ארכיון תג: הוט

אבירת השירות הרע

כתב אלמוני. מן הרשת

כתב אלמוני. מן הרשת

התקשורת שלי עם בזק לא כל כך צלחה ודריו, טכנאי המחשב שלי, המליץ להתקשר עם הוט, לקבל קו טלפון. נכון, זאת חברה ידועה לשמצה והיא נקנסה פעמיים בקנסות גבוהים על שירות לקוחות לקוי, אבל… אז התקשרתי והזמנתי טכנאי של הוט. כך למדתי בעצמי עד כמה השירות של החברה גרוע וראוי שהיא תיקנס בפעם השלישית. בשבוע שעבר הזמנתי טכנאי של הוט וקבעו לי תור ליום ראשון בין 10 ל-1 בצהריים. אחרי יומיים התקשרו לוודא, שאהיה בבית בשעות הנקובות. ביקשתי בקשה צנועה: תודיעו לי ביום ראשון בבוקר, אחרי שסידור העבודה לטכנאים כבר נעשה, אם אני בראשית הרשימה, באמצעה או בסופה. כך, אוכל לסדר לעצמי את היום בלי להיות במעצר. התשובה הפסקנית של המוקדנית הנחרצת: "אלה הנהלים!" כעסתי והסברתי, אבל נוכח הנציגה הלא סימפטית, לא היה לי סיכוי. גם את המנהל שלה סירבה להעלות על הקו. בקיצור, הישאר עם הטלפון ביד ואין לך עם מי לדבר. ביום ראשון בבוקר, התקשרתי להוט בנסיון לא אחרון לברר, אם אפשר, מתי בערך יבוא הטכנאי. "אעביר אותך לנציג", אמרה מוקדנית קצרת רוח. היא העבירה אותי לטלפון מנגן וכך נשארתי רבע שעה ויותר עד שעלה נציג על הקו. הפעם, הוא היה סימפטי ומבין לרוחי. "גם אני לא אוהב לחכות", אמר והסביר, שהוא מוכן לעשות מהלך מיוחד למעני ולהתקשר לקבלן העלום. אבל, לבקשתו של הנציג הסימפטי, הסכמתי שיתקשר אלי עוד נציג ואולי יברר מתי, לכל הרוחות, יגיע הטכנאי. הנציג התקשר ו…התחיל לשדל אותי לקבל מהוט  שירותים נוספים בתשלום. "לשלם לחברה שנותנת שירות כל כך רע?" – שאלתי רטורית. בינתיים, הנציג האחרון פשפש במחשבו ואמר ש…אני כלל לא רשום לשירות היום.
הייתי המום לשמע ההודעה. אז הנציג המשיך לפשפש ומצא, שכן, אני דווקא רשום להיום. מתי יבוא הטכנאי? את זה כבר לא יכול היה לברר. אחר כך המשיכו להתקשר אלי נציגים של הוט בנסיון למכור לי שירותים נוספים. חוצפה של חברה!
שר התקשורת (מי זה היום?) – חובתך להטיל קנס על חברת הוט עד שיעיפו את המנכ"ל. לא המוקדנים אשמים בתפקודה הרע  של החברה.

הוט טעתה, הוט תשלם

חברות גדולות מתעללות בלקוחותיהן, אנחנו. הוט הצליחה להגיע למקום גבוה ברשימת החברות השנואות והיה מי שפתח אתר כעס מיוחד באינטרנט – אני שונא את הוט . אבל יש בכל זאת מי שמצליחים לקבל פיצוי מחברת הטלוויזיה בכבלים. אחד מהם הוא אורי אלוני, עתונאי, שתבע את הוט בבית המשפט לתביעות קטנות  וזכה ב-1500 שקל ₪, פיצוי על כך שטכנאי לא הגיע לביתו במועד שנקבע. אני מסיר בפניו את הכובע.
בכתב התביעה מפרט  אלוני:  "ימים אחדים לאחר שהנתבעת התקינה בביתי קו טלפון, כבל טלוויזיה וקו לקבלת שירותי אינטרנט – קניתי מדפסת משולבת, וניסיתי לחבר אותה, ללא הצלחה, לקו הטלפון… מוקדנית שירות של הוט הסבירה לי שכדי להתחבר בפקס לקו הטלפון, יש להתקין שקע-מפצל.
"מועד ההתקנה נקבע ליום ראשון… באותו יום זירזתי סידורים שהיו לי במנהל מקרקעי ישראל, ובשעה 12.50 נכנסתי הביתה והמתנתי לטכנאי. יחד אתי המתינה גם מתווכת הדירות, ברכה וולוך, שליוותה אותי בסידוריי במנהל מקרקעי ישראל.  
"לאחר שהטכנאי לא הופיע ואף לא התקשר – הצלחתי להשיג את מחלקת השירות של הוט (אחרי כחצי שעה של המתנה על הקו). ביקשתי לדעת מדוע לא הגיע טכנאי והודעתי למוקדנית, שאני מבקש שתשלח עם הטכנאי את סכום הפיצוי הקבוע בחוק על איחור של טכנאי…  
"מאז ועד היום ניהלתי כמה וכמה שיחות עם אותו מוקד ושם דחו את דרישת הפיצוי בטענות שקריות בעליל. תמצית טענותיהן: "הטכנאי היה אצלך בבית בשעה 13.12, דפק על הדלת ולא ענית"; "הטכנאי צלצל אליך בטלפון ולא ענית", "בטח הגעת הביתה אחרי שעה אחת" ועוד כהנה וכהנה טענות שאין להן כל ביסוס.  
אורי אלוני הדגיש כי בידו הקלטות של השיחות שניהל עם הוט (ולא סתם "רישומים") וכן יש לו עדה, הגב' ברכה וולוך, על כך שהגיעו לבית עשר דקות לפני השעה 13.00. במשך קרוב לשעה לא נשמעה נקישה בדלת (ש"אגב: השארתי פתוחה") ולא שום צלצול טלפון מטכנאי…
בתביעתו דרש אלוני בנוסף לתשלום הקבוע בחוק של 600 ש"ח במקרה של אי התייצבות טכנאי,  עוד 3000 שקל, על בזבוז זמן ועוגמת נפש.   
אומר אלוני: "הגשתי את כתב התביעה משום שנדהמתי מהטענה השקרית והגורפת שלהם, כאילו לא חיכיתי בבית וגם לא עניתי לטלפון. זה נראה לי ממש נבזי, במיוחד מצד חברה גדולה, ובמיוחד משום שציינתי מפורשות שיש לי עדה, שהמתינה אתי בבית ואיש לא בא ולא צלצל".
בבית המשפט התגלה היכן היה קבור הכלב. אלוני: "התברר לי שהמוקדנית שאלה את הטכנאי למספר הטלפון שאליו התקשר. היא התקשרה לאותו מספר ואישרה שאין תשובה. הבעייה היתה שהמספר שנתן לה הטכנאי, לא היה מספר הטלפון שלי!"
שופטת השלום בתל אביב, מיכל נבו, הציעה לאלוני, שחם על הוט, לנסות להתפשר בהליך גישור בחדר סמוך והצדדים הסכימו.  בדיון הגישור העלתה נציגת הוט טיעון מדהים חדש: לתובע לא מגיע אפילו שקל על פי חוק הטכנאים, משום שמי שנשלח אליו היה "מתקין" ולא "טכנאי"…  
השיב אלוני בספונטניות: אם זו הטענה המרכזית, אני מפסיק ברגע זה את הליך הגישור. אי אפשר להתחמק מהחוק על ידי החלפת שמו של בעל המקצוע מ"טכנאי" ל"מתקין". עוד הודיע אלוני שכדי לחסוך מזמנו ומזמן בית המשפט, הוא מוכן להתפשר על 1500 שקל ולסיים את הפרשה..  
נציגת החברה התייעצה טלפונית עם שולחיה, והודיעה כי הם מקבלים את הצעת הפשרה.  

הערה:
חברות הכבלים נאבקות בכנסת, שלא יקטינו את חבילת הבסיס. הן מבקשות לספק לנו חבילות מנופחות במחירים מופרזים. ארגון אמון הציבור קובע, כי "חבילות הבסיס של טלוויזיה רב-ערוצית יקרות פי שלושה מהממוצע העולמי".
סיפורו של אורי אלוני הינו נימוק נוסף מדוע הכנסת צריכה להתנגד למסע היחצ"נים והלוביסטים של חברות הכבלים.

לוח השידורים הנורא בטלוויזיה

לפני ימים אחדים הגיע אלי דוא"ל רב תפוצה תחת הכותרת "מכתב מצויין". קראתי ונתתי לו כותרת משלי "מכתב עצוב".
המכתב, שכתבה אם מודאגת, הופנה אל שר התקשורת, שר החינוך, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ועוד. "בכל פעם שהתקשורת זועקת 'געוואלד' על הנוער האלים שלנו, אני מרגישה איך הכעס גואה בי ואני בעצמי נהיית אלימה. הרי זו אותה תקשורת, שמפוצצת את לוח השידורים בחרא בלי לבן! וצר לי שאני לא מוצאת מילים בוטות פחות לתאר את לוח השידורים הזה"…
"איך נוער יכול לצאת נורמלי כשהאח הגדול, הישרדות והרווק, הם פסגת התרבות שלו! ומה על הנערות, שפסגת שאיפותיהן להגיע – בעקבות המחנכת שלהן – לבית הרווק. לרכל זו על זו ולהתמזמז איתו כל אחת בתורה לעיני כל עם ישראל!
"ושמישהו יגיד לי איך, לעזאזל, אני חוסמת את זה?!
"אתמול בערב חזרה בתי מסבתה עם חולצה חדשה, שקיבלה מתנה. רק שסבתא לא שמה לב להדפס על החולצה  Sex Online… Call me". על חולצה של ילדה בת עשר!"
עד כאן הדוא"ל שקבלתי.
כתבתי תשובה אל בעלת "המכתב המצויין", כי אנחנו ממהרים להטיל אחריות על האחרים – בית הספר, המשטרה, הטלוויזיה ועוד ועוד ועוד. אנחנו שוכחים, שההורים צריכים לעסוק בחינוך ילדיהם. ההורים, בארץ, נפטרים בקלות מן האחריות, מרימים ידיים ואז מחפשים "אחראי".
זהו זה, אין אחראי אחר! אין למי לגלגל את הכדור, כי האחריות עליכם.
זה לא מכתב מצויין. זה מכתב עצוב. מכתב שמצביע על מצבם העצוב של הכותבים ושל המעבירים אותו בשמחה בדוא"ל.
כאן, אני יכול להוסיף שכותבת המכתב המקורי הוכיחה לי שהיא דווקא איננה מתחמקת מאחריות. "האמן לי שלא הייתי מעלה בדעתי לכתוב את המכתב לולא מילאתי את חובותיי כאמא". אני כיוונתי אל עדר הגולשים שמעבירים את הדוא"ל בשמחה ובכך מנקים את מצפונם. וה"זנב" הולך וגדל.
המכתב מועבר כעצומה ובוודאי יזכה לתמיכה רבתי.
 האם החותמים רוצים שתחזור הצנזורה על סרטים ומחזות, שהיתה נהוגה בארץ ושבקה חיים לכל חי? האם הכותבים רוצים שיהיה מי שיצנזר את הטלוויזיה – בתחילה סדרות פסולות ומטופשות ואחר כך דעות של יריבים פוליטיים? אינני חושב.
הכותבים, בסך הכל, רוצים שתהיה טלוויזיה לטעמם.
אם כך, מי הם הצופים בערוצי הטלוויזיה שלנו? אמריקנים, צרפתים, או אולי תושבי דרום אפריקה?
ערוצי הטלויזיה מנוהלים על ידי חברות מסחריות, שרוצות להרוויח. שיקולי צפיה ("רייטינג") עומדים בראש מעייניהם, כי זה מביא רווח.
הצופים – אותם הורים שממהרים להתלונן – הם הצופים בתאווה בסדרות הללו.
הורים, שרוצים להסתיר את הצג מעיני ילדיהם, צריכים להחשיך אותו גם לעצמם. הם צריכים להציע לילדיהם אוכל תרבותי אחר. יש במאות ערוצי הטלוויזיה גם ערוצים תרבותיים. נכון, הם פחות "סקסיים" מהערוצים הסקסיים, אבל אפשר להפנות אליהם את הנוער. הספריות הציבוריות משאילות ספרים בחינם. אולי הורים צריכים לגלות יתר תשומת לב לילדיהם ("זמן איכות" קוראים לזה).
הפתרון של סגירת ערוצים על ידי רגולטור – לא יקום ולא יהיה. חבל להשחית מלים על כך.
מי שאיכפת לו מילדיו, צריך לחזור ולגלות שהוא הורה ויש לו מה להגיד בבית.
בעיני, החשובה ביותר היא התנהגות ההורים. התנהגות כתבתי, ולא חינוך. הילדים מחקים את התנהגות ההורים הרבה יותר מאשר את גיבורי הטלוויזיה. ואני יודע שמיילים באינטרנט, כמו גם מאמרים בעתונים, לא ישנו את המצב.
אם רוצים לשנות את הטלוויזיה, צריך להחליף את העם.

סיפור חם בהוט

בימים האחרונים נציגי הוט מכבדים אותנו בטלפונים מפנקים עם הצעות לשיפור השירות והוזלתו במסגרת מבצע. עיסקת חבילה ל-36 חודשים. אבל לנציגים המטלפנים היו נתונים לא מדוייקים על התשלום שלנו.
לא הבנתי מה מקור ההתלהבות של הוט עד שקראתי בעתון, שמשרד התקשורת מבקש לשנות את תנאי השירות של חברות הכבלים ומחיר החבילה יירד פלאים. מי שיקבל את ההצעה ל-36 חודשים, כבול למחיר הישן.
בינגו.
עוד על הוט

להכות ב-HOT בעודו חם

פוסט אורח:
הכותב: אורי אלוני, שצבר ניסיון של שנים רבות של עשייה במגוון ענפי המדיה בארץ: עיתונות, רדיו וטלוויזיה, ומי שהיה עורכו של שבועון הפופ המיתולוגי, להיטון

לו סיפרו לכם שמנכ"ל חדש התקבל לחברה בתנאי שכר של 100,000 שקל לחודש, בתוספת חבילה של אופציות בשווי של יותר מארבעה מיליון שקל, וכן הבטחה לפצויי הסתגלות שמנים אם וכאשר יפוטר – הייתם בוודאי משוכנעים שמדובר בחברה מצליחה ומרוויחה, שבנתה לעצמה מוניטין, ולכן היא יכולה להרשות לעצמה תנאי העסקה שכאלה.
אכן, מדובר בחברה שצברה על שמה כמה וכמה שיאים בלבדיים. החל מהמקום הראשון במספר תלונות הלקוחות שלה – וכלה באתר, שבו מתבטאים כל לקוחותיה הלא מרוצים. יכול להיות שבשלב זה כבר זיהיתם במי המדובר. כן, מדובר בחברת HOT להעברת שידורי טלוויזיה בכבלים, שזכתה ביושר ובאופן אקסקלוסיבי בין חברות התקשורת בארץ – באתר שנקרא על שמה: אני שונא את הוט.
כאשר הרצל עוזר – המנכ"ל החדש – קיבל לידיו את ניהול החברה לפני יותר מחצי שנה, הוא היה מודע לדימוי המזעזע שלה בתחום השירות. "הרבה פניות של לקוחות גרמו לקריסה של מוקדים, זמן ההמתנה הגיע ל-30 דקות וכל השיחות התחילו בצעקות", הודה בראיון לדה מארקר והבטיח להשקיע 20 מיליון שקל לגיוס 500 נציגים שירות חדשים, כדי לקצר את זמן ההמתנה בטלפון מממוצע של 4 דקות – ל-32 שניות!
אבל בהוט כמו בהוט. לאחר ההצהרות היפות – המשיכו הדברים להתדרדר וכיום ממתינים הפונים למחלקת השירות חצי שעה ויותר, זאת אם הם לא מנתקים ביאוש קודם לכן. מה שהרצל עוזר כן מיהר לעשות זה לפטר את מנהל מחלקת השירות, מיקי מרגלית, משום ש"לא עמד ביעדים", ואת יוני מנדל, עובד ותיק, משום שהעז להנהיג את עובדי הוט במאבקם להקים ועד ולהצטרף להסתדרות מקצועית.
כך נטלו המאבקים הפנימיים מהרצל עוזר את הדקות המעטות שאולי חשב להקדיש לשיפור השירות. התוצאה: אלפי גולשים וטוקבקיסטים ממלאים היום את האינטרנט בסיפורי זוועה על השירות של הוט, שמבוסס, לדעתם – וגם על פי ניסיונו האישי של כותב שורות אלה – על עושק המנויים והתחמקות מהתחייבויות, תוך בניית מסכות-שקרים בזויים ונלעגים.
לצערי, אכן התנסיתי בחוויית השירות הטראומטית של הוט. היה זה כאשר ביקשתי להתקין בבית שקע נוסף לטלפון, כדי שאוכל להתחבר עם מדפסת משולבת פקס. תחילה, הודיעה לי נציגת השירות שהתקנת שקע תחייב תשלום של 36 שקלים. הסברתי לה, שאם שקע נוסף כרוך בתשלום – מדוע הטכנאי שהתקין את החיבור לא הודיע לי על כך מראש, ואז הייתי מבטל את ההתקנה.
רק כשדרשתי בתוקף התקנה ללא תשלום – ביקשה המוקדנית להמתין, וחזרה אלי לאחר כחמש דקות עם הודעה מפתיעה: "לפי התקנון שלנו מגיעים לכל מצטרף חדש ש נ י שקעים נוספים בחינם. מכיוון שלא הציעו לך אותם במקור – נשלח טכנאי ללא חיוב". איזה אושר. מועד ביקור הטכנאי נקבע ליום ראשון בין השעות 1-3 אחר הצהריים. המתנתי לו אחרי 3 ועד בוש – ואיש לא הגיע.
מכאן החל מסע ההמתנות למוקד השירות והבטחות שיחזרו אלי בטלפון. לאחר כמה ימים ולאחר שאנשי הוט גיבשו עמדה כלפי, הודיעו לי: "הטכנאי היה אצלך בבית בזמן. הוא דפק בדלת ולא ענית. הוא גם התקשר טלפונית ולא ענית". תשובה שקרית, שנאמרה במצח נחושה. כאשר דחיתי את הטענה ודרשתי את הפיצוי הקבוע בחוק על אי הגעת טכנאי במועד (600 שקל על איחור מעל 3 שעות), הודיע לי "יוסי מהתמיכה הטכנית טלפון", שהדרישה שלי "לא עומדת בקריטריונים שרשומים אצלנו", ובזה נגמר הסיפור. את כתב התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות כבר הכנתי והיא תוגש בקרוב.
לסיום: אין לי שום מושג אם הרצל עוזר דוּוַח על המקרה שלי, או לא. אבל אני מעיז לנחש שזה לא ממש יזיז לו. בוודאי לא עם המשכורת שהוא מקבל מהוט ועם הריפוד שהכין לעצמו לימים שלאחר פרישתו או הפרשתו מהוט. אגב, זו אפשירות בהחלט נראית לעין כיום, לאחר שבעל המניות הגדול היום בחברה, איש העסקים היהודי-צרפתי פטריק דרהי, כבר מינה את ידידו הטוב, מייקל בוקובזה (מיכאל גולן) לתפקיד יועץ למנכ"ל. דרהי הדגיש כי "הייעוץ יעשה ללא שכר… עד לקבלת החלטה אחרת על-ידי דירקטוריון החברה".
בינתיים, אם למישהו מכם הייתה איזושהי מחשבה להצטרף להוט – עצתי החד-משמעית היא: הישמרו לנפשותיכם. כי כמו בגוף אנושי – גם בגוף כלכלי בלתי אפשרי לשנות הדנ"א.