ארכיון תג: פלאפון

הפלא ופלא'

נסעתי באוטובוס, כמנהגי במושב שמאחורי הנהג. לפני שלט, שאי אפשר להימנע ממנו:
"נוסעים יקרים
"חל אישור מוחלט
"לדבר בפלא'
"בקרבת הנהג
"תודה".
ואני לא ידעתי, שבחגורתי צמוד פלא. היה לי פנאי בעת הנסיעה לחשוב אם שגיאה היא – כי היה די מקום לכתוב "פלאפון" – או אולי התחכמות של הנהג, שאיננו רוצה שיטרטרו לו באוזן. בכל אופן, לי יש פלא בחגורה.
הפלא התעצם כאשר כבה החשמל בחדר המדרגות, אבל זה בהמשך.

פתק מודבק על חלונו של הנהג. צילום: יאיר דקל

כבר אמרו לי שזה לא סתם פלאפון, אלא מחשב.
למעשה, הוא מחשב כף יד, שיכול לנגן מוסיקה ויש בו מצלמה וגם GPS… (רגע, מכשיר האיתור הלווייני עובד? בנמל התעופה בן גוריון הטייסים מתלוננים שהמכשיר דווקא משובש להם). אז יש עוד אפשרויות רבות לטלפון (אפליקציות בעברית). אני, למשל, מזמין מוניות בגט ולא תמיד הטלפון הלא-כל-כך-חכם מאתר לי את הכתובת. לעתים ה-GPS שלו שולח את המונית לכתובת אחרת ואני צריך לתקן זאת. אולי יש קשר בין הדברים, אבל את זה צריכה לבדוק מחלקת הסייבר. מישהו יודע היכן היא פועלת?
בכל אופן, בטלפון אפשר לקבוע שימושים מתקדמים. פנס למשל.
רגע, לא לצחוק. הוזמנתי לחברים, שבכניסה לביתם היתה שריפה. שתי מכוניות עלו באש (בלי קשר לסמרטפון) אבל בחדר המדרגות לא חוּדש החשמל. אז אמרו לי החברים להדליק את מסך הטלפון שלי ולאורו החלוש לעלות במדרגות. אני מעיד, שהאור החלש היה מצויין והספיק לי כדי לא למעוד בחשכה הקשה. בינתיים, אני מחכה שיתקנו את החשמל והפלא' ימשיך לשרת אותי באפליקציות האחרות שלו.

פאה זה כיפה
אני קורא על התרבות של תקריות אנטישמיות באירופה ובארצות הברית. אצל בת בריתנו הגדולה הדבר מגיע עד רצח המוני בבתי כנסת. נורא לקרוא. גם ליהודי לחלוטין לא דתי, קשה לקרוא על מעשי זוועה – הורגים אנשים רק מפני שהם יהודים.
הסימן הבולט ביותר ליהודים חרדים הן הפיאות ולדתיים סתם – הכיפות. האם צריך יהודי להתנזר מן הסממנים הדתיים שלו? נזכרתי בביקור בספרד, בטולדו דווקא. ישבנו בבית מלון לארוחת הבוקר ובפינת החדר ישב זוג, שניתן בקלות לזהות שהם ישראלים. במבט ראשון היה ספק קל, כי הגבר חבש בגאון כובע מצחיה. קסקט. ניכר היה שזה לא הכובע הרגיל שלו. בירור קצר העלה, שמוטב כובע כזה, שזר לא ישים לב אליו, מאשר כיפה שתמשוך כל עין. אבל זה היה מזמן. אז מה עכשיו?
יש פתרון מודרני יותר. כיפאה. כיפה-פיאה.
היום, כאשר נשים – לא רק בבני ברק – מתהדרות בפיאות וחלקי פיאות כדי להשלים את מחסורי השיער או ליפות אותו, גם גברים יכולים. שמועה הגיעה אלי, שיהודים דתיים היושבים בחו"ל, מצאו להם פתרון. כיפה מלאת שיער בצבע השיער וחובשים אותה על הראש, במרכזו. לא צריכה להיות שם קרחת קטנה, אבל אם יש – הכיפאה תכסה. יש כיפה והיא לא מאיימת על היהודי הדתי. ובא לציון גואל.

פוליטיקה קטנה
לפני עשורים אחדים כתבה נעמי שמר מלים ומנגינה לשיר "אין לי רגע דל" ורבקה מיכאלי שרה אותו עם להקה קטנה. אפשר למצוא בשירונט את השיר בן שתיים וחצי הדקות. היום, כשהפוליטיקה משתוללת, מצלצל באוזניי סיום השיר: "אמרתי לילה טוב ובעזרת השם אולי מחר יהיה לי יום משעמם".

מודעות פרסומת

השתחררתי מן השיעבוד הסלולרי

לכם יש אזיקים אלקטרוניים? לי יש.
אני מתכוון למכשיר הקטן הזה, הסלולר. כשקבלתי אותו במתנה, ידעתי שאני אזוק. עד אז, אפשר היה להשיג אותי בטלפון בבית ובעבודה. ביניהם – חשבתי – אפשר להסתדר בלי צלצול מנדנד. כשקבלתי את המכשיר, ראיתי שצדקתי. משום מה, הוא מטריד אותי כשאני לא פנוי, או לא מוכן או סתם לא רוצה לדבר.
חברת הסלולר דאגה, כמובן, שאהיה שפוט שלה למשך כל חודשי התוכנית. השבוע הסתיים השיעבוד ויצאתי לחופשי. החלטתי לבדוק את החופש.
פניתי אל שלוש החברות וביקשתי הצעה לתוכנית זולה לסלולרי שלי לצורך שיחות וסמסים בלבד. אין לי צורך בגלישה באינטרנט, אני לא רוצה מצלמה וגם לא מבקש שהמכשיר יכין לי קפה…
מכיוון שיש לי נסיון לא חיובי עם חברות התקשורת הללו – מבטיחים הרים וגבעות ומקבלים בקעות, הצטיידתי בנייר ועט ורשמתי.
בחברת סלקום המתנתי לתשובה. כשיושבים באפס מעשה כארבע דקות, לצלילי מוסיקה מעצבנת, זה הרבה זמן.
 תוכנית הבחירה שלהם: 150 דקות לכל היעדים, גם דיבור וגםSMS
. המוקדנית החביבה המטירה עלי פרטים לא כל כך מובנים על הנחות שאקבל וכל מיני הטבות. ישמור האל מהטבות שבסופו של דבר עולות לי ביוקר. התוצאה: התוכנית עולה 150 ש"ח לחודש (גם למי שמדבר פחות מ-150 דקות) + 9 ש"ח למכשיר אחרי זיכויים.
אם ארצה לקבל מספר חדש, הציעה לי לקנות סים בלבד ב-170 ש"ח (בנוסף לתשלום בעד מכשיר או כל תוכנית).
בחברת אורנג' היו זריזים והמוקדנית הציעה
תוכנית זולה – 100 דקות שיחה לכל היעדים + 50 סמסים – 98 ש"ח לחודש.
מכשיר סמסונג עולה 49 ש"ח לחודש וקשה להיפרד לפני שעוברים 18 חודשים, אבל יש החזר מלא כאשר מדברים מינימום שיחות, כלומר המכשיר ניתן בחינם לתקופת התוכנית. המכשיר כולל סים. הסים לא עולה, כי לוקחים מכשיר. סים בנפרד – 99 ש"ח בתשלום חד פעמי.
חברת פלאפון לא רוצה בי כלקוח – פעמיים התקשרתי והבטיחו לחזור אלי. לא חזרו. בפעם השלישית התקשרתי, חיכיתי חמש דקות(!) ואז הגעתי אל שירות לקוחות. עוד כמה דקות של העברה מן השלוחה לשלוחה השניה וכו' ואז הגעתי אל מחלקת מכירות.
התוכנית הזולה שלהם: 100 דקות + 100 סמס עולים 120 ש"ח לחודש, כולל מכשיר. בהצעה יש קוץ, למי שזה עתה השתחרר מאזיקים: התחייבות לשנה וחצי, והמכשיר – כולל התחייבות לשלוש שנים.

– רגע, יש לכם תוכנית של תשלום מראש?
– "כן, יש מסלול טוקמאן ("איזי") אבל הוא ניתן רק בתחנת שירות ולי אין מידע עליו".

אחרי שהשלמתי את איסוף המידע, מצאתי היום ב-ynet, שסלקום מציעה תוכנית חדשה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4021005,00.html
בעקבות נסיוני אני לא מאמין. החברות הסלולריות מחזיקות צוות מקצועי, שתפקידו להכשיל אותנו בפרטים הקטנים, שעולים כסף גדול.
עכשיו יש לי זמן. בעוד שבועיים, מתפרסם המכרז של משרד התקשורת למפעילי סלולר חדשים. אני מחכה.