ארכיון תג: עורכי דין

מאד כדאי להתייעץ

מתכנס לו הפרלמנט מתי שמתחשק לו. לפעמים ביום ששי (בהרכב מלא) ולפעמים בימי השבוע, כשלכמה אנשים נגמרה השלווה בבית. יושבים ומפטפטים.
וכך, במסגרת הדיבורים השמצנו כל מיני מקצועות והקצף יצא בעיקר על עורכי הדין. אבל כולנו ידענו שצריך להתייעץ וראש וראשון למייעצים הוא עורך הדין. זה מקצועו וזה תחום עיסוקו – הסכימו. אך היה מי שהעיר, שבטלוויזיה מופיעים סניגוריהם של כל מיני חשודים והם מצהירים בקול גדול על חפותם של הקליינטים שלהם. משום מה, אותם עורכי דין אינם מופיעים ברבים כאשר הקליינט מורשע על ידי בית משפט.
טוב, אמרו תושבי הפרלמנט. איננו עבריינים ולא בסניגורים פליליים עסקינן. אנחנו מדברים על אלה שעוסקים בעניינים כלכליים.
"ראינו בטלוויזיה אנשים במצב חמור שהפסידו את רכושם בעיסקות נדל"ן ונשארו בלי כסף ובלי ערבות" – אמרתי.  "היו כאלה ששמו מבטחם בפטפוטי סרק ושקרים של המוכר. חשוב וצריך להתייעץ עם מי שאתם סומכים עליו".
"לא תמיד צריך לשמוע לעצות. צריך גם שכל ישר ונסיון עסקי", העיר מי שלגם את הקפה שלו בשלוק אחד. הוא סיפר, כי במרכז תל אביב ביקשו למכור מרתף, שבמשך שנים הושכר ושימש למגורים. לקוחות מתעניינים שאלו עורך דין וחזרו מבוהלים, כי בעיריה המקום רשום כמחסן.
המוכר ערך בירור והעלה, שהמרתף הושכר במשך שנים רבות למגורים והעיריה גבתה ארנונה מבלי לשנות את הרישום. האם העיריה בדקה? לא ידע. אבל סיפר שהגיע לקנייה איש עסקים, פנסיונר שעסק בניהול חברה והוא  בדק את הפרטים. עורך דינו אמר שזה מחסן. האיש שקל בנסיונו המקצועי, לא נבהל מן העירייה, קנה והרוויח. מסקנה אמר הפרלמנטר: צריך עורך דין שיבדוק את הפרטים אבל צריך גם לשקול את העובדות.
כאן התערבתי וסיפרתי על פגישה שבה הייתי נוכח. עו"ד יהודה טלמון, שעוסק בנדל"ן וכעת גם יו"ר הבנק הקואופרטיבי "אופק", הציל מוכר תמים מתשלום מסים.
עורך הדין ייצג את הקונים, שביקשו לקנות דירת עמידר קטנה לשם השקעה. פרטי העיסקה כבר סוכמו ועורך הדין שאל את המוכר: "כמה זמן הדירה שלך?"
– אני גר בה חמש שנים. דירת עמידר.
"שאלתי, כמה זמן יש לך חוזה של קניית הדירה?"
– שבעה חודשים.
"אז אתה צריך לשלם מסים עם מכירת הדירה. הפטור ממס קיים רק אחרי שנת מגורים אחת לפחות בדירה"…
העיסקה בוטלה למרות שעו"ד טלמון ייצג את הקונים ולא את המוכר.

המעבר אסור, אבל קיים
יום כיפור הוא יום רוכבי האופניים. בתל אביב, בין היכל התרבות וגן יעקב (גן השקמים), יש מעבר המשמש הולכי רגל ורוכבי אופניים, שמגיעים משדרות ח"ן. שלט ברור מתנוסס על המעבר וקובע כי המעבר אסור לרוכבי אופניים. למרות זאת ראיתי רבים רוכבים דרך המעבר הזה.
יום אחד מצאתי שוטר ושוטרת עוצרים כל רוכב ורושמים לו דו"ח.
לא התרשמתי שהמעבר נפסק.

צילום: יאיר דקל

מודעות פרסומת

חוצפת הסניגורים וטעות העתונאים

נסעתי במכונית ושמעתי את גלי צה"ל בתוכנית חמש בערב עם ירון וילנסקי. בפתח התוכנית סיפר וילנסקי כי נגזרו שש שנות מאסר וחצי על הנוכל אריק קליין, נוכל סידרתי שרימה אנשי עסקים במיליוני שקלים באמצעות שיווק פטנטים שלא קיימים. בין הפיתוחים המפוברקים: מדבקת הפלא, ש"יכולה" לחזות התקף לב.
כאן פינה השדר את המיקרופון לסניגור, עורך הדין דוד ונטורה, וזה נשמע אומר בחוצפה האופיינית ובבטחון של עורכי דין: "בית המשפט גזר עליו עונש מוגזם וחורג ביותר מהנסיבות של המקרה. אני חושב שהוא לא שקל אותן היטב. לא מדובר כאן במעשים שנעשו בכוונת זדון. נשקול את מהלכינו".

אריק קליין נוכל סידרתי

אריק קליין נוכל סידרתי

שמעתי והתרגזתי. לעורך הדין יש טענות אל השופט ש"גזר עונש מוגזם וחורג ביותר". קל מאד להשמיע מלים ברדיו או בטלוויזיה כדי שהמאזינים ישמעו את עורך הדין לא מרוצה מן השופט ש"לא שקל היטב".
הסניגור מקבל תשלום כדי לייצג את הנאשם בבית המשפט. הסניגור משמש גם איש יחסי ציבור לנאשם. וחסניגור מרגיש שהוא יכול לנקוט בלשון בוטה כלפי השופט.
טענה יש לי כלפי העתונאים ולא רק אל עורכי התוכנית בגלי צה"ל. מקובל היום לקרוא בחדשות בחטף את תמצית פסק הדין. הכתב קורא במהירות, תוך השמטת פרטים, ומיד אחרי שהוא ממהר להשלים את קריאת הידיעה, ניתנת במה נרחבת לסניגורים לשאת את נאומיהם. לא תמיד מניחים פיסת שידור גם לתובע שיציג את עמדתו.
לי נראה שפסק הדין, שכתב השופט, צריך להיות עיקר הידיעה ולקבל את ההדגשה המתאימה. כדי שהמאזינים לא ייצאו בהרגשה מוזרה שהורשע עבריין תמים דרך. עניין זה הוא דוגמא לעתונאים הממהרים, לוקים בתפקידם ופוגעים באמינותה ובמעמדה של התקשורת. את תוצאות אפשר לקרוא בטוקבקים.