ארכיון תג: ידיעות אחרונות

למה הם מטושטשים?

ראיתי את העמוד האחרון של ידיעות אחרונות וצחקתי.
תחת הכותרת "ווינרים כחול לבן" הופיעה תמונה גדולה של שלושה מאבטחים משגרירות ישראל בוושינגטון ו…פניהם מטושטשים.
מוזר, הם לא קטינים שצריך לטשטש את תמונתם כדי להגן עליהם (לעתים קרובות בסימן שאלה). הם גם לא נאשמים שבית המשפט אסר את פרסום שמותיהם. הם גם לא הסתתרו מן המצלמות. להיפך!
אז למה הם מטושטשים? כי בתקשורת היום יש עורכים מטושטשים.
בוודאי יסבירו, שצריך להסתיר את פניהם של המאבטחים, כי הם אמונים על הבטחון של השגרירות וחס וחלילה שהאוייב לא יוכל לזהותם. נו, באמת…
111

נזכרתי בשאלה, שנשאלתי על ידי קוראת מעריב לפני שנים רבות, כשערכתי את מדור המכתבים למערכת. מישהו במרכזיה חשב, שעורך מדור המכתבים עונה גם למכתבים שבע"פ. התלוננה הקוראת הנוקדנית: למה פורסמה בעתון ידיעה בעלת נופך בטחוני? הסתכלתי וראיתי שזאת ידיעה שהועברה על ידי סוכנות חדשות זרה. אפילו לא "ידיעה ממקורות זרים", כנהוג במקומותינו.
הסברתי לקוראת המודאגת, שהצנזורה אוסרת פרסום ידיעות שיש להן משמעות לאוייב. במקרה זה, אמרתי, הידיעה פורסמה בכל העולם. כלומר כל אוייבינו יכולים לקרוא/לשמוע/לראות את הידיעה. האם צריך למנוע את המידע רק מאזרחי ישראל?
הנימוק שלי לא שכנע אותה גם כשחזרתי עליו פעם אחר פעם, בתשובה לשאלותיה החוזרות ונשנות.
ראיתי עכשיו את התמונה המטושטשת בידיעות אחרונות וחייכתי: תחרות הטריאתלון היתה בארצות הברית, בהשתתפות קבוצות שונות ומגוונות. אולי איזה "אוייב" עמד עם הסמרטפון וצילם? ואם הפסיד את ההזדמנות הזאת, יכול היה ה"אוייב" לראות את השלושה על הפודיום, מניפים את הגביעים. אבל יכול ה"אוייב" לשבת בביתו בקאהיר, דמשק, או טהרן ולקבל את התמונה מסוכנות החדשות (ידיעות אחרונות לא ציין את שם הצלם). התמונות המקוריות אינן מצונזרות והזוכים מופיעים בהן במלוא הדר חיוכיהם.
אבל ידיעות אחרונות לא לבד. התקשורת כולה ממהרת לטשטש פנים, אם צריך ואם לא צריך. כל ילד שמשתעשע עם הוריו בבריכה או בגן משחקים עלול למצוא את עצמו מטושטש. אין שום עבירה, אין שום קלון, אין שום פגיעה, אין זיהוי פנים. למה? ככה!
בעבר, אותו עבר רחוק שאני כותב עליו, נלחמו מערכות העתונים נגד כל צנזורה, נגד צווי איסור פרסום של בתי משפט (ואלה היו מעטים) ונגד כל דרישה לטשטש פנים. מאז עברו שנים רבות והעתונאים דאז יצאו לפנסיה.

שערוריית ידיעות אחרונות

הביצה של הבראנז'ה געשה, כשנודע שידיעות אחרונות, העתון הנפוץ ביותר במדינה, מתכוון לפטר חמישה מוותיקי העתונאים. חמישה מתוך 47 העתונאים הוותיקים שעובדים בעתון בחוזה קיבוצי. חמישה מן העתונאים בילו עשרות שנים במשרדי המערכת בדרך פתח תקוה (הרבה זמן לפני שמישהו חשב שזאת תהיה דרך בגין). ופתאום: בום! מוזמנים אל משרדיו של עורך העתון ונאמר להם שהם עומדים בפני פיטורים.
אחד הלך. ארבעה נשארו להיאבק.
כל זה היה נשאר בתוך הביצה, אלמלא אחד המיועדים לפיטורין הוא יגאל סרנה, מטובי הכותבים בעתונות בארץ. אבל לפני שאביע דעתי הצנועה על עתונאי, שהוא משכמו ומעלה, אספר משהו שלא ראיתי בפרסומים: העתון "של המדינה" מבקש לפטר אנשים שעומדים לצאת לפנסיה בעוד שנתיים-שלוש!
לפני שנים אחדות, בשלהי עבודתי במעריב, הוזמנו עתונאים ותיקים ופוטרו כשנה לפני יציאתם לפנסיה. זה היה בתקופת שליטתו של עופר נמרודי. אין לתאר את הזעם שהדבר עורר, אבל במעריב היו כבר מעט מאד עתונאים בחוזה קיבוצי ולא היה מי שיישא את לפיד המחאה. כיכר תחריר לא היתה שם.
עכשיו זה הגיע לידיעות אחרונות. בדיוק אותה מתכונת איומה.
ועתה, אל יגאל סרנה. תמיד קראתי בעניין את רשימותיו האישיות והרגישות מאד. הוא הביא את ארץ ישראל החיה, האנושית, הזקוקה לחשיפה. הוא הציג את הדברים בדרכו האישית והמיוחדת. ייחוד שהיה לידיעות אחרונות.
מישהו החליט שאין צורך בכתיבה אישית ומיוחדת. חבל לשלם לכתב ותיק, מוכשר ומיוחד.
מי שהחליט כך אינו מבין שעתון הוא מוצר של יצירה. כן, עתון הוא מוצר אך לא מכינים אותו בעזרת נוסחאות, אלא באמצעות כשרון. וגם ידע ונסיון. הכשרון תחילה.
ידיעות אחרונות מוכן, בקלות, לוותר על כשרון.
אני לא.
יגאל סרנה מציג בעצמו את כשרונו טוב מכפי שאני אעשה זאת. הנה קישור לרשימה שפרסם בעתון וגם בבלוג שלו:
תולדות האהבה ( בלוג עד ראיה, 2.3.2011 )

מעשה במנוי על עיתון

אותי זה מרגיז.
אני מנוי על ידיעות אחרונות. מנוי ותיק ומשלם 114 ש"ח לחודש בעד העיתון בצירוף מגזין פנאי פלוס.
מועד החידוש מתקרב ומן העיתון הודיעו לי (כחוק) שמועד הסיום מתקרב. השבתי במייל, כי אני מוכן להאריך את המנוי לשנה נוספת באותם תנאים. פשוט וקל.
ההמשך היה קצת שונה מן הרגיל. התקשרה מוקדנית בעלת קול צעיר ונוכחות נעימה והודיעה לי שהיא מוכנה להאריך את המנוי לשנה נוספת, אבל במחיר של 134 ש"ח.
מכיוון שהשנה המדד כמעט לא עלה וההתייקרות הזאת נראתה לי בלתי סבירה, הודעתי שאני רוצה לשקול את המשך הידידות שלי עם העיתון. לפיכך, אני מבקש להפסיק את המנוי בבוא המועד.
כאן, התגלה מכשול נוסף ביחסים. המוקדנית הודיעה לי, שבהתאם לנהלים של ידיעות אחרונות, אינני יכול להודיע עכשיו על הפסקת המנוי. אני צריך לחכות עד סמוך למועד הסיום.
מוקדנית יקרה, מדוע אני צריך לנהוג לפי הנהלים של העיתון?
אחרי שהתפלאתי קצרות, הודעתי למוקדנית חד משמעית: אני מבקש שידיעות אחרונות יתנהג לפי הנהלים של יאיר דקל. אני מודיע לכם כעת על הפסקת המנוי. אינני משלם בעד העיתון אחרי המועד.
נדמה לי שידיעות אחרונות לא לבד. גם חברות הסלולר, ספקי הטלוויזיה וגורמים גדולים אחרים נוהגים בנו, כאילו אנחנו צריכים לרקוד לפי החליל שלהם. אני לא.
סוף טוב
ידיעות אחרונות נכנע וקבלת את "נהלי יאיר דקל". העיתון יסופק לי במשך שנה נוספת במחיר הישן.