Tag Archives: דואר

מתי יגיע סופו של הדואר

לפני כעשרים יום כתבתי כאן על דואר ישראל וכיניתי אותו דואר רע. אחת התגובות שקבלתי מישראל%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%a9%d7%98%d7%97-%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8, ולא מצאה מקום באותו פוסט:
"קצת קשה להאמין שבשנת 2017, כאשר בחלל משוטטים חצי תריסר לוויינים משוכללים של מעצמת ההיי-טק ישראל, הדואר שלנו הוא בערך כמו בתקופת המנדט. וזה כאילו (יחי המונח "כאילו") אחרי הרפורמה הפלאית שבוצעה בו.
"מכל עבר נשמעות תלונות על העבודה הרשלנית וגדושת הפשלות של השירות הזה, ולאיש זה לא מזיז ודי ברור מדוע. כאשר לא מפנים אשפה ברחובות ירושלים, קמה אחרי יום יומיים זעקה גדולה. כאשר מסדרונות בתי החולים מלאים חולים, קמה זעקה נוראה. למה? כי זה מצטלם נהדר. אבל איך תצלם פשלה של דואר ישראל????
מכל מקום, טוב שכתבת. אולי אולי זה יזיז משהו".
אז יש חידוש, ששמעתי עליו רק אתמול. הנכדה הזמינה בחו"ל (באינטרנט כמובן) זוג נעליים שמצאו חן בעיניה. עברו ימים לא רבים והיא קיבלה הודעה בסלולרי לבוא לקבל את המשלוח ב…פיצוחייה של טייב בשכונה. מופתעת הלכה לקחת את המשלוח ופגשה איש עבדקן יושב בין הגרעינים למיניהם. "יש לך חבילות?" – שאלה באי אמון. הוא הצביע על מדף בצד, שהיה גדוש חבילות וגם שלה היתה שם.
כך, בלי תור בסניף הדואר, בלי להצטופף בשעות הקבלה, קיבלה את הנעליים והאיש אמר שאפשר לבוא עד 11 בלילה. כן, בלי תור.
שמחתי שיש מתחרה לדואר!
אגב, ישנה גם חברת "מסר", שמעבירה משלוחי דואר מחברות גדולות (בנקים, למשל) ללקוחותיהן. אם ימשיכו חברות פרטיות לתת את השירות שהחברה הממשלתית מתקשה לספק – אשמח.

פרסומת (לא חינם) לעורכי הדין
מפעם לפעם אני רואה בטלוויזיה את הסניגורים הפליליים. עורכי הדין של העבריינים הגדולים, מופיעים במשך דקות ארוכות ומצהירים בקול ברור, ש"הקליינט שלי חף מפשע". הכתבים יודעים ועורכי הדין יודעים שאלה מלמולי חארטה-בארטה. מצער אותי, שנותנים במה כל כך גדולה לדברי הבל כאלה והציבור מקבל אותם כדברים נכונים. אולם כאשר הנאשם מורשע, סניגוריו אינם נדרשים להסביר מדוע אמרו את הדברים הללו בעת שנעצר. הכתבים ואנשי הטלוויזיה אינם עושים את מלאכתם כיאות ואינם מקשים על הסניגורים המקשקשים.
תמיד ידעתי, שעורכי הדין הם המקור הקבוע של הכתבים לענייני פלילים, אבל אף פעם לא ראיתי את הדבר מודפס, שחור על גבי לבן. עכשיו הגיע לידיי הספר "יומנה של כתבת שטח" ועדי מאירי, הכתבת של קול ישראל, כתבה הרבה אמיתות. בעמוד 19 מצאתי, לראשונה בכתובים: "כללי המשחק ידועים. עורך הדין לפלילים זקוק לפרסום כמו לחמצן. הקליינטים שלו רוצים שעורך הדין שלהם… ינהג במכונית מפוארת כמו שלהם, יתגורר בדירה מפוארת, יבלה במסיבות הנכונות וגם יופיע בתקשורת כחבר קבוע בחמישייה הפותחת של הפליליסטים".
אז, הנה זה כתוב.

 קינאה
מה שיש לך הוא מובן מאליו. מה שיש בידי אחרים – לך חסר…

דואר רע

כתבתי מכתב למצפה רמון, בדואר רגיל. המכתב חזר אלי כעבור ימים אחדים עם חותמת "לא נדרש". לא חיכיתי הרבה ושלחתי אותו בשנית, כי אני מכיר את הנמען ויודע את כתובתו. אבל לי הדבר לא עזר והמכתב הגיע אלי בשנית. התקשרתי אל האיש והוא לא ידע לתת לי הסבר לחזרתו המוזרה של המכתב (שאגב, החזיק צ'ק בתוכו). מדוע לא נמסר לו המכתב החשוב שלי?

הדוור טעה פעמיים

הדוור טעה פעמיים

ניסיתי לכתוב אל אתר "קשרי הדואר" באינטרנט. מצאתי בקלות את האתר המשוכלל שלהם וביקשתי למלא את הטופס. האתר כל כך משוכלל, שהוא דרש ממני עוד ועוד ועוד פרטים. בכל פעם העליתי עוד פרט קטן – לדעתי כלל לא חשוב. לא אפרט איזה פרטי הבל נדרשתי למלא עד שנכשלתי במשימה. אני ממלא הרבה טפסים באינטרנט, ובלבול מוח כזה לא מצאתי.
כשלא הצלחתי להתקשר במייל עם קשרי הציבור של הדואר. אז חשבתי שאטלפן. פשוט, לא? ובכן באתר קשרי הציבור של הדואר לא מופיע, הפלא ופלא, מספר הטלפון של קשרי הציבור של הדואר.
זו לא פעם ראשונה, שנפלתי עם השירות הזה. לפני כחודש שלחתי מכתב בדואר ישראל – אוי, פוי – לדרום תל אביב. בשכונת קרית שלום היה המען. בפעם זו רשמתי על המעטפה את שתי הכתובות שהבית פונה אליהן – רח' הקשת 3 ורחוב משגב עם 9, תל אביב. אולי הדוור לא ימצא אחת מהן (למרות ששתיהן אותו בית). אבל הוא התחכם לי ו…לא מצא את שתי הכתובות. אילו היה תלוי בי, היה כבר מפוטר. אבל זה לא תלוי בי.
זו לא היתה הפעם הראשונה, שהכרתי את שירותי הדואר הלקויים. לפני חודשים אחדים הזמנתי ספר משומש של הנריק איבסן, "פר גינט", שמצאתי דווקא בחנות ירושלמית. שילמתי באשראי וחיכיתי. אחרי שעבר הזמן המתאים והספר לא הגיע, התקשרתי. "שלחנו לך", אמרו לי נעלבים. לא היתה לי ברירה, הזמנתי עוד עותק וזה הגיע לבסוף ונמצא בביתי.

תמונת רחוב בתל אביב

בתל אביב

ידעתי ששירות הדואר זכה לשם רע בצדק. חברי הכנסת, שעוסקים בכל בעיות העולם, אינם יודעים שהדואר הוא שירות ציבורי לקוי, שטעון תיקון. זה שירות רע.

פרסומת למסעדה בתל אביב

סבתא עושים באהבה, או שלא עושים בכלל.
חתימה: סבא.

אוטובוס לא יאומן

כתבתי כאן, שירדתי מן ההגה ועברתי לשירותי האוטובוסים. כמשתמש חדש, יש לי תלונות אבל גם הערכה. אתחיל בה: היום יש באוטובוסים שילוט אלקטרוני על התחנה הנוכחית והתחנה הבאה ויש שלט זוהר כאשר נוסע מבקש לעצור. כך הנהג והנוסעים יודעים שיעצור בתחנה הבאה (לפעמים לא, אבל זה לעתים רחוקות). גם כרטיס הרב-קו נוח מאד לתפעול ולא יקר.
אני משתמש רבות באוטובוסים של חברת "קווים" באזור המרכז וראיתי שהנהגים ממהרים לאן שהוא. הם מאיצים את המכונית הכבדה שלהם גם כשהם מתקרבים לרמזור או לתחנה ואז הם בולמים בבת אחת. לנוסעים, זאת לא חגיגה. לפעמים העומדים כמעט נופלים, אם לא נאחזו בחוזקה בעמוד, והיושבים מוטחים קדימה אם לא התכוננו למכה הקרובה. והנהג – נדמה לי שהוא לא בא על סיפוקו אם מישהו לא נפל. אמר נהג אחד, בנוכחותי: "יש ביטוח, 80 אלף ליד או רגל"…

פעם היה צה"ל כזה...

פעם היה צה"ל כזה…

נזכרתי בשירותי בצה"ל בתותחנים פעם,  פעם. בנצי, חברי שהיה נהג משאית – באנגלית משובשת קראנו להן "סיקס פילר" – סיפר לי שבנסיעה מתל אביב לחיפה הוא חוסך פח בנזין. אני, שאף לא היה לי רשיון נהיגה, תהיתי כיצד. והוא הסביר: "אני נוסע בעדינות. לא מאיץ לשוא ולא בולם פתאום".
אני בטוח, שאילו נהגי קווים היו יודעים את התורה הזאת, החברה היתה חוסכת כסף רב.
הנהגים חובבי ההאצה ובלימה, משתדלים להוסיף להתנכל לנוסעים: הם לא עוצרים בתחנה ליד ראש תור הממתינים. הנהגים מקפידים לעצור שניים-שלושה מטרים לפני התור. לפעמים יותר. לא ראיתי אם הנהג מחייך כשהוא רואה שהאנשים רצים אל הדלת. אבל ראיתי, שהנהגים מסרבים לפתוח את הדלתות לנוסע שרץ על הכביש כדי לתפוס את האוטובוס שרק זז ממקומו. זאת כנראה תורת הנהיגה שהם למדו בקורס של החברה.
איך אני יודע? נסעתי לפעמים באוטובוסים של "דן". וכאן, הופתעתי. בדרך כלל הנהג עצר ליד הנוסעים והם לא רצו. ואפילו, כמעט לא יאומן, הוא עצר לאיש שרץ על הכביש ופתח לו את הדלתות אחרי שכבר התחיל לנסוע.

יש בניאס בלי פּ"א?
חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו נאמה במליאת הכנסת על הפּה פּה פּה של הפלשתינים.
ענת בֶּרקו בת  56 היא חברת כנסת מטעם הליכוד, דוקטור לקרימינולוגיה וסא"ל במילואים. מוזר היה בעיני, שחברת הכנסת, בעלת רקורד כזה, תישא נאום מטומטם ותזכה לצחוק גדול במליאה. מוזר, אבל לא כל כך חשוב. אלא, שלמחרת הנאום, רואיינה ד"ר ברקו בגלי צה"ל ושם שמעתי הסבר, שאותו לא שמעתי בכנסת: אין עם שמכנה את עצמו בשם, שכולל אות שאיננה קיימת בשפתו. בשפה הערבית המדוברת באזורנו אין אות פּ דגושה. יש רק פ' רפויה.
מנין בא השם פלשתינאים? מפּלשתינה. מקור השם בפּרובינציה הרומית סוריה-פּלשתינה, שהוקמה לאחר דיכוי מרד בר כוכבא כדי להעלים את יהדותה של הארץ. לקחו הפ'לשתינים את השם ולא יכלו להעבירו לערבית כמות שהוא. על כך דיברה חברת הכנסת.
באותו זמן נזכרתי במפגש שהיה לי בבניאס. זה היה ב-1968, אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר נסענו לטייל ברחבי ישראל בלי מורא ובלי מגבלות. בבניאס ניגש אלי אדם מבוגר ושאל: "מדוע קוראים למקום בניאס?"
ידעתי שמקור השם באל פאן, אל הרועים במיתולוגיה היוונית. אבל אז הבנתי, שלפני עומד ערבי. איך מסבירים לאדם זה שבערבית אין פּ"א? באותו רגע לא היתה לי תשובה פשוטה. באה ענת ברקו והציגה את העובדה במערומיה.

תור לדואר
שירות הצבי של דואר ישראל מזמן הפך לצב. לעתים, אפילו לצב צולע שלא מגיע. אבל לשירות הזה מגיעה גם מלה טובה: אפשר להזמין תור מראש. יש אפליקציה לטלפון (דואר ישראל) ויש אתר באינטרנט, שבהם ניתן להזמין תור בסניף שלכם לשעה המתאימה. כאשר מזמינים את התור ומגיעים בזמן – יוצאת פתקית כמהמכשיר ובתוך פחות מעשר דקות, אתם יוצאים מחייכים כשעל הספסלים ממשיכים לשבת אנשים רבים בפנים מכורכמות ומחכים. ניסיתי וזה עבד.