Tag Archives: להגיד לילד "לא"

סבא הולך עם נכדה לקונצרט

סבא (זה אני) הוזעק, כפי שקורה לפעמים, להיות בייבי סיטר אחר הצהריים לילדה בת הארבע. האבא הזמין כרטיסים לקונצרט-ילדים ערב חג הפורים ומיהר לפגישה חשובה, וממלא המקום איננו האפיפיור…
הגענו אל אולם הקונצרט בהליכה חביבה ברחוב הסואן ובכניסה ללובי קידם את פנינו הקיוסק. מזנון, קוראים לזה, והוא מציע מיני ממתקים ותופינים ומשקאות ככל שתשבע עינו של זאטוט.
סוכריה על מקלהילדה נעצרה לפני הדלפק, בחנה את הטובים ובחרה בסוכריה עם מקל. אני יודע שאביה אינו מעודד את מציצת המתוק המתוק הזה, אבל כאן השאירו אותי לבד, ההורים אינם מפקחים בעין זועפת, ומיד זכתה הילדה במוצץ מן הסוכר. התחלה טובה לקונצרט לא כל כך טוב.
כשסיימו הילדים להרעיש בכלי הנגינה, לשמחת לבם של ההורים הצוהלים ואחים ואחיות, שהוזמנו מראש, ירדנו אל דלת היציאה וכאן ממתין לנו, כמובן, המזנון. הילדה נלכדה בפתיון ומבקשת "עכשיו קינוח". ואני לא ידעתי שקונצרט מקנחים בסוכריות, אבל אחרי שיקול דעת קצר השבתי: "תבחרי, אבל לאכול קינוח אחרי ארוחת הערב שמחכה בבית. אבא הכין".
הפעם, הנכדה בחרה סוכריות ובקבוק מיץ ממותק. היא קיבלה את השקית ובקול מתוק ביקשה "עכשיו קינוח". התשובה, בנוסח סבאי תקיף: "קינוח – אחרי האוכל!"
– "למה?"
– "כי כך אמרתי", סיימתי את השיחה. זכיתי למבט עגום, כמעט בוכה, והיא הושיטה לי את ידה הקטנה כדי ללכת הביתה. בדרך שוחחנו על דא ועל הא והמלה קינוח לא עלתה על סדר היום. רק אחרי שאכלה את ארוחת הערב (ולא גמרה הכל… אצל סבא מותר) קבלה את הסוכריות והמיץ.
כאשר בני חזר מפגישותיו, קיבל דיווח על מה שאירע והוא אמר בקול נמוך: "אצל אמא שלה היא בוכה הרבה. אצלי היא בוכה  קצת".
"אצלי איננה בוכה אף פעם", השלמתי.

היום יום הולדת
כשהיה לה יום הולדת שנתיים, ידידות המשפחה והדודות הביאו מתנות: מערכת כלים לקפה, מערכת מטבח עם כיריים, מקום לתליית כלים, צלחות, סירים ומחבתות, מערכת כלי אוכל זערוריים לבובות וכדומה.
לתשומת לבכן, הפמיניסטיות.

 

 

מודעות פרסומת