Tag Archives: משרד התחבורה

קווים – סתם שירות גרוע

נסעתי מתל אביב הביתה וחיכיתי לאוטובוס 55 של חברת קווים. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי ובאפליקציה של מוביט ראיתי שהאוטובוס צריך להגיע ואז שוּנה המועד ואחר כך שוב שוּנה המועד ובסוף, אחרי 25 דקות של המתנה מעצבנת הגיע אוטובוס מלא למדי. לפניו, לא היו אוטובוסים בתחנה.
האוטובוס התמלא ואני התקשרתי בזמן הנסיעה אל המודיעין *2060 והתלוננתי על ההמתנה הבלתי סבירה. המוקדנית הצעירה אמרה בנימוס: "היה עומס בדרכים".
קווים תמונה טובהאוטובוס מס' 55 בתחנה – תמונת אילוסטרציה

מאחורי שמעתי התמרמרות של אנשים, שנדחקו במעבר והתלוננו על ההמתנה הממושכת. אני כבר לא הייתי רגוע ואמרתי לה בקול רם: "תגידי למי שהמציא את התירוץ הזה, שזה לא נכון. אני עומד על הכבישים כבר הרבה מאד זמן והיום לא היה שום עומס. השירות פשוט גרוע!"

עמד לידי מר מכנס, וביקש להיכנס לשיחה. " אני עומד וממתין כבר שעה ולא היה אוטובוס", הוא אמר למוקדנית בטלפון שלי. "יש לי תור לבית חולים ורציתי להגיע בזמן". בזמן, הוא לא הגיע.
בינתיים האוטובוס המשיך בנסיעתו ובכל פעם שמישהו רצה לרדת, הנהג נאלץ לפתוח את הדלתות. אנשים פרצו פנימה והוא אמר בזעף: "אתם לא רואים שמלא?" בתחנת מנחם סבידור (הקרויה על שם איש יקר, שהיה יו"ר הכנסת) עלו למעלה משלושים אנשים, כפליים מן הרגיל, ואני שמעתי קולות זעם ותלונות. נפלא ממני איך אנשים מצליחים להידחק עוד ועוד למעבר הצפוף כל כך.
המשכנו בדרך ופתאום, בתחנה ברחוב וולך בקרית אונו הופיע לפנינו אוטובוס 55 מספר 73-480-52. מאין הוא צץ? הוא לא עבר בכל הזמן שחיכיתי בתל אביב וגם אנשים אחרים לא ראו אותו. איזה שהוא נהג פישל והגיע לקרית אונו בלי לעבור את כל המסלול ובלי לקחת את האנשים המצפים לשירות.
האם זה מקרה יחיד? לא! בשבוע שעבר, במשך יומיים רצופים ראיתי שני אוטובוסים 55 באים לתחנה בזה אחר זה. הראשון היה מלא, ואנחנו רצנו אל השני, שהיה כמעט ריק. נסענו איתו כשכל הדרך אנחנו עוקפים וחוזרים אחרי האוטובוס 55 השני. כעבור יום, שוב נסעתי ב-55 וראיתי לפני נוסע אוטובוס נוסף באותו קו.
בדקתי בבלוג שלי ומצאתי כי כבר התלוננתי בעבר על המודיעין של חברת קווים. הללו שגו בפרטים והטעו אותי לגבי תחנת יציאה והשעה. זה היה בשנת 2008. אז התלוננתי במשרד התחבורה והקדשתי מזמני לשיחה עם חוקר. הוא רשם את כל הפרטים ולבסוף אחרי שלוש שנים(!) קבלתי מכתב ש"אין עניין לציבור".
אני יודע שלציבור יש עניין. למשרד התחבורה – אין.

יום הולדת ה-500
את הפוסט הראשון כתבתי ב-13 באפריל 2008, לפני תשע שנים. והנה הגעתי לחמש מאות.
כשכתבתי את הראשון, לא ידעתי למה לצפות ולאן אגיע. במשך הזמן כתבתי על כל מה שבא לי ועל מה שקרה לי.
כשהתחלתי, לא ידעתי מה אכתוב בשבוע הבא. מאין יבואו נושאים? ואז נזכרתי בימיי הראשונים בעתונות. היו אז כעשרים ומעלה עתונים עבריים ואני תהיתי, מנין תהיינה להם ידיעות גם מחר ומחרתיים. עברו שנים רבות ולמדתי מאין מגיעות הידיעות וממלאות את העתונים…
התחלתי את הבלוג באתר "רשימות" והעברתי את הדברים לאתרים נוספים וגם הגיעו עוד קוראים. אפילו אינני יודע כמה, כי לא בכל אתר מספרים לי.
ביקשתי לקרוא לאתר "ענייני דיומא", אבל זה היה מסגיר את גילי המתקדם. היום גילי התקדם יותר ושם האתר, עניינים יומיומיים, כבר לא משנה.

אופנה
גבר א': שמלות אהל הן באופנה. הן מכוערות. אם היו יפות, האופנה לא היתה מתחלפת.
גבר ב': אבל הרי נשים מתלבשות כדי להרשים את הגברים, ואתה אומר שהאופנה מכוערת…
גבר א': אם הייתי אומר את דעתי על הנשים, הפמיניסטיות היו מתנפלות עלי.

אני לא עניין ציבורי

פעם נסעתי ליריד הספר בתל אביב. אחרי כן הגשתי תלונה למשרד התחבורה (למפקח על התעבורה בדרכים). זה היה ביולי 2008. השבוע קבלתי תשובה מלשכת היועצת המשפטית של משרד המשפטים. כשלוש שנים לקח להם להודיע לי לקונית "ההליכים המשפטיים נגד הנאשם בוטלו מחוסר עניין לציבור". 
נעלבתי. לא בשמי. בשם הציבור.
את תחילתו של הסיפור כתבתי בפוסט קווים ללא מטרה (פורסם 6.9.2008) ואחזור על עיקרי הדברים:
במוצאי שבת התכוונתי לסייר ביריד הספרים בתל אביב. כדי לחסוך עצבים (חניה), כסף (דלק) ולזכות בנוחיות, החלטתי לנסוע באוטובוס ובכך גם לתרום לאיכות הסביבה. הצצתי באתר של חברת "קווים" ולא ראיתי שבמוצאי שבת יש שינוי בתוואי האוטובוס. ליתר בטחון, התקשרתי למוקד של החברה (פעמיים!) ושתי מוקדניות שונות הבטיחו לי שאין שינוי בקו. אז הבטיחו.
עמדתי בתחנה, התייאשתי, חזרתי למכונית והגעתי ליריד הספרים המשובח של אותה שנה. 
אינני לקוח קבוע של חברת "קווים", וגם קודמתה, "דן", לא זכתה לתת לי שירות במשך הרבה שנים. לפיכך, הגשתי את התלונה למשרד התחבורה בשמם של אנשים שכן נזקקים לאוטובוס. בקיצור: הציבור.
הוזמנתי למשרד למסור עדות ושם חזרתי בעל פה על כל מה ששלחתי בכתב, חתמתי ואישרתי והמתנתי והמתנתי והמתנתי והמתנתי להזמנה להעיד בבית המשפט על התרשלותה של חברת האוטובוסים.
התשובה הגיעה השבוע: ביטול מוחלט. 
משרד התחבורה, מסתבר, מזלזל בציבור. אם בתלונה בעניין קווי אוטובוס אינו מצליח לטפל, איך ינהל את הרכבת הכושלת?

 הגדרה 
פסימיסט רואה קושי בהזדמנות.
אופטימיסט רואה הזדמנות בקושי!