סגר זאת תוצאה של אי אמון

"אני הייתי היסטרית. שמרתי על עצמי וקיימתי את כל ההוראות. בכל זאת נפלתי לקורונה.
"מחלה מגעילה. שכבתי עם חום, כאבי ראש וקשיי נשימה. לא יכולתי לזוז והרגשתי רע. אחרי ששכבתי יומיים במצב רע, התחלתי להתאושש ולקח עוד זמן עד שעברו ימי הבידוד ונבדקתי ונמצאתי נקיה", סיפרה לי ידידה שעברה את הקורונה.
– אז זהו? עבר ודי?
"לא. המחלה עברה וחזרתי לעבודה. אבל יש תוצאות – קצב לב מוגבר. בלתי רגיל. אני צריכה לקבל טיפול. שמעתי על מקרים הרבה יותר חמורים –תופעות לוואי קשות, שאינן עוברות.
מעניין למה אין יודעים את זה. מישהו בצמרת הולך על קו ההסברה של איומים והפחדות. יש לנו ממשלה מנופחת של 34 "גאונים" ואיש לא דואג שהעם יבין שקורונה היא מחלה קשה שאין לה חיסון.  אנחנו לוקים בהבנת העניין. מרוב הפחדות וזיגזג בהחלטות, נשארים האזרחים נבוכים: פותחים עסקים או סוגרים? בבתי ספר מלמדים או יושבים בבית ובוהים במחשב? ובאלו ימים איזה כיתות פתוחות?

התוצאה של מערכת ההפחדה הנמשכת, אחרי הפצת השקרים האינסופית, איבדנו אמון. ואז מה קל לקברניטים מאשר להכריז "העם אשם. לא שומרים על ההנחיות"… כך אני שומע בטלוויזיה אנשים אומרים שקורונה זאת לא מחלה רצינית, סתם שפעת, או שמסבירים בהתרגשות, שמנסים להטיל אשמה על מגזרים מסויימים (חרדים, ערבים) כאילו רק בהם נפוצה המחלה.
בטלוויזיה נפתחות מהדורות החדשות  כשהמגישים רציני פנים מודיעים על מספר הנפטרים מקורונה. האמנם מקורונה?
בדיקת החדשות תגלה, שרבים מן הרשומים כ"מתי קורונה" לקו במחלות אחרות (לב, סרטן, זיקנה) ובקלות מחשב נרשמו כנפטרים מן המחלה.
כדי להרבות שמחה, מוסיפים ומספרים לנו בדיות והאמון הולך ופוחת. וכשאין אמון, מה קל מאשר להכריז על סגר. כך למדנו בשירות הצבאי – פקודה מבצעים. הכי קל לתת פקודה. להסביר? לשכנע? לא אצלנו…
אני זוכר בשירותי הצבאי בגדוד תותחנים היינו בהרי רמת נפתלי ותותחינו מופנים אל רמת הגולן שהיתה אז בידי הסורים. כן, זה היה מזמן. הקע"ת, בדרגת סג"מ או סגן, העמיד אותנו בשורות במסדר והודיע, שצריך לנסוע אל ההר ממול, סמוך לגבול הסורי. "אם יהיו מתנדבים, לא אתן פקודה". אמר והסביר ש"צריך לנסוע בקומנדקר מוסווה ולעורר את הסורים לירות בחיילינו – מתנדבי הסוללה – ואז אנחנו נשיב אש מן התותחים".
נמצאנו שלושה מתנדבים. גם אני, שהייתי כבן 19 או 20, התנדבתי. טיפש צעיר.
עלינו לקומנדקר, חיברנו עוקב מים, "הסווינו" אותו ברשת ויצאנו למשימה על קו ההר ממול.
למזלנו, הסורים לא ירו בטפשים הצעירים וחזרנו בשלום אל חיק הסוללה. אבל ידענו, שאם לא יהיו מתנדבים – תהיה פקודה. גם שרינו יודעים את זה, כאשר הם מתכוננים להטיל סגר על המדינה. השרים יודעים שסגר זה קל. לא צריך לחשוב. נתונים פקודה והציבור מבצע. או אולי עכשיו, כשרימו אותנו, לא נקיים את הפקודה?

זהירות רמאים
כולם יודעים, שאין לי חשבון פייפאל, מלבד מישהו שמזדהה כ"פייפאל" ושולח לי הודעות רמיה במחשב. הכותב מבקש שאמסור את פרטי החשבון (שאין לי).
למדתי, שלא לתת פרטים לאף אחד שפונה אלי. אם ארצה לתת פרטים – אתקשר בעצמי לטלפון שאני מכיר את מספרו.

החזית שבה איננו נלחמים

 האם תמו ימי הלחימה בדרום? בעת כתיבת הדברים יש הסכמה כללית שהושג משהו עם החמאס. האם זאת הפסקת אש, הידברות, או מו"מ בתיווך מצרי? על כך אין הסכמה ויש דיווחים שלמרות הפסקת האש(?) ירי הרקטות נמשך.
בינתיים התגובות שאני שומע הן בנוסח "צריך להראות להם" ו"צריך להכות אותם מכה קשה מאד". דברים בנוסח הכל-כך צה"לי "מה שלא יושג בכוח, יושג ביותר כוח". וכבר אמרתי שהמלה "מוח" אינה כלולה במשוואה הזאת.
אין בכוונתי לפתוח כאן במסע תבוסני, אלא להאיר חזית, שנראית לי חשובה ביותר: תעמולה והסברה. זאת חזית חשובה לא פחות מכוח האש של צה"ל והיא לא נזכרת כלל בדיון הציבורי. בזכרוני לא עולה שום דיווח בשנים האחרונות על מסע תעמולה ישראלי ברצועת עזה. לא שמעתי על יוזמה חשובה לעורר את דעת הקהל בעזה ולפנות אליה ישירות לא באמצעות השלטון שם. הנאומים של מנהיגינו, שמכוונים לכאורה אל מעבר לגבול, נועדו רק לקהל הישראלי ואין להם שום השפעה על הציבור הפלשתינאי. נקודת המוצא שלנו היא שאין עם מי לדבר ורק הכוח ישיג את מטרתו.

האם לוחמה פסיכולוגית ותעמולה הן חשובות? לפני מספר ימים התראיין לתוכנית "60 דקות" של רשת CBS ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן שבמשך שמונה שנים היה גיבור ישראל והיום הוא האיש המבוקר ביותר. הוא התראיין לגבי תקיפה אחרת, תקיפת הגרעין האיראני. דגן אמר שכדי לפתור את הבעיה מוטב להחליף את השלטון באיראן. אם תרצו, אפשר ללמוד מכך, שהחלפת השלטון בעזה טובה יותר מאשר תקיפה צבאית. וכיצד אפשר להחליף את שלטון החמאס בלי לפנות ישירות אל הפלשתינאים?
סליחה, בעת כתיבת הפוסט, נזכרתי שפעם, בעבר הרחוק למדי, צה"ל כן הפעיל מערכת הסברה/לוחמה פסיכולוגית: בכל אמצעי התקשורת הוצגה אז חיילת בשירות סדיר, שתפקידה היה לאייר עלונים ואלה הופצו בעזה. צה"ל הציג בפני הציבור את מערכת ההסברה הישירה לעזה – חיילת שלמדה גרפיקה!

+ + +  

עכשיו, בעיצומו של סיום המלחמה הקצרה הזאת, גייסות התקשורת נאספים כאיש אחד להסביר לנו את תוצאות המערכה, את מספר ההצלחות של כיפת ברזל וכדומה. גם מדווחים, שהעלות סוללה של כיפת ברזל הכוללת 100 טילים היא כ-100 מיליון דולר. נוסף לכך, עלות כל טיל היא כ-50 אלף דולר.
מבלי להיות מומחה ללוחמה פסיכולוגית (ל"פ) ובלי להתיימר להנחות מערך תעמולה, אני משוכנע שמחיר של טיל כיפת ברזל אחד או שניים יכול לספק הרבה תוצאות בתחומים שאיש לא מקדיש להם תשומת לב. לוחמה פסיכולוגית ותעמולה עשויים לחסוך כמה וכמה חיים במחיר הרבה יותר נמוך מאשר מבצע צבאי הרואי.וויקיפדיה
האם יש לוחמה פסיכולוגית – או שהיא נסתרת, כך שאיש לא יודע עליה (כולל הפלשתינאים) או שהצנזורה מצליחה עד ששום רמז לא מסתנן לכאן?
נוכח הנסיון שלי בשמירת סודות ישראליים – אני קצת בספק. יותר נכון להסיק, שאין לוחמה פסיכולוגית כלל או שהיא כושלת כליל.
בוודאי יהיו מומחים שיספרו, כי יש לוחמה פסיכולוגית. אם תועלה טענה כזאת, אפשר לומר שהמלחמה הזאת היא כל כך חשאית שאיש לא מרגיש בה (כולל הפלשתינאים) או שהצנזורה כל כך מצליחה, ששום רמז לא מסתנן לישראל. אבל נוכח הנסיון שלי בשמירת סודות – אני קצת בספק. יותר נכון להסיק שאין לוחמה פסיכולוגית, או שהיא כושלת כליל.
אני מאמין שאין הסברה ישראלית ראויה לשמה בעזה וגם לא במדינות אחרות במזרח התיכון. אירוע מן העבר מדגים את יכולתנו בהסברה. האיש בעל החזון והרעיונות המציא את "המזרח התיכון החדש" בעת שהיה ראש ממשלה או שר חוץ. הרעיון זכה להדים יוצאים מן הכלל מִצפון לגבול סיני הצפוני. על גדת הנילוס, לעומת זאת, היה כעס וביקורת.
התקשורת הישראלית התגייסה להלל את הרעיון ולשבח את בעליו: זה מוכרח להיות "פיצוץ" של הסברה וזכה לכותרות ראשיות. אבל נשיא מצרים, חוסני מובראק בשיא כוחו, התמרמר. הידיעות מקאהיר הופיעו בקטן בעמודים הפנימיים של העתונים ואל הטלוויזיה לא הגיעו.
מסתבר שהמצרים נעלבו מן ההתנשאות הישראלית, כאילו אצלנו יודעים יותר והיהודים באו למזרח התיכון כדי ללמד את הילידים. איש מיועציו של שמעון פרס לא הסביר לו איך מדברים עם הערבים. איך יש להגיד להם דברים כדי לשכנע ולא להעליב.
נראה לי שאי ההבנה לא חלפה עם השנים. אלה, שנוקטים בשיטה של "מה שלא הושג בכוח" – חושבים שהם יודעים הכל. לא צריך ללמוד. לא צריך הסברה. לא צריך תעמולה ולא צריך לוחמה פסיכולוגית.

המלחמה שבה ישראל מפסידה

מלחמת ישראל איננה רק זו שבה צה"ל פועל. ישנה מלחמה נוספת, שאיננה נמצאת בתודעתנו והיא עולה לכותרות רק עם משט פורץ גדר. מלחמה משנית זו הינה רבת ראשים וזרועות ומטרתם של מארגניה להשמיט את הלגיטימיות לקיומה של ישראל. באה תוכנית "המקור" האחרונה בערוץ 10 וסקרה את מלחמת התעמולה נגד ישראל באירופה ובארצות הברית. לא גיליתי חדשות, אבל ריכוז התמונות וראיונות עם העומדים מאחורי המערכה הזאת היו מאלפים.
ותחילה, גילוי נאות: אני אוהב לראות את תוכנית "המקור" בערוץ 10 והתחקיר ששודר בתוכנית האחרונה הוא, אולי אחד החשובים שפורסמו בתקשורת: סקירת גל השנאה נגד ישראל הגואה באירופה וגם בארצות הברית.
נכון, התוכנית לא גילתה את מקורות המימון של השונאים. גם לא חשפה את כל היוזמים והפעילים המרכזיים. אבל התוכנית הציגה בצורה ברורה ביותר ובמלוא חומרתה את תופעת האנטישמיות המודרנית, המתחפשת לאנטי ישראליות. 
כתבים של המקור ראיינו כמה מן הפעילים והמארגנים את ההתקפה על ישראל ולא מפתיע לגלות שביניהם כמה וכמה יהודים. טעות תהיה אם נכנה את היהודונים הללו בכינויי גנאי. זה לא פתרון ואין בכך כל תועלת. הם לא יירתעו. על הפעילות הזאת חשוב להגיב בצורה נמרצת ויעילה, כי זו פעילות של מלחמת טרור. מלחמה, שיש לה תוצאות הרסניות, גם אם הן רחוקות מן העין ובהן אין הרוגים, פצועים והריסות.
תוכנית הטלוויזיה הבהירה, שאין גוף עולמי אחד, שמארגן את הפעולות נגד ישראל. ישנם גופים נפרדים, המשתפים פעולה מפעם לפעם. אבל התוצאה הקשה מתגלית גם ביצירת דעת קהל עויינת עד שונאת לישראל, ובתוצאה – סטודנטים מגרשים ישראלים מאולמי הרצאות באוניברסיטאות וגם מגישים כתבי אישום נגד קצינים בכירים בצה"ל ונגד שרים בממשלת ישראל על פעולותיה של המדינה וגם בהחרמת סחורה ישראלית. לא מעט שרים נמנעים מלבקר בארצות אירופה השונות, כי תלויים נגדם "כתבי אישום" ולך תוכיח שאין לך אחות.
את התוכנית אפשר לראות מקרטעת בגלל קושיי תקשורת.   

עופר שלח ורביב דרוקר ראויים לצל"ש

 

עורכי המקור, עופר שלח ורביב דרוקר מציינים, קצת בפליאה, שיש בעולם עשרות סכסוכים מדממים כמו בסודן, בצ'צ'ניה, אוגנדה, מלחמות יהלומי הדמים באפריקה, ואיש אינו שם לב אליהם. הסיסמא נשמעת בצרפתית "Israel Assasins" ובאנגלית קוראים המפגינים ""Free Gaza או "Free Palestine" וכך בשפות אחרות.
ליקוט התמונות ברחבי אירופה וארצות הברית והראיונות עם ראשי הלוחמים בישראל, עשה את התמונה למוחשית. פתאום יכולנו לראות, שלא מחבבים את ישראל. אמנם, רק קומץ מפגינים מרעישים בשוק ולפני רשת הסופרמרקטים של "טסקו", אבל הם משפיעים על הרבים שבאים לקנות. ואם הפעילים נגד ישראל מצליחים לשתף את האיגודים המקצועיים במלחמת ההסברה שלהם, מאות אלפים מקבלים את חומר השטנה. הכמות הופכת לאיכות.
לא הייתי זקוק לתוכנית המקור, כדי לדעת שישראל נאלמת. אין תגובה. אין משרד הסברה, אין משרד חוץ, אין איש.
בעדותו של ראש הממשלה בפני ועדת טירקל, הוא הסביר שדיוני ועדת השבעה עסקו בדיונים על הסברה לקראת משט המרמרה. נראה לי ששרי השביעיה התרכזו בעיקר: ההסברה. משט המרמרה נועד אך ורק לתעמולה בעולם. למרות דיוני השרים, תוצאות ה"הסברה" הישראלית היו קטסטרופליות. תוכנית המקור הציגה טוב יותר את הכשלון.
בתוכנית רואיין עורך הדין דניאל מחובר, בנו של משה מחובר ממייסדי מצפן הזכורה לשמצה. הוא יושב בלונדון ומשם מוביל מסע של הגשת כתבי אישום נגד קציני צה"ל ונגד שרי ממשלת ישראל. "פעם אחת, ישראלי יעשה טעות"… – הוא אומר בשלווה עניינית.
אני חושב ששרי ישראל כבר עשו את הטעות. טעות של מורך לב.
כאשר פורסם לראשונה, שהוגש כתב אישום בבריטניה נגד שר ישראלי, ציפיתי שיהיה מנהיג שלא יהסס לנחות בבריטניה, לעמוד בנמל התעופה ולחכות ששוטר בריטי יעצור אותו. אינני מאמין שממשלת בריטניה היתה מאפשרת למצב נלוז כזה להתרחש. לצערי, אף אחד מן השרים ה"נאשמים" לא הרים את הכפפה. גם לא איש מקציני צה"ל.
אני זוכר שהרמטכ"ל לשעבר, שר הבטחון לשעבר, שאול מופז הצליח לחמוק מהעמדה לדין בבריטניה. גם שר הבטחון אהוד ברק נמלט בתרגיל משפטי כלשהו. ציפי לבני, שרת החוץ לשעבר, פשוט נמנעה מלהגיע לבריטניה/צרפת. המשנה לרה"מ, משה יעלון, תיכנן לבוא לערב התרמה לחיילים בבריטניה, אך משרד החוץ ייעץ לו להימנע. אריק שרון הואשם בבלגיה, האלוף דורון אלמוג לא ירד ממטוס אל על בהיתרו וחזר כלעומת שבא. 
קבלתי את רשימת הנאשמים בבית המשפט בספרד: רב אלוף דן חלוץ, אלוף דורון אלמוג, אלוף גיורא איילנד, רב אלוף משה יעלון וראש השב"כ אבי דיכטר.  ישראל שלחה משלחת משפטנים, בהשתתפותה של עו"ד עירית קאהן, לשעבר מנהלת המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים, והם הצליחו במאמץ גדול להסיר את התיק הספרדי.
מה נעשה קודם לכן על ידי ישראל? תנחשו…
המסקנה מן התוכנית בטלוויזיה ומן המצב בפועל: יש מלחמה נגד ישראל באירופה ובארצות הברית. מלחמה שאין בה תותחים ומטוסים, אבל יש בה אוניות, רמקולים ואמצעי תקשורת. מלחמה, שבה אויבינו מצליחים להטיל דופי בלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל וזוכים בהצלחות. זו מלחמה, שלאויב יש בה יתרון כי הוא משתמש בכלים שונים, בתחבולות שונות ובמזימות שונות. כל כלי בנפרד, נראה כפעולה זוטרה. התוכנית בטלוויזיה הציגה את הצטברות ההצלחות שלהם, את סיכום הכשלונות שלנו.
אנחנו, הגולשים, איננו יכולים לפעול, כפי שלא כל אזרח יוצא להילחם באוייב בגבול. גם משרד החוץ ומשרד ההסברה אינם מצליחים לפעול. מי כן?