ארכיון תג: נהיגה

דוהר על קלנועית

 

החלטתי לרדת מן ההגה. מוכר את המכונית ולא מוסיף להכניס את המפתח. על ההחלטה קיבלתי הרבה שאלות "למה?" וגם מעט תגובות של "כל הכבוד על ההעזה".
האמת טמונה בנסיון. כשהייתי צעיר וקבלתי מהוריי את מכוניתי הראשונה, עמדו לרשותי האופניים ששימשו אותי במשך שנים. חשבתי לתומי, בשכונה ארכב על אופניים, שאינם צורכים דלק וכו' ולעיר – אסע במכונית. תוך שבוע ראיתי שאני טועה. יש מכונית – אז מכניסים את המפתח ונוסעים אפילו שני מטרים… נדמה לי שהשיא היה כשבני חזר מטיול צעירים בהודו. הסעתי אותו במכונית לאי-אן וכשהגענו קרוב ליעד, הוא שאל: "אולי אתה יכול להתקרב עוד קצת?" צחקתי: "גם בהודו היה לך טרמפ לכל מקום"…
בקיצור, יש מכונית – נוסעים, ולא תעזור שום החלטה לרדת מההגה.
אז מה עושה אדם, שרגיל לנסוע במכוניתו במשך עשרות שנים? טוב ששאלתם. קונה קלנועית!
ברור שהנסיעות הארוכות נעשות באוטובוסים  (צרה בפני עצמה) ונסיעות חשובות – במוניות. אז מדוע קלנועית? כדי להגיע למכולת, לקניון, לבית הקפה או לדואר. בסביבה, דוהרים על קלנועית. רכב ארבע גלגלי, שהוא לא כל כך מהיר, לא כל כך יציב, אבל מאד שימושי.
קלנועיתהתגובה הראשונה שקבלתי היתה: "צריך רשיון בשביל זה? זה לא מיועד רק לנכים?" שתי התשובות היו שליליות. אני מניח שבקיבוצים, שם הקלנועית נפוצה מאד, זה לא רק לנכים. לכל מי שרוצה להגיע מהר.
בדקתי ומצאתי שיש לקלנועיתי שתי מהירויות – האחת כמהירותו של רץ קלות והשניה במהירות של רץ ממש.
לכאורה, צריך לחגוג. אבל רגע, יש מכשלות. ואינני מדבר על הקור בחורף, כאשר הרוח מצמררת. אני מדבר קודם כל על הסכך.
פעם, ידעתי שבסוכות יש סוכות ואחרי החג משליכים את הסכך לאי שם. לא שמתי לב לאן. היום, כשאני דוהר על קלנועית, אני יודע שיש סכך בכל השנה. קוראים לזה גזם ומשליכים על המדרכה ושם זה מונח יום או יומיים או יותר, עד שעובדי העיריה מסלקים את העודפים. ובינתיים? קלנועית אינה יכולה לעבור על הסכך וגם לרדת מן המדרכה לא ניתן. צריך למצוא דרכים חלופיות, ועד אז – לנסוע רברס. מאד מאד לא נעים.
יום אחד, יותר נכון ערב, כשהייתי בתחילת דרכי עם הכלי החדש, נסעתי, כמנהגי, על מדרכה צרה בשכונה. פתאום ראיתי שלפני חונה טנדר ואחוריו על המדרכה. מדדתי את רוחב הקלנועית – שלוש נעליים. ירדתי מן הרכב, הלכתי קצת ברגל ומדדתי את המרווח שהשאיר לי הטנדר. מצאתי שיש רק שתיים וחצי נעליים. בקיצור, אין מעבר לקלנועית.
נסעתי אחורה כמה מטרים והגעתי למקום שיש בו ירידה מן המדרכה, אבל לך תסתובב עם כלי רכב קטן ומסורבל. ירדתי אל מגרש החניה הסמוך, הזעקתי נהג שהחנה את מכוניתו והוא מופתע בא איתי וכיוון אותי "קדימה, אחורה" עד שהסתובבתי ויכולתי לרדת מן המדרכה.
בקיצור, קלנועית זה לא רק כיף. מאד רצוי לנסוע לאט ולא כדאי להתפרע במהירות רבה (מלבד לי…)
אמינות בפרסומת
שיחה במכונית ליד מגדל מגורים חדש: "אתה רואה את השלט, יש עוד שלוש דירות בלבד למכירה. אתה מאמין?"
תשובה: "לא".

מחיר הדלק הגיע לשיא – אפשר לחסוך

"לרוע המזל, לא קיימת תרופת פלא למחירי הדלק הגבוהים כיום. אבל 'סע פחות קילומטרים בפחות ליטרים' הוא צעד בכיוון הנכון" – במשפט זה מתחיל ספר של עצות לחיסכון בדלק, שהופיע בשנת 1979 בהוצאת אור-עם.
הספר מבטיח 250 עצות והוא נמצא בספרייתי מזה שלושים שנה וכמה מרעיונותיו שימשו אותי היטב וסייעו לי לחסוך כסף רב. ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום את המחירים החדשים של הדלק והביאה את ישראל כמעט לשיא עולמי. כדאי לחזור אל כמה מן העצות בספר, שלא איבדו את חיוניותן.  
הנהיגה החסכונית עדיפה על קיטורים-של-ליל-שבת או חתימה על עצומה-חסרת-תועלת באינטרנט. וכי מה חשבתם, שחתימה באינטרנט תביא את האוצר לוותר על מסים?

להשתמש פחות במשאבות הכסף

העצה הראשונה בספר דק הכריכה: האט! אל תעבור את המהירות המותרת, כי מהירות גבוהה גורמת לבזבוז. קראתי את העצה הזאת וציינתי לעצמי כי באחרונה הודיעה המשטרה שהיא מציבה עוד עשרות מצלמות בדרכים כדי למדוד מהירות. מסתבר, שהמטרה של חיסכון בדלק יכולה למנוע גם דו"חות על מהירות. תועלת כפולה.  
את רוב נסיעותינו אנחנו עורכים בתוך העיר. הנסיעה איטית ומעצבנת ולכן נהגים נוטים להאיץ כשהכביש קצת מתפנה. העצה הידידותית: אל תמהרו! כדאי להגיע לרמזור בנסיעה איטית כדי להימנע מלעצור כשמגיעים אליו. אם מתקרבים לרמזור באיטיות, אפשר להגיע בנסיעה אל חילוף האורות. כך נמנעים מעצירה ואחריה התחלת נסיעה. הנעת המכונית מעמידה לנסיעה היא צרכנית דלק גדולה.  
בשביל לקיים את העצה הזאת צריך עצבים. אני כותב זאת מתוך נסיון.
השמש הישראלית העזה תורמת לבזבוז. אף אחד לא חושב על כך שמיכל הדלק מתחמם והבנזין מתאדה בתוך המיכל. כמות הדלק המתבזבזת בחום השמש – גדולה. כדי להקטין את האידוי בעת חניה, כדאי להעמיד את הרכב בצל. פחות שמש, פחות אידוי.
ובאותו עניין, אם משאירים את המכונית לחניה ממושכת (חופשה וכו') כדאי למצוא מקום מוצל ולהשאירה כשהמיכל מלא. תרומה נוספת להפחתת ההתאדות – מילוי המיכל לעתים קרובות. ככל שקטן יותר המקום הפנוי במיכל, כך מתאדה פחות דלק.
המכונית איננה מחסן. אם תציצו לבגאז' הפרטי שלכם, תמצאו בו כל מיני חפצים שפעם לקחתם איתכם והם נשכחו. הרבה חפצים, זה הרבה משקל מיותר שהמנוע צריך להוביל. גם זה עולה כסף.
דרך חשובה לחיסכון – ניפוח נכון של הצמיגים. צמיגים "רכים", מפחיתים אולי את הרגשת המהמורות בכביש, אבל צורכים יותר דלק. לניפוח לפי הוראות היצרן יש מעלה חשובה: החזקת הכביש טובה יותר והנסיעה בטוחה יותר. הימנעות מתאונה היא בונוס בלתי רגיל.  
ולבסוף – כשעומדים לקנות מכונית, כדאי לבדוק את צריכת הדלק שלה. להבדלים הקטנים בצריכה, יש משמעות רבה במשך השנים שבהן המכונית ברשותכם. מי סופר כסף קטן? הוא מצטבר לסכום גדול!  
יש בוודאי עוד עצות בספר זה או בספרים אחרים וקצר המצע מהשתרע. מה שלא כתוב בספר: סעו פחות. חישבו אם הנסיעה חיונית ואם אפשר לשלב נסיעות אחדות לאחת.  
בקיצור, אפשר לנצח את משרד האוצר. צריך להיות מודעים לכך.

חושבים על הלקוח או תורת השיווק
בסופרמרקט שלי עומדים מיכלי השוקו בשורה כחיילי צבא פיונג יאנג במסדר. משום מה, כל הידיות של המיכלים מופנות אל פנים המדף ולא אל הקונים. הערתי פעם ופעמיים למוכרים במחלקה, שעדיף להעמיד את המיכלים כשהידית בחוץ, לנוחיות הקונים.
אחרי שנדנדתי למוכר ושניים, השיב לי השלישי: "זאת הוראת ההנהלה. לא רוצים שהלקוח יראה את תאריך התפוגה של השוקו ויוכל להשוות"…