ארכיון תג: מבצע סיני

פאשיזם – מה שקרה פעם

יש טוענים שישראל הופכת להיות מדינה פשיסטית והם מסבירים זאת בהתבטאות של חברי כנסת ימניים וחקיקה לאומנית בישראל. האם אתם יודעים מה זה פשיזם, מעבר לסיסמאות באמצעי התקשורת? אני מניח שלא. גם אני לא ידעתי. לא ידעתי ויצאתי מרוויח. על כך בסיפור הבא.
הייתי בכתה השביעית בתיכון אהל שם ברמת-גן. המורה שלנו לאנגלית היה יוסף ספרדי, איש אנרגטי וחביב. ידענו שהיה איש אצ"ל בעברו, כלומר, ימני.

הדגל מתנוסס בגאון. צילם מני לויתן

הדגל מתנוסס בגאון. צילם מני לויתן

יום אחד הטיל עלינו המורה לכתוב חיבור באנגלית על נושא חפשי. כל איש אשר ידבנו ליבו. מה עושה תלמיד השביעית כאשר הוא יכול לשמח את ליבו של המורה הימני? כותב חיבור איך ישראל תכבוש את תעלת סואץ. כן, ככה סתם.  כעבור יומיים הוחזרו המבחנים ויאיר דקל מקבל ציון טוב + בדיו אדומה וליד זה באותיות מרובעות המלה "פשיסט!" כן, עם סימן קריאה.
כאן צריך לעשות הפסקה. הפסקה מתודית קוראים לכך בתיאטרון. הימים היו כשנתיים לפני מבצע סיני. לא התלמיד ולא המורה ולא אזרחי ישראל ידעו, שנצא למבצע צבאי בסיני ובתעלה.
סוף ההפסקה המתודית. התלמיד, שקיבל את הנזיפה, מרים את ידו לשאול שאלה. יש להזכיר, שישבתי בכסא האחרון בכיתה. "מה אתה רוצה דקל?" – שאל המורה בקוצר רוח.
– המורה, כתבת לי 'פשיסט'. מה זה פשיסט? אני לא יודע…

המורה מטפס על המרזב. צילם מני לויתן

המורה מטפס על המרזב. צילם מני לויתן

"מה פתאום אתה שואל?" – העיר המורה והוסיף, אולי איזה מילה של ביקורת. לא, לא קללה, חס וחלילה.
– כתבת לי פשיסט ואני רוצה לדעת מה זה…
למרות שעברו מאז הרבה שנים, אני זוכר כיצד התחלף מבעו של המורה והוא החל בהרצאה מעניינת מאד, בעברית, על הפשיזם. שיעור האנגלית לא הספיק לו, והוא לקח את השיעור הבא מן המורה השני והמשיך בהרצאתו המלומדת.
כשיצאנו מבית הספר, אמרו לי תלמידים: "איזה יופי, בגללך הפסדנו שני שעורי אנגלית".
כעבור שנתיים, כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, כבר הייתי חייל בצה"ל ולא פגשתי עוד את המורה שלי לאנגלית. אבל, זה לא סוף הסיפור של ספרדי. כאשר סיימנו את השמינית, ליצני הכיתה לקחו את הסינר השחור של המעבדה של דב רוסיאנסקי ז"ל, ציירו עליו  בלבן גולגולת ושתי עצמות מצולבות, עלו על גג הבניין ותלו את הדגל המאולתר על הגג של בית הספר. מני לויתן, שגר מעבר לשדרה, מיהר והביא את המצלמה מן הבית וצילם את הדגל מתנופף.
כולנו נאספנו בחצר כדי להתפעל מאומץ ליבם של חברינו השובבים. ואז קרה דבר, שלא חזינו – המורה לאנגלית, שכבר לא היה נער, החל לטפס על צינור המרזב כדי לעלות אל הגג. את דלת הכניסה לגג, סגרו השובבים. כאשר המורה הגיע למעלה, מצא את הדלת נעולה. השובבים רצו והורידו את הסינור שהפך לדגל.
בעת מבצע סיני חשבתי לעצמי – האם המורה ספרדי חושב שגם בן גוריון היה פשיסט?

מה עושים הזקנים?
היום, כאשר המשטרה בכותרות, ראוי לספר סיפור משטרתי.
לפני זמן לא רב ישבתי בארוחת בוקר חגיגית לכבוד יום הולדת. הזמינו אותי למסעדה יוקרתית בצפון תל אביב. בשולחן לידי ישבו שבעה או שמונה אנשים כסופי שיער ואני לא שמתי לב אליהם. מה זקנים יכולים לומר לי כבר? אבל אז שכני הפנה את תשומת לבי שכל אלה הינם ניצבי משטרה בדימוס.
הסתכלתי עליהם בהערכה וחשבתי: ה"אלטע קאקערס" האלה היו פעם אימת השוטרים והטילו חיתיתם על העבריינים. והיום, הם יכולים רק לשבת לרכל בארוחת הבוקר.

קללה סינית
קללה סינית (ואולי לא סינית…) אומרת: "שיהיו לך חיים מעניינים". הסתכלתי אחורה וחשבתי לעצמי, היו לי חיים משעממים דווקא. אז נזכרתי בדבריו של זקן השומרים, אברהם שפירא, "בכל ימי חיי לא הרגתי ולא נהרגתי אף פעם".  

המורה בתיכון שטיפס על קיר

לפני שבועות ספורים צויין בקול ענות חלושה מבצע סיני, שבו חברה ישראל לבריטניה וצרפת למלחמה על חצי האי המצרי. המלחמה המכונה על ידי הערבים "התוקפנות המשולשת" ובוויקיפדיה מוקדש לה ערך מפורט. הלא-אירוע הזכיר לי משהו מדברי ימיי בבית הספר התיכון אהל שם ברמת גן.

המורה בעל רוח ספורטיבית

המורה בעל רוח ספורטיבית


כשהייתי בכתה הששית, כשנתיים לפני פרוץ המבצע, נדרשנו לכתוב חיבור באנגלית על נושא חופשי. מורי, יונתן ספרדי, היה בעברו חבר אצ"ל וידעתי שדעותיו ימניות. חשבתי לתומי, שאם אכתוב חיבור לאומני מתלהם, זה יוסיף לי משהו בציון. לפיכך, הגיתי מבצע שבו ישראל תכבוש את סיני ואת תעלת סואץ.
על פני עמוד וחצי סקרתי בעיני נער את המערכה העתידית וכמובן לא ידעתי, ואיש לא ידע, שמדינת ישראל תקיים את התחזית שלי כעבור כשנתיים בלבד.
כשקבלתי את החיבור, הופתעתי לגלות בתחתית העמוד השני באותיות מרובעות גדולות ובדיו אדומה את המלה "פשיסט". לידה, באותה דיו, אבל באותיות כתב קטנות היה הציון "טוב +". מסתבר שהמורה לא התרשם מתורת הלחימה שלי.
אחרי חלוקת החיבורים, הסתובבתי לקחת את הקלמר מן התיק שהיה מונח מאחור על כסאי, שהיה אחרון בכתה. המורה פנה אלי: "יאיר, מה אתה מחפש? את היום של אתמול?" הוא לא אהב את ההסתובבויות שלי.
"המורה, מה פירוש המלה 'פשיסט'" – היתה התשובה שלי. כמה פנים הסתובבו אלי בתמיהה. אבל המורה ספרדי, שהיה בעל רוח ספורטיבית, נענה לאתגר. במשך כל השיעור נתן לנו הרצאה (בעברית) על הפשיזם. אחר כך לקח ממורה אחר את השיעור הבא, שנועד להיסטוריה, והמשיך את ההרצאה.
כשיצאנו בסוף השיעורים, קבלתי ברכות על שהצלחתי לבטל שני שיעורים.
עברו שנתיים, הגענו לסוף השמינית וכמה בני כתה עלו לגג הבניין ותלו עליו דגל פירטים שחור, שעשה מסינור המעבדה השחור של דב רוסיאנסקי. עליו ציירו שני עצמות וגולגולת לבנים. המורה ספרדי, שהיה בעל רוח ספורטיבית וכושר, הלך להוריד את הדגל מהגג. אבל הגג היה סגור ואז הוא טיפס על המרזב. מני לויתן, שגר מעבר לכביש, הביא מצלמה והספיק לצלם את המורה בטיפוסו.
מאז עברו מים רבים בתעלת סואץ וגם בירקון.
כמה שזה ישראלי
עמדתי בתור בנמל התעופה שארל דה גול בפריז וחיכיתי חסר סבלנות כמו כולם עד שתסתיים הבדיקה הבטחונית של התור. תוך כדי עמידה, חצה נער צעיר מאד את חבלי הסימון ועבר מן השליש הראשון של התור אל השליש האחרון. הוא פגש מכרים, התחבק איתם ופטפטו מעט. אחרי דקות אחדות עבר הנער בחזרה אל ראש התור, כשהוא מוביל מזוודה גדולה. איש לא ערער. אולי גם איש לא הרהר.
כעבור כרבע שעה של התקדמות איטית במסלול החבלים, ראיתי את המכרים מסוף התור עוברים את החבלים אל ראש התור. הם עברו ללא מזוודות.
הסתכלתי לפנים ועל דלפקי הבידוק הופיעה הסיסמה של חברת התעופה הלאומית: "אל על הכי בבית בעולם".