ארכיון תג: משטרה

זו תלונה וזה שכרה…

התכוננתי לכתוב את הפוסט שלי על חינוך ילדים ואז נחת במחשבי מייל ממשרד התחבורה. זה מעורר סקרנות.
המכתב, מאת שרונה קרסגי, מנהלת מחלקת פניות הציבור, הוא תשובה לפנייה שלי. לא זכרתי את הפנייה הזאת, ולשמחתי כתבה נציגת המשרד כי זאת תשובה למכתב בעניין אי ביצוע נסיעה בקו 55 של חברת "קווים" מיום 21.8.2017.
הייתי מתפלא אם מישהו מכם היה זוכר פניה מלפני שבעה חודשים. גם אני לא. בכל אופן, כנוסע קבוע באוטובוסים של "קווים" ובמיוחד בקו 55, יש לי עניין רב בקו זה. לא פעם אני עד לתקלות בקו, ובמיוחד באיחורים רבים, שגורמים לי נזק. לא היססתי להתלונן בחברה ובמשרד התחבורה והנה, ראו זה פלא – יש תשובה. והתשובה אפילו חיובית "האמור בפנייתך מהווה לכאורה חריגה מתנאי רשיון הקו. אשר על כן פנייתך הועברה לתהליך אכיפה מינהלית מול חברת קווים בשל אי ביצוע נסיעת השעה 16.12".
מסתבר שהפנייה – אחת לפחות – זכתה למענה. אבל, כדי שלא אשמח, מוסיף המכתב ומסביר לי "לידיעתך, הליך האכיפה המנהלית נמשך כחצי שנה"…
כשבדקתי במחשב את מכתביי בענייניה של חברת האוטובוסים, מצאתי שאני בוודאי "מתלונן סידרתי". אם חשבתי שאני המתלונן היחיד, מצאתי שלא כך. בגלובס של חודש מארס האחרון, כתוב: "מסקירה חדשה שערך ארגון ה OECD  על כלכלת ישראל, עולה כי צפיפות התחבורה בארץ היא מהגרועים בעולם… המצב עוד ימשיך להתדרדר". זאת לא הצדקה לכך שחברות האוטובוסים ימשיכו לזלזל בקהל הנוסעים שלהן. זה רק משמש רקע למצב הרע הזה.

במרכז נצרת, לשוטר, כנראה לא היה מקום חניה, אז הוא מצא מקום. לנהג אחר זה היה מזמֵן דו"ח

האם זה מחוייב המציאות? נזכרתי באירוע, שקרה לי לפני שנים בבריטניה. נסעתי עם ילדיי לקמברידג' באוטובוס. התייצבנו ביום ערפילי לפני השעה 7 בבוקר ברחוב ריק מאדם ומרכב. הצטמררנו קצת מהקור האביבי וחיכינו בחוסר אמון מוחלט. והנה, בשעה שבע בדיוק, נשמע קול מרחוק והאוטובוס דהר אלינו מקצה הרחוב ואסף אותנו בדיוק בזמן. משום מה, אני מתקשה לשכוח את הדייקנות הבריטית בכל פעם שאני מאחר לפגישות בגלל תקלות באוטובוסים. אני לא מציע, למי שלא מוכרח, לרדת מהגה המכונית הפרטית.

מודעות פרסומת

מלה טובה על המשטרה

נהג ישראלי מצוי החנה את מכוניתו והלך. לא הייתי מספר את זה, אילו מקום החניה היה חופשי. אבל במקום הוצב שלט גדול "מקום שמור לנכה". האיש העמיד את מכוניתו ביום חמישי ובשבת עדיין לא נראו פניו.
לעתים, אנשים שבאים לביקור קצר, מעמידים את המכונית, בכוונה או בטעות, וחוזרים תוך זמן קצר לפנותה. אולם האיש שלנו לא הרגיש כל צורך לעשות זאת.
במוצאי שבת פקעה סבלנותי והתקשרתי למשטרת מסובים, אך בספקנות מוחלטת. המשטרה תעזור?
מוקדן אדיב שאל את כל הפרטים והעיר: "מדוע חיכית מיום חמישי. אנחנו נסדר את זה ברבע שעה".
להפתעתי הרבה, כשיצאתי כעבור שעה לרחוב, מקום החניה היה פנוי.
שמחתי לכתוב מלה טובה על המשטרה.

 לא סומך על המשטרה
לפני ימים ספורים, בשעת בוקר, חזר ידידי הביתה בצפון תל אביב.

צילום אילוסטרציה

צילום אילוסטרציה

הוא גר בקומה התשיעית וכשנכנס לבניין מצא את שתי המעליות תפוסות. אחת היתה במסע והשניה היתה עם משא. מלאה בחבילות וציוד לשיפוץ דירה. שני פועלים, כנראה אורחים מן השטחים, עמדו וניסו בכל הכוח לדחוף את הציוד אל תוך המעלית, אבל זה עקשן,לא נכנס. כל כמה שהזיעו ודחפו, הציוד היה גדול מדי.
ידידי העיר להם שאין סיכוי. צריך לפרק ולהכניס חלק חלק. שני הפועלים הזעיפו פנים: "מי אתה? מה זה עסקך?" והמשיכו לדחוף. האיש העיר: "אני גר כאן" ולא הסביר שהוא צריך להגיע לקומה התשיעית. אבל דבריו נענו בנחרת בוז בשפה לא מובנת.
עמד האיש וחיכה ואז הגיעה המעלית השניה ובה חבריהם של הפועלים והם השתלטו עליה עם ציוד נוסף ולא נתנו לו להיכנס.
"חיכיתי מעוצבן", הוא סיפר לי למחרת. "מה אני אעשה? ארביץ להם? למשטרה לא פניתי. נו, באמת"…

לוחם מלים
עכשיו, נוכח הפארסה של פרס ישראל לספרות, נזכרתי באמירה של סופר: "עכשיו, כשכולם לוחמים, וגם מכבי האש הפכו ללוחמי אש, אני דורש לקבל את התואר 'לוחם מלים'.

 

מדינת משטרה

"אם לא תאכל – יבוא שוטר", כך נהגו אמהות "דני'לה תאכל בננל'ה" לאיים על הילדים בשכונה בימים ששוטר לא היה איש משטרת ישראל, אלא שוטר רשע של השלטון הבריטי. כן, ימים רבים חלפו מאז. אבל אני בטוח שהאיום הזה, שיבוא השוטר הנורא, נשאר טבוע במוחם של הילדים דאז, הקשישים דהיום.

דודי כהן - המפכ"ל שיצא למלחמה במשפחות הפשע

אצל אנשים אלה נקלטת בקלות ההאשמה ש"המשטרה מתנכלת". האשמה שמטיחים נציגיו של איש ציבור שנחקר או מפורסתם שחשוד.
דובריהם של בעלי ממון שסרחו או של בכירי ציבור שמעלו וגם עורכי הדין והיחצ"נים של אלה, מופיעים מעל כל במה ומטיחים אשמות במשטרה. הדוברים הללו חלקי לשון מפגיזים את המאזינים והצופים בשלל האשמות נגד המשטרה העוינת. הציבור, נראה לי, שש לשמוע שהשר הינו נקי כפיים והאמן חף מפשע וחבר הכנסת וראש העיר – לא ייתכן שעברו עבירות. זאת המשטרה הנוראה ש"מחפשת אותם". סתם, השוטרים האיומים מצלמים את ראש העיר שכמובן לא עשה דבר. סתם, החוקרים המגעילים מזמינים לחקירה את האמן הנערץ כל כך. סתם, המשטרה מדליפה לעתונאים זריזי העט את הפרטים מן החקירה.
סתם. הכל סתם.
פעם, לפני שנים הרבה, הייתי כתב לענייני משטרה בסוכנות עתי"ם ואם לא זכיתי שכל ההדלפות יגיעו אלי, שמעתי מעמיתי בשיחתנו במזנון בית המשפט קצת פרטים על ההדלפות. מוזר, לפעמים לא היו אלה אנשי החוק שהדליפו אלא… פרקליטיהם ודובריהם של המפורסמים.
כך, למשל, היה שר שנחקר במשטרה ולא נעצר. בסוף היום היו נציגיו מתקשרים לעתונאים ומספרים פרטים מהחקירה: מה נשאל השר ומה השיב. הם לא גילו הכל ומה שגילו היה מעניין ומסקרן אבל – חצי אמת.
במקרה אחר – לא פלילי – הופיע מדי יום בעתון של המדינה דיווח מלא על ישיבת בית המשפט שהתקיימה בדלתיים סגורות. בירור קצר ליד שולחן העתונאים במזנון בית המשפט גילה כי המדליף היה… פרקליטו של אחד הנתבעים במשפט. ההדלפות היו מאד מאד עוינות לאותו איש. כן. היה זה עורך הדין שמעל.
מאז הלך והתעצם כוחם של היחצ"נים של אישי ציבור וסלבריטאים. גם עורכי הדין עברו השתלמות מאסיבית בהדלפות חד-צדדיות ומגמתיות. אחרי הדלפות כאלה, קל מאד להאשים את השוטרים הרשעים.
לפני ימים אחדים הופיע בטלוויזיה פרקליטם של ראשי משפחת פשע ואמר למראייניו אני מגן על "אלה שאתם קוראים להם עבריינים". באותו משדר אמרה סניגורית של חשוד: "כל כך הרבה זמן הוא עצור והמשטרה לא הציגה לנו (הסנגוריה) שום חומר ראיות".
אכן טיעון יפה ונשמע משכנע. אבל, למיטב ידיעתי, המשטרה אינה צריכה לספק לסנגוריה שום חומר ראיות במהלך החקירה ולפני הגשת כתב אישום. להיפך, גילוי חומר הראיות עלול לחבל בחקירה והרי מטרתם של ה"רשעים" למצוא ראיות, אם הנחקר אכן אשם ויש להעמידו לדין. זה תפקידה של משטרה, למי ששכח.
בכל זאת, מתארגנות אסיפות תמיכה בנחקרים מפורסמים ("הוא זכאי"). אחר כך הללו מובאים לבית משפט ולבסוף חלקם יושב בכלא. כאשר המשטרה מילאה את תפקידה בהצלחה.
חשבתי לעצמי, האם אלה שמוחים על "המשטרה הרשעה", אינם אלה שמתלוננים שאין רואים שוטר ברחוב? האם אלה שמתלוננים על קיומו של הפשע המאורגן, אינם אלה הקובלים שהמשטרה חזקה מדי? האם אלה לא אותם אנשים שסוגדים לעבריינים, כאילו הם ראויים לחיקוי?
אם בידי הבחירה בין מדינה ללא משטרה לבין מדינה בלי סלבריטאים עבריינים – אני מעדיף את המשטרה.
גילוי נאות – כדי שלא אחשב כדובר המשטרה, אני מצהיר שבשלושים השנים האחרונות לא פגשתי שום שוטר, מלבד אלה שעצרו אותי בדרך וביקשו רשיונות…

אסור לשר המשטרה!

תגובתו של טוביה ברטוב למסע היחצ"נות למען השוטר שחר מזרחי הגיעה אלי בדוא"ל שרשרת. נוכח ההתארגנות התקשורתית נגד שלטון החוק ונגד בתי המשפט, אני מוצא לנכון להעלות את דבריו כפוסט אורח.
נ"ב  הכותרת אינה שגויה. שר לבטחון פנים אינו יכול להגן על אי שמירת חוק. אהרונוביץ הוא שר משטרה.
יאיר דקל
   

 אי אפשר להוריד מסדר היום את הנושא של השוטר שחר מזרחי בגלל המלצתו של השר לבטחון פנים לנשיא לחון את השוטר מזרחי, ויחסו לבית המשפט ימשיך להדהד בציבור וימשיך לפגוע במעמד בית המשפט העליון.
השר לביטחון פנים מופקד על קיום החוק והסדר במסגרת החוק במדינה.   

יצחק אהרונוביץ: עדיין נשאר במשטרה

 

את החוק הכנסת מחוקקת, ובתי המשפט הם המפרשים את החוק הלכה למעשה. כלומר, השר לביטחון פנים מופקד על המערכת שתפקידה לשמור על החוק כפי שהכנסת ובית המשפט העליון (וכל בתי המשפט בארץ) קבעו ופירשו אותו. בתור שכזה אין לו שום אופציה לצאת נגד בית המשפט או לערער על החלטותיו. אם הוא לא מסכים עם החוק והחלטות בית המשפט, הוא אינו יכול להישאר בתפקידו.  
עליו להתפטר ואם איננו מתפטר, על ראש הממשלה לפטרו. זה מה שהיה קורה במדינה מתוקנת אחרת. אם אינך מסכים עם החוק, אינך יכול להיות מופקד על ביצועו, ועל אחת כמה וכמה אינך יכול לצאת בפומבי נגד המחוקק ונגד מי שהמדינה נתנה בידיו את התפקיד לפרשו.  
יתפטר, יחזור לכנסת, שם יוכל להביע את דעתו נגד החוק וגם לפעול לשנותו. למשל, יוכל להגיש הצעת חוק המתירה לשוטר להרוג גנבים ולהכות חשודים ולעשות כל העולה על רוחו ולצאת זכאי אם יטען שהאזרח תקף אותו.  
טוביה ברטוב, ראש העין 054-6448376