ארכיון תג: טיסות לחו"ל

לקחת טרולי, לא מזוודה

לא לשכוח לקשור צעיף

לא לשכוח לקשור צעיף

פעם, כך אני זוכר, טרולי היה דבר חדש. בטיסותיי הרבות לחו"ל לא נתקלתי בהרבה מזוודות קטנות כאלה. השיגרה היתה של מזוודות גדולות, סגורות במנעולים מיושנים ונסחבות ביד על ידי בעליהן העייפים. זאת היתה התמונה בנמלי התעופה הישראלים ובעולם.
ואז, חל אצלי שינוי. טסתי לדרום קוריאה, בהזמנה של חברת יונדאי שהיתה אז בחיתוליה בארץ. לקחתי איתי תיק יד גדול, שקבלתי במתנה ממעסיקי – מעריב. מכיוון שהיתה זו טיסה קצרה, לא נזקקתי להרבה בגדים ותיק היד הספיק בהחלט. לא ידעתי כמה הרעיון היה טוב.
בהיותנו בדרום קוריאה פגשתי את צבי לביא, כתב ותיק מאד של מעריב שהגיע באותה טיסת הזמנה. למחרת בואנו, סיפר לביא בצער שהמזוודה שלו נעלמה. הוא נשאר בלי בגד להחלפה. בירור קצר העלה שמזוודתו הועלתה בטעות בלוד אל מטוס לקנדה. היא הגיעה כעבור שלושה ימים מתסכלים.
נזכרתי, שבטיסה אחרת, לבריסל, אבדה מזוודתי ליום אחד. קבלתי 25 דולר פיצוי מחברת הטיסה. אכזבתי היתה רבה אז, אבל קצרת מועד.
במסגרת סיור העתונאים בארץ האסיאתית ההיא, הוטסנו לאי צ'ז'ו, אי הנופש בקצה הדרומי של דרום קוריאה. היה מעניין וכמובן הגיע הסוף. הודיעו לנו שלמחרת טסים לסיאול, הבירה, ויש להוציא את המזוודות בשעה שש בבוקר למסדרון כדי שייקחו אותן. טוב, לי זה לא מתאים. לקום בשש בבוקר? נו, באמת.
בשעה שבע וחצי יצאתי קצת מנומנם עם תיק היד שלי וראיתי שהמסדרון ריק. כל המזוודות נעלמו על ידי הסבלים אל מטוס שיביא אותן לסיאול. רק אני נשארתי עם התיק.
טוב, ברור שאני נסעתי באוטובוס עם התיק שלי ואחרי הסיור טסנו אל הבירה למלון ולארוחת הערב החגיגית.
בשעת ערב ירדתי אל הלובי המהודר, כשאני לבוש היטב – מכנסיים חגיגיים, ז'קט ועניבה. בלובי נקהלו סביבי עתונאים מישראל, מגרמניה ומדרום אפריקה וכולם בחולצות טי ספורטיביות והם נפעמים: מאיפה יש לך ז'קט ועניבה?
בעוד הם תמהים עלי, אני תמה עליהם: והיכן הבגדים שלכם?
מסתבר שהמטוס שלקח את המזוודות בבוקר, לא הגיע משום מה לסיאול וכל העתונאים נותרו ללא בגדי ייצוג. מלבד ישראלי אחד, כמובן.
הסיפור לא הסתיים בכך. כשנכנסנו לחדר האוכל, ניגש אלי סוכן יונדאי דאז, הסתכל בי תמה וביקש: "שב בבקשה בשולחן הנשיאות. אין לי בגד מתאים"…
באותה טיסה נחמדה למדתי את הלקח: אני טס עם טרולי והוא עולה איתי אל סיפון המטוס. יום אחד, לפני טיסה, התמלאה מזוודת-הגלגלים ונותרו סוודר או שניים בחוץ. הכרזתי בפני אשתי: "מה שלא נכנס לטרולי, אני לא לוקח!" ומאז קיימתי את ההחלטה הזאת.
אני יודע, שזה לא כל כך מתאים לנשים. יותר טוב לגברים.
ובהזדמנות זו, אני רוצה להציע לכל מי שטס – לקשור סרט צבעוני או צעיף על ידית המזוודה שלו. בנמל התעופה הרבה יותר קל לזהות את המזוודה עם הספח הצבעוני. מנסיון.
מחירו של פרסום סמוי
בעבודתי רבת השנים בעתונות למדתי להבחין בין דיעה וידיעה.
במצב התקשורת היום, האם זה עדיין תקף?

מי שרוצה שהבלוג יעקוב אחריו, ירשום את המייל שלו במשבצת למעלה.

ישראל – מדינה של עשירים

התקשורת שלנו עוסקת בעניים ובעשירים בשני קטבים: כאשר מתפרסם דו"ח העוני של הביטוח הלאומי (אז מחפשים את המקרר הריק או המשפחה שגרה בזבל) וכאשר מתפרסם דו"ח על משכורות העתק של מנהלי החברות הגדולות (אז יוצאים לצלם את משרדי בנקים, חברות הביטוח והקונצרנים הגדולים). בין שני הקטבים הללו נמצא עם ישראל.
רציתי לדעת אם נכונה האמרה "אנחנו עם עשיר במדינה עניה". כלא-כלכלן חיפשתי מדדים פשוטים (את דעתי על המקצוע הבעתי). רציתי להימנע מכל המונחים המקצועיים, כמו "מדגם", "דגימה וטעות דגימה", שלא לדבר על "מדגם אשכולות" או "מקדם השתנות" וגם "גורמים עונתיים" או "מרכיב אי סדירות" ואפילו "אוכלוסיית מטרה" ו"אוכלוסיית סקר"…
 חיפשתי וקבעתי לעצמי שני מדדים – מכירת מכוניות חדשות וטיסות לחו"ל – כדי לדעת אם מצבנו הכלכלי משתפר או שחלילה אנחנו גולשים למיתון (גם המלה "בועה" מתאימה).
לשני מדדים אלה יתרונות: הם מתפרסמים בתקשורת בכל כמה חדשים, אין צורך להיות כלכלן מצוייד בטבלאות מקצועיות כדי להבין אותם והנתונים משקפים את עם ישראל כולו. אי אפשר לעשות מניפולציה כדי לשנות אותם. מה שעם ישראל עושה, זה משתקף במספרים.
כך מדווח ynet (דני שדה ב-8.7.2010): "1.2 מיליון ישראלים צפויים לבלות את חופשת הקיץ בחו"ל. הנתון מתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהשנה שעברה, ומהגידול שהיה מתחילת השנה ביציאות ישראלים לחו"ל. בקיץ צפויים לעבור בנמל בן-גוריון 2.68 מיליון נוסעים, מעט יותר מהשנה שעברה".
השורה התחתונה: גידול.
המדד השני התפרסם בשבוע שעבר בישראל היום: "מדו"ח המסירות של איגוד יבואני הרכב עולה, כי חל זינוק של 11% ביבוא כלי רכב לישראל בחודש יולי השנה לעומת יולי אשתקד. נתון, שהציגה רשות המסים, מצביע על כך שלעומת התקופה ינואר-יולי בשנה שעברה, השנה חלה עלייה של 17% ביבוא כלי רכב".
השורה התחתונה: זינוק.
בעבר הרחוק הציבה סוכנות החדשות עתי"ם כתב קבוע בשדה התעופה. מספר הנוסעים היה קטן ביותר וטיסה לחו"ל היתה אירוע, שבו השתתפו בעיקר אח"מים. סיפור שהסתובב במערכת: מנהל רשת מלונות דן יצא לחו"ל והופתע לראות את כל צמרת המנהלים של החברה באה ללוות אותו. "מה אתם עושים כאן" – תמה. "אני טס לשלושה ימים"…
אז, טיסה לחו"ל – אפילו לשלושה ימים – היתה אירוע. היום, כל עם ישראל טס לחו"ל לחופשה.
ואילו המדד השני – מסירות רכב היו נדירות. כשקבלתי מהורי את מכוניתי הראשונה, הכבישים היו ריקים. כביש גהה (החדש) היה פנוי מרכב. ובפאתי רמת גן היתה שכונת וילות, שנקראה "שכונת הטקסי". לא היו שם מוניות, אלא כמה מכוניות פרטיות נדירות…
הנכדה, נעם, הגיבה בקוצר רוח על הסיפור: "זאת היתה תקופה אחרת".
"כן, אבל אז אנשים היו יותר מאושרים" – השיב הסבא.
מסקנה: נחמד לקטר בערבי ששי המהבילים. זה קל יותר כאשר מתעלמים מן העובדות.

ילדים זרים
בראש המאבק למען גירושם של ילדי עובדים זרים עומד שר הפנים, אלי ישי, יו"ר ש"ס. מנגד, בראש המאבק למען הבאתם של הפלאשמורה, נוצרים בני נוצרים ונכדי נוצרים, עומד מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף.
מישהו יכול להסביר לי?

עוזבת את תל אביב
תלאביבית בעלת מרץ ונסיון החליטה לעזוב את העיר הגדולה ולעבור ליישוב קטן בצפון. כשלושים מידידיה החליטו לערוך לה מסיבת פרידה. הם שכרו אוטובוס תיירים נטול גג ויצאו איתה לטיול שקיעה לאורך חוף הים וביקרו באתרים ידועים בעיר. בדרך עצרו בפארק שרונה בקריה להרמת כוסית וכיבוד וברכות.
רעיון מקורי ומעניין.