יכולים להגיע אליכם. נסו לפרוץ או להיכנע'".
הדברים מרגשים ואיש אינו יכול להישאר שווה נפש. אבל את עיני משך משפט אחר שאמר דיין, משפט הרבה הרבה יותר חשוב והוא לא הופיע בכותרות. נבלע אי שם בדיווח. מבחינה עתונאית מקצועית זה מובן: אנחנו, הקוראים, המאזינים, הצופים, מעדיפים את המרַגש על פני החשוב.
אני מצטט עוד מה שאמר משה דיין בתשובה לשאלתה של ראש הממשלה, גולדה מאיר: "לי היתה הרגשה שנדפוק אותם במעבר. היתה לנו הערכה המבוססת על המלחמה הקודמת, והיא לא היתה נכונה. לנו ולאחרים היתה הערכה לא נכונה על אשר יקרה בשעת ניסיון הצליחה".
אחזור על המשפט העיקרי, החשוב והמשמעותי: " היתה לנו הערכה, המבוססת על המלחמה הקודמת"…
באותו יום כיפורים הוזעקתי לפני הצהריים בשיחת טלפון מביתי בתל אביב ונשלחתי לגייס חיילים מהגדוד. בערב יצאנו אל המחנה בקסטינה ושם היינו אמורים להצטייד בתותחים ולרדת לסיני. אבל לא הצטיידנו. לא היו תותחים. במקום תריסר תותחי 155 מ"מ היו רק ארבעה.
ישבנו יומיים בקסטינה וחיכינו שהתותחים יגיעו. הם הגיעו טיפין טיפין וכאשר היו שמונה (לא תקן מלא!) הודיעו לנו שאנחנו אמוּרים לצאת לדרום. אבל… לא היו משאיות להוביל את התותחים. חיכינו עוד יום והגיעה פקודה לנסוע על הזחלים. מאות קילומטרים.
התותחים יגיעו לחזית לאט ובכשירות נמוכה. העיקר שיגיעו.
כשהיינו בדרך, שארכה יותר מיממה – קצת קשה לזכור את הפרטים – שמעתי במכשיר הקשר במפי"ק הנייד שלנו: "לַטשַן, לַטשַן (זה היה שם הגדוד). כאן שחור (כינוי למטוס הסיור). איפה אתם?"
צה"ל הגדול לא ידע היכן נעלם גדוד תותחנים.
המשיך המטוס נרגש: "מהר! זקוקים לכם למטה".
כאשר היתה המלחמה ההיא, לא ידענו את המידה של אי-מוכנות צה"ל. כאשר היתה מלחמת לבנון השניה, שוב לא ידענו את אי-מוכנות צה"ל.
עכשיו צצים לפתע דבריו של משה דיין, שהודה במחדל הגדול מכל: "היינו מוכנים למלחמה הקודמת!"
דברי דיין זה לא רק מחסנים ריקים. זאת אי-מוכנות מוחלטת!
מה למדנו?

מסע הפרסום לפני המשט

כולנו עוסקים היום בשאלה "מי נתן את ההוראה?" ומתעניינים מי פישל, ובמיוחד זועמים על הלינץ' בספינה.
האם כולנו זוכרים את זחיחות הדעת של הימים שלפני?
הנה כותרות בידיעות אחרונות, העתון של המדינה, ביום ששי 28.5.2010:

עקבנו בציפיה ובהתרגשות אחרי הכותרות

"העיניים מופנות לים" (לא יכולתי לסרוק את העמוד כולו בגלל גודל הסורק שלי) וכותרת המשנה: "זה צפוי לקרות החל מהלילה; לוחמי הקומנדו הימי ישתלטו על הספינות העושות את דרכן לעזה ויובילו אותן לנמל אשדוד # לקראת המבצע בוטלו כל החופשות בחיל, ונערך תרגול של גלישה ממסוקים בלב ים # אבל לפעילים הפרו פלסטינים יש נשק לא פחות יעיל: מצלמות".
על כך נאמר שהנבואה ניתנה לשוטים.
בעמוד הראשון הופיעה הכותרת הבאה:

 נותרה פתוחה השאלה מי יזם את מסע היהירות הזה, שהיום נראה כל כך רע.