ארכיון תג: מירי רגב

מירי רגב התחילה  

יש יתרון לנשים, כך נראה. הן יכולות להתקדם דרך מיטות של בכירים. דומני, שיתרון זה לא ניתן לגברים. לפחות עד כה לא שמעתי על התקדמותם של זכרים באמצעות המיטות של בכירות. אז אולי זה יתרון, שהפמיניסטיות לא שֹשֹות לדבר עליו. עכשיו, בכנסת הנמוכה ביותר שידענו, המשכן, שרמת הדיונים בו הגיעה לשפל שבשפל, התקיים הוויכוח בין השרה מירי רגב, לשעבר דוברת צה"ל, וחבר הכנסת אלעזר שטרן, לשעבר אלוף בצה"ל וראש אכ"א. אחרי הוויכוח המכוער בכנסת, שמעתי וראיתי פרשנים פוליטיים ומגישות תוכניות בטלוויזיה וגם חברות כנסת ואישי ציבור וכולם מטיחים ביקורת בח"כ שטרן על דבריו הסקסיסטיים.
בדקתי ומצאתי, שהיתה זו שֹרת התרבות (תרבות?) רגב, שהתחילה בעימות. בדיון היא הטיחה כי "היית ראש אכ"א מעולה כל כך שהיינו צריכים לנקות אחריך". ח"כ שטרן (יש עתיד) השיב מיד: "אני לא רוצה לדבר פה על איך התקדמת בצבא. לא כדאי".

ח"כ ושרה. דברים בשם אומרם.

כל הביקורות ששמעתי עמדו על כך שחבר הכנסת התייחס לאפשרות שרגב עברה דרך מיטות בצבא.  הוא הכחיש זאת, ואני לא דיברתי איתו מעודי ואינני יודע מה עשתה השֹרה בצבא. אז חיפשתי בגוגל ומצאתי, שהעתונאי בן כספית (מעריב ועוד) ביקש לברר אם מירי רגב, שהגיעה לדרגת תת אלוף עברה במבדקי "מרכז ההערכה", שלהם נדרשים כל הקצינים לפני קבלת דרגת סגן אלוף בצה"ל. בכמה אתרים מצאתי ש…אין תשובה. אולי באמת הגיעה לתפקידה בלי לעבור את המבדקים האלה? אולי.
גיליתי, שהרמטכ"ל דן חלוץ היה זה שמינה אותה לדוברת צה"ל. כתוב ש"רגב, בת 40, עשתה את רוב שירותה ביחידת דובר צה"ל – והיא הקצינה הראשונה המתמנה לתפקיד ובעלת רקע ממושך ביחידה". אינני מתכוון לבדוק מה עשה אלעזר שטרן בצה"ל כדי להגיע לתפקידו כאלוף.
נכון, אלעזר שטרן התנצל כלפי כל הנשים (מלבד הנפגעת) על המשמעות של דבריו. אבל אני לא בא להגן על צד בעימות, רק באתי להזכיר פרטים שלא עלו בוויכוח הציבורי.

מי יבנה, יבנה, בית לאלוהים
פעם, עליתי להר הבית, נכנסתי לכיפת הזהב, ראיתי את אבן השתיה. למסגד הסלע (אל אקסה) לא נכנסתי. לא היה מעניין. שוטרים לא היו על ההר. כניסה חופשית היתה.
היום, צריך להגיע בשעות המותרות ליהודים (להבדיל מן השעות של הערבים) כשעין משטרתית צופיה והביקור מוגבל. העתונאית ובמאית עירית שמגר עשתה מעשה – היא צילמה נשים – ארבע אחיות – שמטרתן לסייע לבנות את בית המקדש.
עירית שמגר, שדעתה נוגדת לחלוטין את דעתן – עשתה סרט לא שיפוטי, שבו היא מציגה את הנשים, שואלת שאלות ענייניות ומראה את הר הבית בסרט. "אלוהים רוצה בית", הוא נקרא. מעניין מאד.

רק נשים
יום ששי בבוקר בגן העיר בתל אביב. בבית הקפה במקום יש שלושה שולחנות גדושים בנשים בלבד.
זאת הדרה?

מודעות פרסומת

כיצד להיות מיליונר  

השאלה הזאת מעסיקה את ידידיי וחוזרת ועולה בשיחות קפה או בשיחות סלון בליל שבת. היא מזכירה לי בדיחה ישנה, מתקופת טרום האינטרנט. בארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, פורסמה מודעת לוח קטנה: "אתה רוצה להתעשר? שלח 2 דולר לכתובת"… מי שטרח ושלח את הכסף קבל תשובה קצרה: "עשה כמוני".
מאז פורסמו בארצות הברית הרבה ספרים שמציעים לכ-ו-ל-ם להתעשר ויש בהם עצות למכביר. אין לי ספק שרובם המוחלט של הקוראים לא התעשרו ואלה שהתעשרו – לא בגלל ספרי העצות.
אחד הספרים האלה, שקראתי לפני שנים הוא אבא עני אבא עשיר. נזכרתי בו, כי הגיע אלי ספרו החמישי של המחבר, רוברט ט. קיוסאקי, והוא ממשיך בסדרת עצותיו איך להתעשר ומביא דוגמא מעצמו. מן הספר הזה, אני זוכר שהמחבר טייל עם אביו העני בשכונה והאב הצביע על בית זה או אחר ואמר "ראה בית יפה". באותה שכונה טייל האב העשיר והצביע לבנו על בניינים ואמר: "כאן אפשר לעשות עסק, כאן אפשר להרוויח"…
זכרתי, שהמחבר לא הצביע אף פעם על תשובה לשאלה: איך  י ו ד ע י ם  לזהות את העיסקה. גם בספרו המאוחר, אין תשובה פשוטה לשאלה זו.
אבא עני אבא עשירדוגמא לנוהגם של עשירים מצאתי אצל בעל הבית שלי לשעבר. הוא לא היה הבוס. הוא היה בעל החברה שבה עבדתי ולא היה בינינו קשר, אפילו לא "שלום, שלום" במסדרון. אבל ברכילות – התעניינתי בו.
האיש גר לא הרחק ממני בקו אוויר בשכונת יוקרה מפונפנת ואני גר בשכונה בינונית, כשקו הכסף בינינו רחוק מאד מאד. אבל אנחנו חולקים את אותו שרברב וגם את אותו חשמלאי.
מדי פעם אני משוחח עם השניים ופעם התגלגלו הדיבורים לאיש העסקים, מעשירי הארץ. טייקון.
סיפר לי השרברב: הגשתי לו חשבונית על עבודה, משהו כמו 300 ש"ח. אחר כך טילפנתי לקבל את הכסף וענה לי האיש: "אוי, אין לי כאן פנקס צ'קים". בשיחת טלפון נוספת אמר: "כרגע אין לי כיסוי בבנק. עוד כמה ימים"…
לקח כשלושה חודשים עד שנמצא הצ'ק והיה לו כיסוי. בחשבונית הבאה, ארשום סכום שיכסה את הדחיה בתשלום. דבר השרברב.
לחשמלאי היה סיפור דומה: שלח חשבונית, לא קבל כסף, צלצל ושמע ש"החשבונית לא הגיעה. שלח בבקשה עוד פעם" ואחר כך "אני נורא עסוק כרגע" וגם "העברתי למנהל החשבונות שלי"… תרצו – תאמינו.
אמר לי החשמלאי: "כאשר האיש מטלפן להזמין אותי, אני מסביר לו שאני עסוק ומציע לו להתקשר אל חשמלאי אחר".
לא למדתי את הלקח ואני משלם לחשמלאי ולשרברב וגם לאחרים – ביום ביצוע העבודה. אין תירוצים.
בגלל זה לא אהיה עשיר…
נ.ב. בנובמבר 2010 התייחסתי לנושא וכתבתי על עצתה של מיליונרית

מכתב להארץ 18.3.2016: לידיעת השרה מירי רגב
הנריק איבסן, גדול סופריה של נורווגיה, כתב את "פר גינט". הסופרת והמשוררת לאה גולדברג תירגמה אותו והספר יצא לאור בעברית בשנת תשי"ג ( 1954). כתבה המשוררת בהקדמה לספר: "הממשלה (הנורווגית) סירבה לשלם לו (לאיבסן) תמיכה שהיתה מגעת לסופרים, מאחר שלדעת הממונים על ענייני התרבות בנורבגיה, לא היה איבסן מאנשי שלומה של המדינה ונאמניה".

אהוד ברק, הקלטות והצנזורה

לפני כחודשיים פורסמו קלטות של שר הבטחון לשעבר (וקודם גם ראש הממשלה) אהוד ברק, כשהוא רצה לעשות פרסומת לספר הביוגרפי החדש, "ברק – מלחמות חיי". עבר מאז מעט זמן והיו הרבה אירועים בארצנו התזזיתית, אך היחס של ברק לצנזורה עדיין מטריד אותי. מטריד, אבל לא פתיר. כל עוד המוסד הזה מלווה אותנו.

בקלטות נשמע אהוד ברק מספר, בקולו, כיצד בישיבת הממשלה דנו בתקיפת איראן על רקע האיום האטומי.   בוגי יעלון ויובל שטייניץ התנגדו והתקיפה הוכשלה. ביג דיל. אנחנו כבר רגילים, ששרים מספרים לציבור בקול רם ובקולם מה היה בישיבות הסגורות. בעת מבצע צוק איתן הרבו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לדווח על כשלי הממשלה. הצנזורה לא העירה. אז מה אם אהוד ברק מספר לפתע לכל העולם מה היה בישיבת ממשלה לפני כמה שנים?

ברק - כריכת הספראחרי פרסום הדברים, הגיב השר שטייניץ ואמר שהוא "רואה בחומרה רבה חשיפה של ישיבות קבינט מצומצם, ותוהה כיצד דברים מסוג זה עוברים את הצנזורה". ואילו הצנזורה השיבה בהצטנעות, שהדברים אינם חדשים וכבר פורסמו בעבר. אינני זוכר את הפרסומים מן העבר, אבל לא דומות הדלפות לא מזוהות לדברים שאומר בקולו שר, שהשתתף באותה ישיבה.

חשבתי על יחסי אהוד ברק והצנזורה כאשר דוּברוּ הדברים. היה אסון צאלים בנובמבר 1992, שלא כל כך זוכרים אותו. הרמטכ"ל דאז השתתף בתרגיל, שבו נהרגו כמה חיילים מאש כוחותינו. אחרי האסון, הזעיק מסוק ונמלט מהמקום מבלי להשאיר את כלי הטיס לעזרת הפצועים. אחר כך ביקש מהצנזורה להסתיר את המעשה המביש. בשביל מה קיימת צנזורה?

סיפור הקלטות, אף הוא לא חדש לאהוד ברק. בפרשת הרפז, לקחה המשטרה את כל הקלטות מלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, תמללה אותן בהרבה הרבה שעות עבודה ומצאה… אפס. המשטרה לא לקחה את הקלטות מלשכת שר הבטחון, אהוד ברק. הן, פשוט, נמחקו. אף אחד לא חקר ובדק כיצד נמחקו הקלטות החשובות כל כך לצורכי החקירה. טוב, זה לא הדבר המוזר היחיד שיש במשרד הבטחון.

כלומר, לקלטות יש שימושים הפוכים. לפעמים, הן מתפרסמות בציבור ולפעמים הן נמחקות.

אגב, לא תמיד הצנזורה הקפידה למנוע פרסומים ופטפוטים של שרים. אני זוכר היטב, ששר בישראל דיבר בינואר 1985 על מבצע העלאת יהודי אתיופיה. היה זה מבצע משה להברחת העולים לארץ, שאיש לא דיבר עליו ולא פרסם דבר. אחרי הדלפה יזומה של השר, הופסק המבצע והעולים נשארו באדיס אבבה לעוד שנים אחדות. הצנזורה לא דיברה אז. היה כבר מאוחר.

הצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, פרשה באחרונה אחרי עשר שנים בתפקיד. היא לא הקדישה זמן לתירוץ, שהצנזורה לא עצרה את הפרסום לספר של ברק. היא אמרה דבר נכון מאד – צריך מודל חדש לפעילות הצנזורה בישראל משום שאינה עומדת בקצב השינויים שהביא עמו האינטרנט. לצערי, יש לצנזורה בעיות מן הסוג הישן. היא עדיין לא פתרה אותן.

בין אמנות לאלימות
מבחן האמנות – כמה זמן תמונה נשארת על הקיר.
מבחן הכוח – שרת התרבות, מירי רגב: "אנחנו קבלנו 30 מנדטים".