ארכיון תג: סמרטפון

הפלא ופלא'

נסעתי באוטובוס, כמנהגי במושב שמאחורי הנהג. לפני שלט, שאי אפשר להימנע ממנו:
"נוסעים יקרים
"חל אישור מוחלט
"לדבר בפלא'
"בקרבת הנהג
"תודה".
ואני לא ידעתי, שבחגורתי צמוד פלא. היה לי פנאי בעת הנסיעה לחשוב אם שגיאה היא – כי היה די מקום לכתוב "פלאפון" – או אולי התחכמות של הנהג, שאיננו רוצה שיטרטרו לו באוזן. בכל אופן, לי יש פלא בחגורה.
הפלא התעצם כאשר כבה החשמל בחדר המדרגות, אבל זה בהמשך.

פתק מודבק על חלונו של הנהג. צילום: יאיר דקל

כבר אמרו לי שזה לא סתם פלאפון, אלא מחשב.
למעשה, הוא מחשב כף יד, שיכול לנגן מוסיקה ויש בו מצלמה וגם GPS… (רגע, מכשיר האיתור הלווייני עובד? בנמל התעופה בן גוריון הטייסים מתלוננים שהמכשיר דווקא משובש להם). אז יש עוד אפשרויות רבות לטלפון (אפליקציות בעברית). אני, למשל, מזמין מוניות בגט ולא תמיד הטלפון הלא-כל-כך-חכם מאתר לי את הכתובת. לעתים ה-GPS שלו שולח את המונית לכתובת אחרת ואני צריך לתקן זאת. אולי יש קשר בין הדברים, אבל את זה צריכה לבדוק מחלקת הסייבר. מישהו יודע היכן היא פועלת?
בכל אופן, בטלפון אפשר לקבוע שימושים מתקדמים. פנס למשל.
רגע, לא לצחוק. הוזמנתי לחברים, שבכניסה לביתם היתה שריפה. שתי מכוניות עלו באש (בלי קשר לסמרטפון) אבל בחדר המדרגות לא חוּדש החשמל. אז אמרו לי החברים להדליק את מסך הטלפון שלי ולאורו החלוש לעלות במדרגות. אני מעיד, שהאור החלש היה מצויין והספיק לי כדי לא למעוד בחשכה הקשה. בינתיים, אני מחכה שיתקנו את החשמל והפלא' ימשיך לשרת אותי באפליקציות האחרות שלו.

פאה זה כיפה
אני קורא על התרבות של תקריות אנטישמיות באירופה ובארצות הברית. אצל בת בריתנו הגדולה הדבר מגיע עד רצח המוני בבתי כנסת. נורא לקרוא. גם ליהודי לחלוטין לא דתי, קשה לקרוא על מעשי זוועה – הורגים אנשים רק מפני שהם יהודים.
הסימן הבולט ביותר ליהודים חרדים הן הפיאות ולדתיים סתם – הכיפות. האם צריך יהודי להתנזר מן הסממנים הדתיים שלו? נזכרתי בביקור בספרד, בטולדו דווקא. ישבנו בבית מלון לארוחת הבוקר ובפינת החדר ישב זוג, שניתן בקלות לזהות שהם ישראלים. במבט ראשון היה ספק קל, כי הגבר חבש בגאון כובע מצחיה. קסקט. ניכר היה שזה לא הכובע הרגיל שלו. בירור קצר העלה, שמוטב כובע כזה, שזר לא ישים לב אליו, מאשר כיפה שתמשוך כל עין. אבל זה היה מזמן. אז מה עכשיו?
יש פתרון מודרני יותר. כיפאה. כיפה-פיאה.
היום, כאשר נשים – לא רק בבני ברק – מתהדרות בפיאות וחלקי פיאות כדי להשלים את מחסורי השיער או ליפות אותו, גם גברים יכולים. שמועה הגיעה אלי, שיהודים דתיים היושבים בחו"ל, מצאו להם פתרון. כיפה מלאת שיער בצבע השיער וחובשים אותה על הראש, במרכזו. לא צריכה להיות שם קרחת קטנה, אבל אם יש – הכיפאה תכסה. יש כיפה והיא לא מאיימת על היהודי הדתי. ובא לציון גואל.

פוליטיקה קטנה
לפני עשורים אחדים כתבה נעמי שמר מלים ומנגינה לשיר "אין לי רגע דל" ורבקה מיכאלי שרה אותו עם להקה קטנה. אפשר למצוא בשירונט את השיר בן שתיים וחצי הדקות. היום, כשהפוליטיקה משתוללת, מצלצל באוזניי סיום השיר: "אמרתי לילה טוב ובעזרת השם אולי מחר יהיה לי יום משעמם".

מודעות פרסומת