ארכיון תג: מחירים

המחיר לצרכן

נזקקתי למכנסי התעמלות. מוצר פשוט, חשבתי. מגיע מסין ובוודאי אינו יקר במיוחד.
הלכתי לחנות של המשביר לצרכן בתל אביב ונדהמתי לשמוע, שמחירם של מכנסיים פשוטים 201 ש"ח. אבל המוכרת הנחמדה הציעה לתת לי הנחה של 20%. כלומר, המכנסים יעלו לי "רק" 160 ש"ח.
נראה לי קצת יקר, אז דחיתי את הקניה והגעתי לחנות מוצרי ספורט בקניון אחר. כאן היו, כמובן, מכנסי התעמלות ומחירם הרשום 160 ש"ח. אבל במבצע הם עלו חצי. כלומר, 80 ש"ח. קניתי וחשבתי שגם כך זה קצת יקר.

נערי הישיבה לא רק לומדים. בחצר בית הכנסת יש עמוד כדורסל והם משתמשים בו

במקרה הייתי באותו יום בסופרמרקט ובין הירקות והשימורים מצאתי ערימה של קופסאות מרובעות של מאווררים חשמליים. מוצר מסובך יותר ממכנסיים דקיקים, מסוגל לשלוש מהירויות ומסתובב לכיוונים שונים. כמה זה עולה? 99 ש"ח.
נ. ב. בדקתי במחשב כמה יעלו מכנסים שחורים פשוטים בעליבאבא, סליחה, ב"עלי אקספרס"? כתוב בקטלוג הממוחשב – מ-9 דולר עד 10. כלומר מ-32 עד 40 ש"ח. כולל משלוח. רק צריך לחכות קצת לדואר.
אכן, המחירים מסובכים.
אבל צריך שמיכת פיקה. הקיץ הגיע, לא? אני זקוק למשהו קל. נכנסתי לחנות המשביר לצרכן, חנות גדולה ומפוארת בקניון לב העיר. המוכרות חינניות ומיומנות ואחת הוציאה לי מיד שמיכת פיקה באריזה שקופה. בחר צבע – אמרה ונתנה מבחר של שמיכות קלות.
אני מנוסה ושאלתי תחילה: כמה זה עולה?
– "המחיר 200 ₪ אבל זה יעלה לך 100 ש"ח בלבד"
מצא חן בעיני. לקחתי.
קניתי את השמיכה ביום ששי ובסוף השבוע נתבקשתי להביא עוד אחת. "אין בעיה", אמרתי ודהרתי על הקלנועית אל הקניון הסמוך לבית. גם יש כאן חנות של המשביר ונכנסתי בצעד בוטח לצד הצפוני של החנות. כאן השמיכות, אמרתי למוכרת התורנית ואני מבקש שמיכת פיקה. כן, אמרה. מאה ₪? – שאלתי, כשאני בטוח במחיר. "
– "לא. זה מאתיים"?
– אבל בסוף השבוע זה היה חצי. בקניון שלכם בתל אביב.
– "כן, היה מבצע. עכשיו מאתיים".
בהמשך השבוע הגעתי לקניון דיזנגוף הוותיק בתל אביב. עברתי על פני החנויות המלאות אדם וגיליתי חנות של כלי מיטה. שאלתי, קצת באי אמון: יש לך שמיכות פיקה?
"בוודאי" – אמרה המוכרת והורידה כמה שמיכות מן המתלה.
יש לבנה? "בוודאי. איזה צבע שאתה רוצה".
וכמה זה עולה?
"75 שקלים". בלי הנחה, בלי טובות.

מודעות פרסומת

לא רוצה להיות פראייר

ידידי, רותם, התחתן, קנה דירה ולקח את זוגתו הצעירה לקנות את מכשירי החשמל – מקרר, תנור, כיריים וכו'. הוא פנה תחילה אל חנות שהכיר וזכה בה ליחס טוב. המוכר חייך אל הלקוח המוכר ועיין ברשימת הפריטים שהזוג הצעיר ביקש. עיין ברשימה ונקב במחירים.
אבל ציפתה לו הפתעה. הבעל הטרי שלף את הסמרטפון והקליק את רשימת הפריטים תחילה אל אתר "זאפ" ואחר כך לאתר "כמהזה". המוכר הסתכל מופתע על ההליך ואז נענה לבקשת הלקוח וסיפק לו דף נייר ועט.
המחיר הכולל של הפריטים בחנות הגיע ל-45 אלף ₪. מחיר המינימום של אותם פריטים באתרי השוואת המחירים היו הרבה יותר נמוכים. רותם הציג את המחירים ודרישתו היתה פשוטה: "אני קונה אצלך במחיר הנמוך ביותר שמציעים. אם אתה רוצה, אשלם 100 ₪ יותר, כי אני מכיר אותך".
המוכר, שהחיוך סר מפניו כבר קודם לכן, התיישב ליד שולחנו הקטן וערך לעצמו חישובים מחישובים שונים. בסופו של דבר הסכים לתת את הפריטים המבוקשים במחיר כולל של 37 אלף ₪. רק את התנור לא הסכים לתת במחיר מציאה. "מי שמוכר ככה מפסיד או שיש לו מקורות שאני לא מכיר", אמר.
רותם, ידידי, סיפר לי על כך בשמחה. "אני לא רוצה להיות פראייר".

מעבר דירה והבנק
מוקדנים  חול
רותם, כאמור, עבר דירה – מדירה שכורה בפריפריה לדירה חדשה בהוד השרון. הוא איש מסודר והודיע, כמובן, לכל הגורמים הרשמיים על שינוי הכתובת. טילפן ושמע את המוקדנים מתקתקים במחשביהם את הכתובת החדשה ומקווה שהעניין הוסדר. עד שטילפן אל הטלבנק.
אמרה לו הפקידה בטלפון: "אני לא יכולה לקבל ממך את ההודעה. אתה צריך ללכת לכספומט, להכניס את הכרטיס ותקבל קוד, שבעזרתו תוכל לשנות את הכתובת". שמע את ההודעה וביקש לסגור את הטלפון במשיכת כתפיים, אבל המוקדנית עצרה בעדו: "רגע, חכה. אני יכולה להציע לך הלוואה של מאה אלף ₪"…
– "זה הגיוני, שאת מאשרת לי הלוואה כזאת בטלפון ולא יכולה לרשום את הכתובת?" – שאל ונשאר בלי תשובה.

שמעתי ולא מפי הדַלַיי למה
"חייך אל אחרים ויהיה לך יותר טוב. תכעס על אחרים, לך יהיה יותר רע. להם זה, כנראה, לא יפריע".
ניסיתי. זה עובד.