ארכיון תג: מתן בסתר

"אני מבקש, לא בצ'ק"

הפרלמנט של אלוני התכנס ביום ששי, כרגיל, בבית הקפה ברחוב נחלת יצחק לשיחה על פוליטיקה ועניינים אישיים וגם ובעיקר – רכילות. שום דבר לכתוב עליו הביתה. אחד הלא-קבועים רכן אלי כאשר החברים עסקו בעניינים העומדים ברומו של עולם כמו מי נפרד ממי ומי התקשר אל מי וגם ניהלו את מלחמות העולם – פוטין, קרים וכו'. "קראתי את מה שכתבת על מתן בסתר והתרגשתי מן הסיפור ומן התגובות. אני רוצה לספר לך משהו בארבע אוזניים. אתה יכול לכתוב, אבל בבקשה בלי פרטים מזהים. אנחנו מדברים על מתן בסתר, לא? בסתר!

באין רואים

באין רואים


"לפני חודשיים או שלושה, כאשר השתתפתי כאן בפרלמנט, לא שמתם לב כאשר קמתי ונעלמתי לפגישה בפינת הקניון הזה. נעדרתי רק לדקות אחדות. "נפגשתי עם אדם לא צעיר, לא נער, ידיד נעורים של אחותי. אחרי שנים רבות שהם לא נפגשו, הוא התקשר אליה וביקש עזרה. 'אני במצוקה. תוכלי לעזור לי בהלוואה?' – שאל אותה.
"אחותי היתה עסוקה וביקשה ממני לפגוש את החבר הזה מן העבר, שאני זוכר אותו במעומעם. צעירה ממני אחותי ולא גיליתי עניין בחברים שלה, מה גם שמאז עברו עשרות שנים… טוב, קבעתי פגישה עם החבר-שמבקש-עזרה והבאתי סכום נכבד במזומנים. 'סגרו לי את חשבון הבנק', הוא אמר לי בטלפון כשקבענו את הפגישה וביקש, 'אם אפשר – לא בצ'ק'.
"הבאתי לו את הכסף והוא שאל: 'לחתום לך?' אמרתי 'לא צריך'.
"'אז מתי אני צריך להחזיר?' – שאל.
"השבתי : 'יש לי תנאי! כאשר תוכל להחזיר, התקשר אלי ותודיע לי. אבל אינני מבקש את הכסף ממך. תן אותו לצדקה למי שייראה לך נזקק'. שמע, הבטיח והלך לדרכו.
"אני מאמין במתן בסתר", סיכם את סיפורו חברי לפרלמנט.
אם מתן בסתר, למה אתה מספר? – שאלתי.
"קראתי את הפוסט שלך וראיתי שאנשים חושבים שאין היום מתן בסתר. רציתי להגיד שיש", השיב.
ווייז וחילופי הדורות
יש לי סמרטפון חדש והתקנתי בו ווייז לפני שלושה ימים. הזעקתי את הנכד, חייל, שיעזור לי להכיר את האפליקציה (איזה מלה מגונה!) על כל משמעויותיה. ווייז 1
שלף הבחור את המכשיר, הקליק בקלילות על המסך הקטן והראה לי את נפלאות התוכנה על שלל הציורים (אייקונים בעברית). למדתי.
אחר כך הציג לי מכתב מעורכי דין, הדורשים ממנו תשלום לפני שינקטו באמצעים משפטיים בשם חברת אייקיוטק על איזה שירות שהוא כלל לא הזמין. למי שאינו יודע, החברה הזאת נחקרת במשטרה על חשדות למרמה של אלפי אנשים.
מיד ניסחתי מכתב תגובה נזעם אל עורכי הדין והגשתי לו את הדף מהמדפסת.
"אבל אני לא יודע לשלוח מכתב", אמר לי החייל שלי כאשר נתתי לו מעטפה.
שמחתי להדריך אותו בתמורה להדרכתו אותי.
דיווח מלוס אנג'לס
שוחחתי בטלפון עם לוס אנג'לס, שם ביקר זה עתה ראש ממשלתנו ובמשך שלושה ימים סגרו כבישים לכבודו. הרדיו המקומי דיווח כל הזמן אלו דרכים נסגרו בגלל הביקור הממלכתי. תושבי לוס אנג'לס חשו את מה שמרגישים תושבי ירושלים והם לא אהבו את הביקור הזה.

מתן בסתר בסיפור אישי

חיפשתי בארונות בין ספרים ישנים ומזכרות ומצאתי קלטת מלפני שנים רבות. עליה הוקלט טקס קריאת חדר בבית ספר על שמה של מורה, שיצאה אז לגימלאות. עכשיו, חזרתי והקשבתי לדברי ההוקרה לאותה מורה, שכבר מזמן איננה בין החיים. את הדברים שמעתי במקורם, כשהייתי נוכח בעת הטקס. הקטע הבא נגע ללבי והוא מתוך מה שאמרה תלמידתה של אותה מורה, שהיתה גם היא למורה.
שתי המורות – המבורכת והמברכת כבר אינן בין החיים. אבל הדברים ראויים להישמע.

ספר עם תרומה

ספר עם תרומה


"שמונה שנים הייתי תלמידתה של חנה גולדרינג. כבר כשהייתי ילדה ידעתי מה אני רוצה להיות – מורה, כמו המורה חנה.
"אספר רק קצת מזיכרונותיי מן הימים שלפני הקמת המדינה…
"חנה לימדה אותנו. כל המורים מלמדים, אבל הלימוד שלה היה מלווה תמיד בהמחשה ברורה. ולא רק זאת, בראש ובראשונה היא חינכה אותנו.
"אני זוכרת שאת הסיפור 'מתן בסתר' למדנו רק לאחר מעשה שעשינו בעצמנו. ומעשה שהיה כך היה. "המורה סיפרה לקבוצה של תלמידות, שיש בכתה ילדה שהמצב הכלכלי שלהם קשה מאד, עד כדי כך שאפילו את השבת אין הם יכולים לכבד. הבנות החליטו לאסוף כסף ומדי שבוע הצטבר סכום של שתי לירות.
"באותו זמן שתי לירות זה היה כסף.
"המורה שינתה את יום החלפת הספרים מיום ששי ליום רביעי כדי שהכסף יגיע בזמן. לא מאוחר מדי. את הכסף היא הכניסה לספר הספריה, שנתנה לתלמידה. התלמידה קיבלה את הספר ומצאה את שתי הלירות וכמובן שמיד היא באה למורה ואמרה: 'המורה, מצאתי שתי לירות בספר. בוודאי מישהו שכח את זה'. אף תלמידה לא הרימה יד ואז נאמר: 'הכסף לא שייך לאף אחד. אז זה שלך'. ואז באמת באותה שבת היתה שבת בבית ההוא.
"המעשה הזה חזר שוב ושוב ואז הבינה התלמידה… אחר כך למדנו את הסיפור על מתן בסתר. ואז הבנו כולנו את המשמעות של הסיפור הלכה למעשה".
המורה חנה דקל ז"ל סיפרה דברים אלה על מורתה, חנה גולדרינג.

"אני מבקש, לא בצ'ק"

הפרלמנט של אלוני התכנס ביום ששי, כרגיל, בבית הקפה ברחוב נחלת יצחק לשיחה על פוליטיקה ועניינים אישיים וגם ובעיקר – רכילות. שום דבר לכתוב הביתה.
מתן בסתר 2לא שמנו לב כאשר אחד קם ממושבו ב"פרלמנט" ונעלם לפגישה בפינת הקניון. כעבור דקות אחדות הוא חזר נרגש והיסה את הנוכחים: "אני צריך לספר סיפור.
"נפגשתי עם אדם לא צעיר, לא נער, ידיד נעורים של אחותי. אחרי שנים רבות שהם לא נפגשו, הוא התקשר אליה וביקש עזרה. 'אני במצוקה. תוכלי לעזור לי בהלוואה?'
"אחותי היתה עסוקה וביקשה ממני לפגוש את החבר, שאני זוכר אותו במעומעם. צעירה ממני אחותי ולא גיליתי עניין בחברים שלה, מה גם שמאז עברו עשרות שנים… טוב, קבעתי פגישה עם החבר שמבקש עזרה והבאתי סכום נכבד במזומנים. 'סגרו לי את חשבון הבנק', הוא אמר בטלפון וביקש, 'אם אפשר – לא בצ'ק'.
"הבאתי לו את הכסף והוא שאל: 'לחתום לך?' אמרתי 'לא צריך'.
"'אז מתי אני צריך להחזיר?' – שאל.
"השבתי : 'יש לי תנאי. כאשר תוכל להחזיר, התקשר אלי ותודיע לי. אבל אינני מבקש את הכסף ממך. תן אותו לצדקה למי שייראה לך נזקק'. שמע, הבטיח והלך לדרכו.
"אני מאמין במתן בסתר", סיכם את סיפורו חברנו לפרלמנט, שחמק לפגישה חטופה וחזר מרוצה.
אם מתן בסתר, למה אתה מספר? – שאלנו.
"התרגשתי ממעשה טוב", אמר.

אמירה
"כדי להיגמל לחלוטין מקריאת עתונים, קראו במשך שנה את העתונים באיחור של שבוע".
 מתוך "מיטת סדום, תובנות מעשיות" מאת נסים ניקולאס טאלב (עמ' 31)