ארכיון תג: הרווק

לוח השידורים הנורא בטלוויזיה

לפני ימים אחדים הגיע אלי דוא"ל רב תפוצה תחת הכותרת "מכתב מצויין". קראתי ונתתי לו כותרת משלי "מכתב עצוב".
המכתב, שכתבה אם מודאגת, הופנה אל שר התקשורת, שר החינוך, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ועוד. "בכל פעם שהתקשורת זועקת 'געוואלד' על הנוער האלים שלנו, אני מרגישה איך הכעס גואה בי ואני בעצמי נהיית אלימה. הרי זו אותה תקשורת, שמפוצצת את לוח השידורים בחרא בלי לבן! וצר לי שאני לא מוצאת מילים בוטות פחות לתאר את לוח השידורים הזה"…
"איך נוער יכול לצאת נורמלי כשהאח הגדול, הישרדות והרווק, הם פסגת התרבות שלו! ומה על הנערות, שפסגת שאיפותיהן להגיע – בעקבות המחנכת שלהן – לבית הרווק. לרכל זו על זו ולהתמזמז איתו כל אחת בתורה לעיני כל עם ישראל!
"ושמישהו יגיד לי איך, לעזאזל, אני חוסמת את זה?!
"אתמול בערב חזרה בתי מסבתה עם חולצה חדשה, שקיבלה מתנה. רק שסבתא לא שמה לב להדפס על החולצה  Sex Online… Call me". על חולצה של ילדה בת עשר!"
עד כאן הדוא"ל שקבלתי.
כתבתי תשובה אל בעלת "המכתב המצויין", כי אנחנו ממהרים להטיל אחריות על האחרים – בית הספר, המשטרה, הטלוויזיה ועוד ועוד ועוד. אנחנו שוכחים, שההורים צריכים לעסוק בחינוך ילדיהם. ההורים, בארץ, נפטרים בקלות מן האחריות, מרימים ידיים ואז מחפשים "אחראי".
זהו זה, אין אחראי אחר! אין למי לגלגל את הכדור, כי האחריות עליכם.
זה לא מכתב מצויין. זה מכתב עצוב. מכתב שמצביע על מצבם העצוב של הכותבים ושל המעבירים אותו בשמחה בדוא"ל.
כאן, אני יכול להוסיף שכותבת המכתב המקורי הוכיחה לי שהיא דווקא איננה מתחמקת מאחריות. "האמן לי שלא הייתי מעלה בדעתי לכתוב את המכתב לולא מילאתי את חובותיי כאמא". אני כיוונתי אל עדר הגולשים שמעבירים את הדוא"ל בשמחה ובכך מנקים את מצפונם. וה"זנב" הולך וגדל.
המכתב מועבר כעצומה ובוודאי יזכה לתמיכה רבתי.
 האם החותמים רוצים שתחזור הצנזורה על סרטים ומחזות, שהיתה נהוגה בארץ ושבקה חיים לכל חי? האם הכותבים רוצים שיהיה מי שיצנזר את הטלוויזיה – בתחילה סדרות פסולות ומטופשות ואחר כך דעות של יריבים פוליטיים? אינני חושב.
הכותבים, בסך הכל, רוצים שתהיה טלוויזיה לטעמם.
אם כך, מי הם הצופים בערוצי הטלוויזיה שלנו? אמריקנים, צרפתים, או אולי תושבי דרום אפריקה?
ערוצי הטלויזיה מנוהלים על ידי חברות מסחריות, שרוצות להרוויח. שיקולי צפיה ("רייטינג") עומדים בראש מעייניהם, כי זה מביא רווח.
הצופים – אותם הורים שממהרים להתלונן – הם הצופים בתאווה בסדרות הללו.
הורים, שרוצים להסתיר את הצג מעיני ילדיהם, צריכים להחשיך אותו גם לעצמם. הם צריכים להציע לילדיהם אוכל תרבותי אחר. יש במאות ערוצי הטלוויזיה גם ערוצים תרבותיים. נכון, הם פחות "סקסיים" מהערוצים הסקסיים, אבל אפשר להפנות אליהם את הנוער. הספריות הציבוריות משאילות ספרים בחינם. אולי הורים צריכים לגלות יתר תשומת לב לילדיהם ("זמן איכות" קוראים לזה).
הפתרון של סגירת ערוצים על ידי רגולטור – לא יקום ולא יהיה. חבל להשחית מלים על כך.
מי שאיכפת לו מילדיו, צריך לחזור ולגלות שהוא הורה ויש לו מה להגיד בבית.
בעיני, החשובה ביותר היא התנהגות ההורים. התנהגות כתבתי, ולא חינוך. הילדים מחקים את התנהגות ההורים הרבה יותר מאשר את גיבורי הטלוויזיה. ואני יודע שמיילים באינטרנט, כמו גם מאמרים בעתונים, לא ישנו את המצב.
אם רוצים לשנות את הטלוויזיה, צריך להחליף את העם.

סיפור חם בהוט

בימים האחרונים נציגי הוט מכבדים אותנו בטלפונים מפנקים עם הצעות לשיפור השירות והוזלתו במסגרת מבצע. עיסקת חבילה ל-36 חודשים. אבל לנציגים המטלפנים היו נתונים לא מדוייקים על התשלום שלנו.
לא הבנתי מה מקור ההתלהבות של הוט עד שקראתי בעתון, שמשרד התקשורת מבקש לשנות את תנאי השירות של חברות הכבלים ומחיר החבילה יירד פלאים. מי שיקבל את ההצעה ל-36 חודשים, כבול למחיר הישן.
בינגו.
עוד על הוט