ארכיון תג: ממשלה

האם למדינה יש אחריות לאזרחים?

התכנסנו בביתו של פול והפעם היו רק מעטים: חמישה אנשים. מבוגרים כולם. והנושא שהטריד את אבנר הוא ההסכמה בין המדינה והאזרח. הוא יודע, כמונו, שהסכמה כזאת לא כתובה בשום מסמך ושום חוק יסוד לא עונה על כל הדרישות של  המדינה מאזרחיה ומאידך, הדרישות (והאמונות) של האזרח מה מגיע לו מן המדינה.
אבנר טען, שיש הסכמה בשתיקה. הסכמה לא כתובה, שלמדינה יש דרישות. כך, למשל, הוא (וכולנו) התגייסנו לצבא וידענו את דבריו של דוד בן גוריון "תדע כל אם עבריה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך".
– הלכתי לצבא וכשהתגייסתי, התחייב צה"ל לשמור עלי ואם אפגע או אלקח בשבי – ידאג להחזירני לארץ, אמר.
"היום, כשאנחנו בעיצומה של הרכבת ממשלה, אינני מסכים לכך", השבתי.
"היום יש בעזה, בידי החמאס, שתי גופות של חיילי צה"ל סגן הדר גולדין ושל סמל-ראשון אורון שאול, שנהרגו במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה. והן לא מוחזרות. האם צה"ל פועל להחזירן"…
"כן, אמר אבנר. "נעשות פעולות שונות בדרכים שונות, חלקן לא גלויות, כדי להחזירן".
לא – אמרתי. אינני מאמין שנעשות פעולות כאלה. אני לא מאמין שיש אמנה וירטואלית בין המדינה והאזרח. היום, כשיש מו"מ להרכבת ממשלה, אני רואה היטב שלא טובת האזרחים עומדת לעיני השרים המיועדים. נראה לי שהם רוצים ג'ובים. שהם רוצים עמדות שלטון ויכולת חלוקת הטבות למקורבים. מה זה שייך לאזרח?
"כשמכרת קרקע, שילמת מס?"
– כן, בוודאי.
"אז מה קבלת מהמדינה?"
– פתק. קבלה. שום דבר יותר.
בוויכוח עמדתי על דעתי, שהמדינה לא מרגישה חייבת דבר לאזרח. כדי לסבר את האוזן, אני מזכיר שיש אזרחים רבים שפטורים מן השירות הצבאי. בחוק. לא בהתנדבות אישית.
אבנר השיב: "אם כך אני או תמים או הדיוט".
– לא הדיוט, אמרתי.
אחרי שהגעתי הביתה, אל המחשב, מצאתי את הידיעה הבאה מן ה-8 במאי 2018 : סא"ל נרי אראלי, חוקר תש"ח בענף לאיתור נעדרים, חושף כי תשע  גופות של חיילי צה"ל נמצאות ברצועת עזה וטרם הובאו לקבר ישראל. לדבריו, חמאס מודע לכמה מהן. האם עדיין האמירה של בן גוריון תקפה?

זה לא מפתיע: תורתם אומנותם
בימים אלה של משא ומתן קואליציוני, כדאי לזכור את האמירה: "חרדים תורתם אומנותם".
בראשית ימי המדינה הונהג הסדר "תורתו אומנותו". כ-400 בני ישיבות קיבלו פטור מגיוס לצה"ל כדי  שיוכלו להתמקד בלימוד תורה בישיבה. מספר בני הישיבה שבהסדר הלך וגדל עם השנים וכיום זו גם דרך פשוטה להתחמק משירות צבאי.

על אמונה ודת
בעקבות הדברים שכתבתי על "תורתם אומנותם" קיבלתי תגובה: הדברים ידועים. החלטתי להוסיף מעט על ההבדל בין אמונה ודת.
נאמר "איש באמונתו יחיה". אני מקבל זאת בשתי ידיים ואני מאמין שאמונה היא עניין אישי ולא נתונה לוויכוח או לשכנוע. לא כן הדת.
הדת נתונה לוויכוח. כל הדתות למיניהן. גם הדת היהודית. יש מקבלים פרשנות אחת ויש מקבלים פרשנות אחרת. אין הדתיות של האחד דומה לדתיות של השני. ואפשר גם לומר שהדת היא קרדום לחפור בו.
היום, חרדים מפגינים בירושלים נגד חוק הגיוס. האם הם מפגינים מטעמי אמונה או הם מפגינים כדי לחסוך מעצמם שירות צבאי? הפירוש השני דווקא נראה לי. המפלגות הדתיות נלחמות במו"מ הקואליציוני לקבל עוד השפעה ועוד תקציבים. זאת לא אמונה.
אלך אחורה מנסיוני האישי. אני זוכר שנערי בני עקיבא רקדו עם בנות עקיבא. זה היה פעם, לפני עידן השביס אצל הנשים…
בעבר, כשהתגייסתי לשירות צבאי בתותחנים, היינו ארבעה בג'יפ: סגן, שהיה קצין עמדת תותחים (קע"ת), נהג, קשר, שהיה בחור דתי למהדרין ואנוכי. במילואים נסעה כל החוליה שלי בזחל"ם. התייצב אצלנו קשר צעיר ממושב דתי. כשהתגייסנו סיפר, ששאל את הרב וקיבל תשובה: במילואים אתה חייל ועשה כל מה שחיילים אחרים עושים. בשבת, רצה החייל שלנו לטאטא את הזחל"ם כי זה מה שכל החיילים עושים. אנחנו לא נתנו לו, כי זאת שבת!
בשלב מילואים אחר, היה מפקד החוליה שלנו, סמל, בחור דתי. יום אחד גילו חיילים שהסמל מקבל, משום מה, את השמירה האחרונה. פנו אלי (הזקן שבחבורה, למרות שהייתי רק רב"ט) ואני בדקתי ומצאתי שהבחור זייף את רשימות השמירה כדי להתפלל בתורנות ולא לקום מוקדם יותר. שיניתי את הרשימות וההתמרמרות פסקה.
זאת לא היתה אמונתו, אלא דתו.

למה פוליטיקה?

אני מתעניין בפוליטיקה, עוקב אחרי שידורי הטלוויזיה, שומע רדיו וקורא בעניין רב את הדיווחים על ההתרחשויות הפוליטיות. למה?
בתקופת המשא ומתן האחרונה, בעלת התהפוכות והספינים המופלאים, הקדשתי מחשבה לנושא. לא עשיתי משאל בין חברים ולא חיפשתי מומחים כדי להבין. תהיתי לעצמי: למה פוליטיקה?

יאיר לפיד, הזוכה הגדול. האם ימצא את הכסף?

יאיר לפיד, הזוכה הגדול. האם ימצא את הכסף?

הנשאל היחיד, המשיב היחיד והמסכם הייתי אני. התשובה שלי: הפוליטיקה היא טלנובלה: יש גיבורים קבועים, יש "טובים" ויש "רעים" ויש שעוברים מקבוצה לקבוצה. התככים בפוליטיקה מרובים יותר ומתוחכמים יותר מאשר אלה שיש בסדרות ה"ריאליטי" ואחד היתרונות הגדולים שלהם – בפוליטיקה התככים הם אמיתיים. בסדרות הריאליטי הכל מפוברק או מומצא ומנוהל תמיד על ידי במאים.
אבל פוליטיקה זה לא רק יתרונות (לצופה מן הצד). יש גם חסרונות: הצדדים מרמים לא רק אחד את השני, אלא גם אותי, הצופה מן הצד. כל הזמן ממטירים עלי ספינים (בעברית: שקרים ותרגילים), שמתבררים בתוך זמן קצר כשקרים ותרגילים, שלא מחזיקים מים. מי שנופל בפח הזה באופן מתמיד הם הכתבים הפוליטיים ומערכת הבחירות האחרונה הוכיחה זאת יותר מבעבר.
בתחילת מערכת הבחירות הופיעו תגובות בטוקבקים ובעל פה בנוסח אחיד למדי: מדוע צריך לבזבז כל כך הרבה כסף על מערכת בחירות שתוצאותיה ידועות מראש. אחרי כחודש  הם חדלו. האם "יד נעלמה" דאגה לפרסם את התגוביות הללו?
כשהתחילה מערכת הבחירות ה"גיבור" של רבים מהכתבים הפוליטיים היה ארתור פינקלשטיין, שחזה 44 מנדטים לליכוד. איפה הוא היום? לעומתו, עמיר פרץ עזב בסערה את מפלגת העבודה כי שלי יחימוביץ לא הסכימה להצהיר שהיא לא תיכנס לממשלת נתניהו (אחר כך כן הצהירה). הוא חבר להתנועה של ציפי לבני וזכה בפרס: שר בממשלת נתניהו. עמרם מצנע לא קיבל קידום. מדינת הקומבינה כבר אמרנו?
כתבתי כבר שאני קורא את הדיווחים הכתובים ומקשיב לשידורים. לא פעם אני מופתע לשמוע שיאיר לפיד ויתר או שהליכוד כשל או שנסדקה ברית ה"אחים" ונפתלי בנט מוכן לחבור לדתיים (דבר שלא היה  לו יסוד). ותוך יום או יומיים לכל היותר, התברר שזה היה עוד בלוף מבית מדרשה של מפלגה אחרת.
אולי זה יותר משעשע לעקוב בעין ביקורתית אחרי הפרסומים ולגלות את השקרים השקופים עד שקופים למחצה. זה עושה את הדבר יותר מעניין.
הפתיעה אותי התנהגותם של הפרשנים הפוליטיים. כמו עדר הם שעטו אחרי "מידע" זה או אחר בלי לבדוק ובלי לברר. לפחות, יכלו להוסיף הערת אזהרה שיש הכחשות או חסרים אימותים למידע. כך, למשל, דהרו הפרשנים הפוליטיים אחרי "גוש הימין" ו"גוש השמאל". לא ראיתי משפטים של הסתייגות, אלא קביעות נחרצות. כמו ידעו אמת לאמתה.
המערכת העתונאית כולה יצאה בביקורת מתמדת על יאיר לפיד בתקופה שהוא התחמק מלהודות שהוא הולך לפוליטיקה. אחר כך כשהקים את מפלגתו, המשיכה הביקורת העתונאית ביתר שאת. ממש מאבק נגד האיש שהעז לצאת מצג הטלוויזיה אל המאבק המפלגתי. הציבור הוכיח שלתקשורת אין הכוח שמייחסים לה. אחר כך כשהתנהל המו"מ  הקואליציוני, שמתי לב שנטיית לבם של הכתבים לענייני מפלגות היתה לטובת ראש הממשלה המובס חלקית. לא היתה זו תפארתה של התקשורת.
סיפורה של מערכת הבחירות האחרונה ובעיקר של המו"מ על הרכבת הממשלה, מזכיר לי את סיפורי העיירה של גדול המספרים דאז, שלום עליכם (שלום רבינוביץ). פרנסתו היתה על כתיבת סדרות בעתונים היהודיים – כל יום פרק נוסף בעלילות של יהודי העיירה. כל יום פרק מושך, שהקורא להוט לדעת מה ההמשך. כל יום קונים את העתון כדי לקרוא עוד סיפור בסידרה האינסופית.
והיום, לקראת הגמר, כאשר נפתלי בנט דורש, יאיר לפיד לוחץ, הליכוד מגיב וישראל ביתנו לא טומנת ידה בצלחת – האם אין זה סיפור בהמשכים?
וכך זה נמשך עד שבכיכר פטרוס הקדוש הכריזו "האבּמוס פאפאם". יש לנו אפיפיור.
הם ידעו שזה ייגמר בבחירה וגם אצלנו ידעו שזה ייגמר בממשלה. אבל הדרך היתה מעניינת.

לממשלה יש אתר והוא לא מיותר

ממשלת ישראל הבטיחה לשפר את הקשר עם האזרח – למַחשֵב אותנו. כלומר, במקום להגיע למשרדי הממשלה, נוכל להתקשר באינטרנט. במקום לכתוב מכתבים, נוכל להתקשר באינטרנט. במקום פקס…
כשגידי גוב פרסם את האתר, שכאילו נקרא על שמו – זה נשמע יותר מדי טוב ("הכלה יפה מדי"). אני רגיל להבטחות שאין מקיימים. אז באחרונה ניסיתי ו…זה עובד.
התחלתי בקטן. פניתי במייל למס הכנסה וכתבתי שאילתה. למחרת היתה תשובה. הפלא ופלא. תשובה אפילו עניינית. כאשר נזקקתי למשרד הפנים, והתשובות הגיעו בתוך יום. אחר כך אזרתי עוז וניסיתי את הביטוח הלאומי המושמץ ונעניתי מיד ולעניין.
באתר הממשלה באמת יש קישורים ואפשר למצוא בו טפסים, לברר פרטים, למצוא מתי המשרדים פתוחים (וגם לחסוך את הביקור בהם).
נמלאתי שמחה על השיפור. לא שמעתי על כך מחברים, כי הרי זה לא עניין שאפשר לקטר עליו. על דברים טובים לא מדברים…
אבל לא הכל אפשר לעשות בהתכתבות. לכן השבוע הגעתי למשרד הפנים כדי לרשום נישואין בתעודת הזהוי. הידעתם, שכאשר אשה מתחתנת ומבקשת לשמור על שם נעוריה, היא צריכה לבוא אישית למשרד הפנים כדי לרשום זאת בתעודה? בעניין זה לא די באינטרנט.
אחרי הטיפול ברישום הנישואין במשרד הדחוס, בקומה השלישית של הקניון הדהוי, שאלתי אם אוכל לקבל תעודת לידה. "קח את הטופס, מלא אותו ותשאיר בתיבה. תקבל את התעודה בדואר ואין אגרה. חינם", אמרה הפקידה.
אם אפשר למלא את הטופס בלי להגיע למשרד, מדוע לא מצאתי אותו במחשב, תהיתי. חזרתי הביתה, אל חדר העבודה, הקלדתי את המלה "טפסים" ואמנם – יש. טעיתי בפעם הקודמת, כשדילגתי על האפשרות הזאת.
חיסכון בזמן. חיסכון בנסיעה, חיסכון בעצבים.
למתלוננים, שימו לב – יש משהו טוב.
נ. ב. בין שלושים השרים, המחפשים תעסוקה, יש ממונה על המחשוב. מיכאל איתן. אזכור לו זאת לטובה.

הדשא של השכן עדיין ירוק יותר

הימים החמים חזרו. איום קנס המים אמנם הוסר מעלינו, אבל מחיריהם המריאו. ואתמול הגיעה אלי שיחת טלפון: "לפני שנה כתבת פוסט על חיסכון במים". בצידו השני של הסלולר נמצא, מכר שלימד אותי איך להשקות את הגינה קצת יותר בזול.
"אז סיפרתי לך, שאני אוגר מים מן המגנים ומן המקלחת בשביל הגינה. ובכן, הדשא שלי עדיין ירוק".
על ההמלצה שלו כתבתי בעבר והדברים נכונים גם היום:
https://yairdk.wordpress.com/2009/07/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%93%d7%a9%d7%90-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8/