ארכיון תג: טילים

המקרה של הטיל הישראלי שלא התפוצץ על כן השיגור

לפני כמה שבועות, התפוצץ טיל אמריקני על כּן השיגור בפלורידה ועליו הלוויין הישראלי "עמוס 6". התקלה התרחשה בעת ניסוי שגרתי. לחלוטין במקרה, ישבתי כעבור ימים אחדים בחברת ידידים בתל אביב. כולם אנשי התעשיה האווירית לשעבר, כולם מבוגרים ובקיאים בנושאי טילים והנושא היה, כמובן, האסון הזה. ביניהם אריה הרצוג, שהיה ראש מינהלת "חומה", היא היחידה במשרד הבטחון, אשר אחראית על פיתוח וייצור אמצעי הגנה אקטיבית מול איום ירי של טילים ורקטות. הפרויקטים מפותחים בחלקם גם בשיתוף תעשיות ביטחוניות אמריקניות. הוא נתן לי במתנה את ספרו האישי, שלא במקרה נקרא "הגנה אקטיבית" ובו מסופרות מקצת מפעולותיו בבטחון ישראל.
בפוסט קצר זה אינני יכול לסקור את כל הפרטים המעניינים מאד שעולים בספר. אתרכז בהבדלים בקבלת החלטות בין הגישה הישראלית והאמריקנית. הבדלי גישה, שבאו לידי ביטוי באותו ניסוי ב-2011.
בערב יום הולדתו השבעים ישב הרצוג בבסיס הצי "פוינט מוגו" בחוף המערבי של ארצות הברית והביט בריכוז רב בסדרת המסכים שמולו. הניסוי ה-18 של מערכת החץ יצא לדרכו הסופית. עשר שעות של ספירה לאחור עומדות להגיע לרגעיהן האחרונים אחרי חודשים על גבי חודשים של הכנות.
הרצוג היה מהנדס אוירונאוטיקה ברפא"ל ואחר כך במפעל "מבת" של התעשיה האוירית ועסק בפיתוח טילים מונחים עד שהיה למנהל המפעל. עד 2011 עמד בראש מנהלת חומה ואותו ניסוי היה אחת הפעולות האחרונות שלו בתפקיד.
%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%92-%d7%a1%d7%a4%d7%a8במתחם ה'ישראלי' בבסיס "פוינט מוגו" שכן גם המתחם האמריקני של הפרויקט. בראשו ניצבה ג'ולי, האחראית לפרויקט מטעם סוכנות ההגנה מטילים האמריקנית. "גם ג'ולי, כמו שאר שותפינו, ניסתה כל העת לוודא שהכל יתנהל לפי החוקים האמריקניים", כתב הרצוג בפרק "הבדלים של תרבות".
"אירועים רבים במהלך הניסוי נבעו מחשש שמא הישראלים יעשו משהו שלא היו צריכים לעשות. היו לא מעט מקרים כאלה וגיא אבירם ואני היינו צריכים לטפל בזריזות בכל אחד מהם ולוודא שהעניינים יחזרו למסלולם הראוי.
"אירועים כאלה התרחשו לרוב בגלל פערים תרבותיים מהותיים ביותר בין האמריקנים לבינינו בכלל ובתרבות העבודה בפרט. אצל האמריקנים הכל מתנהל לפי הספר. אסור לחרוג מהמוסכם ומהכתוב, גם אם יש בעיה של לוח זמנים ואפילו אם המשימה תתפספס, עדיין השמירה על החוקים האמריקניים היא בעדיפות עליונה. לעומת זאת, ישראלי, שנתקל בבעיה – מנסה מיד לפתור אותה בעצמו.
"סיפור אופייני להבדל העקרוני בינינו לבין האמריקנים: בעיצומה של הספירה לאחור, שאורכת שעות ארוכות, יצאתי לארוחה וקבלתי שיחת טלפון מג'ולי. היא אמרה לי שראש סוכנות ההגנה מטילים האמריקנית, ביקש ממנה לבדוק איתי, האם אני יכול להתחייב שהניסוי יהיה מוצלח, אחרת הוא לא יאשר את ביצועו!
"היינו כבר בספירה לאחור, אבל היינו חייבים לקבל את אישורו לניסוי המבוצע על אדמה אמריקנית. אמרתי לה בלי היסוס: 'אין בעיה. תגידי לו שהניסוי יהיה מוצלח'…
"באותו רגע צריך היה לקבל החלטה מהירה, שהעניינים ימשיכו ויתנהלו כראוי. למזלי, מה שהתחייבתי כלפיו הצליח. אך השאלה של ראש הסוכנות השאירה אותי המום עוד זמן מה", כך סיכם המנהל הישראלי את האירוע האמריקני.
הסיפור הזה בא להמחיש את הבדלי הגישה (והאופי) של הישראלים והאמריקנים ואינו נוגע, כמובן, לטיל שהתפוצץ לפני כמה שבועות בגלל תקלה אמריקנית וללא כל שייכות לישראל.

האיש שראוי להקשיב לו

בימים אלה של מלחמה וכאשר טילים מתעופפים מעל לראשינו, אני כותב את השורות הללו בחדר העבודה שלי, בחוץ צורחת האזעקה ומיד נשמעים קולות הנפץ של כיפת ברזל. הפלא, שהצליחה התעשיה הצבאית לייצר כדי להגן עלי בעת הכתיבה.
נזכרתי, שהיה ויכוח ציבורי סוער אם להקדיש תקציבים לפיתוח וייצור של כיפת ברזל ובצמרת צה"ל היו מתנגדים קשים מאד לייצור של אמצעי ההצלה הזה. טוב, תמיד ידעתי שלא כל מי שנושא שכל מפח על הכתפיים הוא גם חכם.

יוסי לנגוצקי

יוסי לנגוצקי

נזכרתי בוויכוח ההוא, כאשר קבלתי קישור לשיחה עם יוסי לנגוצקי בערב חדש בתאריך 13.7.14. הוא דיבר על המנהרות בעזה ועל הלייזרים, שיכולים להשלים את ההגנה של כיפת ברזל. שכנע אותי מאד ואני ממליץ לצפות בשיחה הזאת, שבה מזכירים דן מרגלית (המראיין) ויוסי לנגוצקי (מעבר לשולחן), שאותם הדברים נאמרו כבר ב-2010 באותה תוכנית עם אותם משתתפים. אז הדברים לא עשו רושם על הגורמים הקובעים. אני מקווה שהיום, כאשר צה"ל נלחם על מנהרות וכאשר טילים מעופפים על ערי ישראל – בעלי השכל מפח יפעילו גם שכל אנושי. חכם.
את יוסי לנגוצקי לא פגשתי מעודי, ובכל זאת התרשמתי ממנו מאד. בעבר קבלתי קישור לפוסט, שהוא כתב בנושא הטילים והמליץ על טילי לייזר. כמי שאינו מבין דבר בנושא, הגבתי לידיד ששלח לי את הפוסט. בתשובה קבלתי מאמר נוסף, עם הסבר מיוסי לנגוצקי. טרח ושלח, אבל אני עדיין לא הקדשתי תשומת לב למעופפים הללו. היום אני רואה כמה הייתי שאנן.
אחרי ההתכתבות הזאת, שמתי לב לשם לנגוצקי, אל"מ במיל' וד"ר לגיאולוגיה, לפני שחרורו מצה"ל זכה בעיטור המופת ובפרס בטחון ישראל. הוא שאיתר את שדות הגז דלית 1 ותמר 1 בים התיכון. אחר כך היה משפט ובו לנגוצקי טען שנישלו אותו מחלקו בעיסקה וזכה בפסק דין של עשרות מיליוני שקלים. סכומים, שאצלי עוברים רק בדמיון.
אחרי הפרסומים על שדות הגז ואחרי פסק הדין הזה הקדשתי יותר תשומת לב לאיש שאינני מכיר והרהרתי אם מי שמצא גז בעומק חמשת אלפים מטרים לא יכול למצוא מנהרה בעומק 30 מטרים? טוב, אני מצהיר שאינני מבין דבר בגיאולוגיה. אבל בבני אדם, אני משהו מבין.
הזדמנתי לפני כשבוע למחלקה פנימית ט' בבית חולים תל השומר ושם גיליתי על הקיר מכתב שבח, שכתב יוסי לנגוצקי למנהל המחלקה, ד"ר גדי סגל, בעקבות טיפול בבן משפחתו. גיליתי פן נוסף באישיותו וזה הוסיף להערכתי.
זה איש שראוי לשמוע את דבריו. גם אטומי הפח במשרד הבטחון.