Tag Archives: לכלוך בפארק

 למה סוס אחד נכנס לבר

קראתי את הספר סוס אחד נכנס לבר, מאת דוד גרוסמן, זמן רב לפני שזכה בפרס בוּקר הבריטי. מודה אני, לא ידעתי את מקור השם. נכון, בספר מזכיר המחבר, שנהג צבאי מספר בדיחות ומתחיל את הבדיחה הזאת ולא מסיים אותה. אבל זאת לא סיבה סבירה לבחור חצי בדיחה כשם לספר, ובמיוחד לספר רציני בעל משמעויות.
קראתי ביקורות רבות על הספר ובאף אחת מהן לא נמצא לי מקור השם.
בשבוע שעבר עסקנו בבולקאב של יוצאי מעריב בספר הזה. דיברנו ארוכות וליאורה עיני מצאה וגילתה לנו:
בעמודים 83-84 מספר דוד גרוסמן מהו, כנראה, מקור השם של הספר.
דובי ג'י, שהיה מאד מסור לאמו, השתדל להצחיק אותה במחזות ששיחק לפניה. אביו לא התיר לו ללכת על הידיים, אז הוא חיפש דרך אחרת לעשות תעלולים. הוא החליט לשחק שח בחשאי – שאיש מלבדו לא יידע על המשחק. כך היה מחליט כל פעם, שהוא מייצג את אחד הכלים בשחמט ואמו היא המלכה, שעליו להגן עליה מפני אביו.
במשחקו היה לפעמים משחק צריח והיה הולך רק ישר. לפעמים שיחק רץ והלך רק באלכסון. לפעמים שיחק סוס והיה הולך פעמיים ישר ופעם הצידה – טה-טה-טטה.
בספרו, דובל'ה ג'י מכנה את עצמו "סוס" על פי משחק השחמט. וה"סוס" הזה נכנס לבר. לבר האנונימי הקטן בנתניה(ו).
הכל קוראים שזאת בדיחה בלתי מושלמת. זו פעם ראשונה שקבלתי הסבר למקור השם של הספר. והנה הבדיחה במלואה:
סוס נכנס לפאב, מבקש וויסקי.
המוזג מביא לו וויסקי, והסוס שותה עד הטיפה האחרונה, עוצם את העיניים ומתענג על הטעם
.
"כמה זה עולה
?"
"שישים ושנים שקלים
?"
הסוס משלם, מסתובב, והולך לכיוון היציאה
.
המוכר, עדיין המום מהסיטואציה, מתעשת וקורא אחריו
:
אה… אדון סוס, תראה, זאת אומרת…, אף פעם לא ראיתי סוס שותה וויסקי
.
הסוס מסובב אחורה את הראש הגדול שלו, ואומר
:
"במחירים כאלה – גם לא תראה
".

 למלכלכים בעם

בגינה השכונתית שלי, יש מתקני משחקים לילדים וספסלים להוריהם. גם דשא עשוי כהלכה וסככה מצלה מעל.
הגינה סבלה מלכלוך (של שכנים, כמובן. אף אחד אחר לא מגיע הנה) עד שקם מישהו והחל לתלות פתקים: "שמרו על השכונה שלי נקיה" או :"למלכלכים בעם – השאירו את הגינה נקיה".
במשך חודשי הקיץ אמנם חלה ירידה גדולה בליכלוך, אבל הפתקים נתלשו מפעם לפעם והאלמוני חזר והדביק.
השבוע התרחש ממש אסון. מישהו תלש את הפתק וקרע אותו. ליד הספסל נמצאו צלחות פלסטיק וכוסות וגם אריזה של נשנוש ושקית שחורה. המלכלכים יכלו ללכת פחות מעשרים מטר עד הפח. אבל למה ללכת לשם?

 

מודעות פרסומת

יום אביב בפארק חביב

פארק ראש העין הוא מקום נעים לטייל בו. עצים, שיחים ופרחים וגם קצת מתקני שעשועים. לרשות העם המטייל עומדים שולחנות עץ וספסלים. להנאתכם. ביקרנו בפארק ביום חול ומצאנו את התמונה הזאת: מיכל אשפה גדול ניצב במרחק של כשלושה מטרים מהשולחן. ליד השולחן – פחיות. מישהו לא טרח ללכת שלושה מטרים עד הפח. כנראה, בני הדוד של "כוכבי" סרטון השוקולד. פארק ראש העין קצר

אחרי הטיול בפארק, יצאתי לימים אחדים בשווייץ, ארץ הירוק המסנוור והנקיון הלא יאומן. כאן, אני משתמש בצמד המלים שנשחק במיילים ובטוקבקים השחוקים.

קבלתי תגובה ואני מביא אותה כלשונה:
בלוג שלך, עם הצילום מהפארק, העלה אצלי נושא כאוב, בעיקר בגלל יום הזכרון: בעמיקם נמצא "ההר העגול", שמוזכר במקומות רבים של טיולים באינטרנט. הגבעה (שהייתה רוצה להיות הר, אולי) היא אתר הנצחה לאחי ראובן שנפל ביום כיפור ועל פסגתה פסל ברזל ענק, שאחי, אורי הפסל, הקים לזכרו. יש גם שלט, שמספר עליו, שלטי ביה"ס המקומי עם הסברים על הצמחיה ופינות ישיבה, שחלק מהן שופצו ונצבעו על ידי מספר משפחות המקום עם ילדיהן . יש שם פרחי בר מדהימים בין העצים, שקק"ל נטעה ומשפחתי טיפחה. קק"ל אף הכשירה דרכים על הגבעה, כך שקל להגיע. יופי של מקום עם נופים של 360 מעלות.
אלא מה? עם ישראל חי. הזוהמה והטינופת בלתי יאומנו. יש פחים, יש פח ענקי ("צפרדע") למעלה, ואנשים לא שומרים על הנקיון בלשון המעטה. זה מעליב, זה מכוער בעיקר שזה אתר הנצחה.
אך מכיוון שאני אופטימית (או נאיבית) אני מאמינה שיש לנו עתיד…
עליזה גלקין סמית, מושב עמיקם