Tag Archives: יחסי ציבור

המחלה של האינטרנט והתרופה המיותרת

בין מעלותיו של הנשיא דונאלד טראמפ, שהוא העלה לדרגת-על את השקרים (Fake News) ולמרבית הפלא, יש המאמינים לו. אבל זה לא בדיוק הנושא שלי. אני עוסק הפעם בשקרים "קטנים", לא נשיאותיים, הנפוצים ברשת האינטרנט. אינני יודע מדוע, אבל נראה לי שאנשים מאמינים לסיפורים ברשת יותר משהם מאמינים לתקשורת הממוסדת, למרות שסיפורי הרשת חלקם סתם בדיות וחלקם סיפורים שמפיצים משרדים של יחסי ציבור בשירותו של מי שמשלם.

נשיא ארצות הברית: אומר (גם) אמת

לאנשים קשה לקבל, שפרסום או שידור ממוסדים עוברים עבודה של כתב מקצועי, עורך מקצועי וגם עורכים בכירים שמנסים לנפות את האמת. הנה, בערוץ 2 שודרה בסוף השבוע כתבה לא מדוייקת על "מסיבת רווקים" ברומניה, והכתב הושעה והעורך יצא לחופשה. אבל בציבור יש תחושה שסיפורים "מעניינים" הינם גם אמיתיים. אז זה לא כך.
הנה מקרה אמיתי שקרה לי. טעיתי. לא בדקתי. כך כתבתי במייל שלי: "קבלתי את הפניה הזאת מאדם, שאני עומד איתו בקשר במשך שנים. אני מאמין שהפניה רצינית ולכן אני מעביר אותה. רצוי להעביר את הפניה לאחרים, שמא יש להם תרופה כזאת".​
באותה פניה כתבה אשה שהיא נזקקת לתרופה ושאלה למי יש תרופה כזאת מיותרת. בעבר היה לי מקרה דומה ונשארתי עם תרופה מצילת חיים, שלא היה צורך בה. תרמתי אותה ברצון. לפיכך, מיהרתי ושלחתי את ההודעה לחבריי במייל. במייל חוזר קבלתי את ההערה הבאה: "תודה על החשיבה הברוכה והחיובית  ועל עשיית צעד אמיתי בעניין… אבל בדיקה של 5 שניות העלתה שהמכתב ישן ולא ברור למה המשיך להסתובב. אין צורך בתרופה או בהעברת המכתב".
כעבור עוד יומיים קבלתי מייל מהכותב המקורי שלי והוא אומר: "לפני ששלחתי לכם את הידיעה על חיפוש התרופה, לא בדקתי אותה. היא איננה רלבנטית יותר!!! מצטער מאד!!!"
לעתים, אני בודק מסרים שאינם נראים לי מהימנים. לא פעם עצרתי כאלה לאחר שבדקתי את מקורם. היו גם מקרים שחברים התקשרו באינטרנט לברר אם הודעה מסויימת אמיתית. הם ידעו שאני משתדל לבדוק את המידע. בסיפור על התרופה המבוקשת – נכשלתי. שוב נמצאתי למד שרשת האינטרנט היא מקום להפצת (גם) שקרים.
מי שטורח ועושה מעשה רב חשיבות הוא חנן כהן שבודק מידע ישראלי באינטרנט ובאתר שלו  יש מידע רב מאד על הטעיות רשת.

מלחמה?
מג"ד אמר לחייל מילואים בחי"ר, לא בכיר, שתהיה מלחמה במאי-יוני. האם היה לו על מה לסמוך?

צל עולם הוא צל כבד

ניר ברעם פרסם את ספרו החמישי, צל עולם, וזכה לשבחי הביקורת. הקוראים מסוייגים, בחלקם, כי הספר אינו קליל וכדי להנות ממנו צריך לקרוא לאט וגם לחשוב (תכונה לא תמיד מקובלת).
בצל עולם ניר ברעם מציג מבט ריאליסטי ועגום על ניהול העניינים בישראל ועל התרבות המערבית בכלל,

ניר ברעם

ניר ברעם


והתמונה אינה מלבבת, אבל חשובה. לרקע האישי של הסופר יש חשיבות רבה מאד. כנכדו של משה ברעם, משרי מפא"י ומראשי המפלגה, ובנו של עוזי ברעם, משרי העבודה ומזכיר המפלגה, הוא מכיר יותר מאיתנו את הגורמים הפעילים בצמרת הכלכלה לפני הקלעים ובעיקר מאחוריהם. הוא מתאר בסיפורו את קשרי הון-הון והון-שלטון, המככבים בתקשורת הישראלית. בניתוח חד וביקורתי, שאינו מאמר כלכלי או סוציולוגי, אלא רומן רחב יריעה ורב עמודים (484), הוא מסתכל על הנעשה ומוסיף מבט על מה שעלול לקרות.
אני מעריך מאד את הצגת התהליכים הכלכליים האפלוליים במערומיהם, אך אינני מזדהה עם נבואות האפוקליפסה לעתיד המעורפל.
הספר צל עולם נחלק באופן גס ומכוון על ידי מחברו לשלושה חלקים. החלק הראשון, מתאר כסיפור קבוצת בעלי עניין בירושלים, שיוצרים קשרים עם אילי הון ועם אנשי שלטון ובמערכת מסועפת של קומבינות מפיקים לעצמם הכנסות עצומות. הכנסות פיננסיות מעשיית כלום – הפעלת קשרים, מינוף מידע, ניצול אפשרויות. אם הפרק הזה מזכיר טייקונים בישראל – לא פלא.
אל החבורה הוותיקה מסתפח צעיר, גבריאל מנצור, בוגר אוניברסיטה ותמים. הוא נבחר על ידי איש עסקים יהודי-אמריקני, לשמש נציגו בישראל לקרן תמיכות וסיוע. בהמשך, מתברר שהמטרות הפילנתרופיות האמיתיות של הקרן, הינן דרכו של איש העסקים לעשות עסקים.
הפרק הראשון, הירושלמי, הוא הפחות מעניין בעיני למרות שידידי, שחי בעבר בירושלים, זיהה את הדמויות הפועלות. הוא נקב בשמותיהם האמיתיים של הגיבורים והכיר מעט מהתהליכים/פרשיות שמתוארות בספר.
הפרק הראשון אינו קשור, לכאורה, לפרק השני, שעוסק בחברתMSV , חברת יחסי ציבור אמריקנית ענקית, בעלת השפעה עד שליטה במערכות שלטון. החברה, שמנהלת מערכת בחירות של נשיאים אמריקניים, פועלת גם במדינות אחרות ומגיעה למדינות מושחתות באפריקה וקצה אצבעותיה קשור גם לחבורה הירושלמית. במסווה של העלאת שלטון דמוקרטי, היא מסייעת למושחתים ביבשת השחורה. הפרק הזה של הספר מובא כולו בצורת דוא"לים בין מנהלים ועובדים בחברה. מערכת התקשורת הזו, המודרנית כל כך ומיוחדת כל כך, מכבידה על הקורא, אבל דווקא חלק זה של הספר מצא חן בעיני. ניר ברעם חשף את הדברים שחשדתי בהם. הוא גילה באופן ברור ביותר איך יחצ"נים מפעילים פוליטיקאים ומניעים מערכות. כאשר קראתי את הפרק הלא-פשוט הזה, ראיתי לנגד עיני את ועדות הכנסת מתכנסות ומספר הלוביסטים בחדר עולה על מספרם של חברי הכנסת. חשבתי על הלחצים, שמפעילים נציגיהן של חברות ענק ושל טייקוני צמרת על המערכת, שקובעת לנו את החוקים. פרק מעניין ומזעזע.
החלק השלישי בספר עוסק בחבורת אנרכיסטים בלונדון, שרוצים לשנות את העולם. בעין חדה ובעט זריז מתאר המחבר חבורה כזאת, המתגלגלת ממעון למעון, ממרתף לעליה עלובה. אלה בריות חסרות כושר, שחייהן בזבל ושאיפותיהן בשמיים. באמצעות התקשורת הגלובלית, מתקשרת קבוצה זו עם קבוצות אנרכיסטים חסרי כל במדינות אחרות וביחד הן רוצות לעורר שביתה עולמית כללית של מיליארד איש ביום אחד, ה-11.11. התוצאה – מהומות והתפרעויות במקומות שונים בעולם. שוב מגלה ניר ברעם קשר לרשתות החברתיות, שהספרות טרם הכירה בהן.
הסופר מצליח לקשר את הפרקים המרוחקים כל כך וליצור דרמה סיפורית. כמה מגיבורי הפרק הראשון, נתפסים במשרדיהם על ידי האנרכיסטים הצעירים, מופשטים מבגדיהם ומצולמים ערומים ומצויירים כשהם "נחקרים" על ידי הצעירים המתפרעים על "פשעיהם" הכלכליים והחברתיים. במהלך הספר מתוארים במקביל גיבורי העלילה השונים ומתגלים הקשרים הסמויים הקיימים, אלה שאותם אנחנו לא מכירים, יכולים רק לנחש.
ניר ברעם יוצר תמונת מצב מציאותית. זאת מציאות שאנחנו לא כל כך מכירים, ואם אנחנו קוראים או שומעים על כך בתקשורת – אנחנו מעדיפים להכחיש או להתעלם.
נראה לי שלניר ברעם היתה מטרה ציבורית חברתית מעבר לכתיבת סיפור – לפקוח עינים.
הסיפור כתוב היטב והמטרה של המחבר הושגה.
ספר בהנחה
בקניון תל אביבי הקימה חנות ספרים דוכן גדול לספרים בהנחה. הם סומנו כ"פגומים" ונמכרו ב-22 ש"ח לספר. אינני יודע אם חוק הספר שנכנס לתוקף השבוע מטפל במכירת ספרים פגומים או "פגומים", אבל אני לא חוזה הצלחה גדולה לחוק החדש.