ארכיון תג: דוא"ל

בנק מפגר

פתחתי חשבון חדש בבנק גדול. קיבלה את פני פקידה חייכנית וחביבה, מילאתי טפסים, וטפסים, וטפסים – הריטואל הרגיל ואמרתי לה: "תני לי את הדוא"ל שלך כדי שאוכל להתקשר". פתאום, החיוך התחלף במבוכה. "התקשורת במייל לא כל כך טובה, לא בטוח"… היתה התשובה המהוססת. אבל בכל זאת קבלתי את הכתובת.
אחר כך, ראיתי שהתקשורת דווקא היתה טובה מאד. כשפניתי, קבלתי תשובה מיד.
זאת יש לומר, אינני אוהב טלפונים. צריך לחפש את המספר וכשאני מתקשר, הטלפון תפוס ואז יש לחייג שנית. לפעמים, מקרה גרוע, עונה בן משפחה נודניק ואני נכנס לשיחה שלא רציתי בה. ואם משיב המענה האלקטרוני, אז מה יתרונו של הטלפון?
בדוא"ל אני פשוט כותב את שמו של הנמען וחלאס. כך גם אל הבנקאית שלי.
לפני ימים אחדים נפגשנו לשיחה כספית, שהתגלגלה הלאה. היא סיפרה, שבעקבותיי הציעה שיפור בבנק. המחלקה שלה קיבלה משימת שיווק והפקידים נדרשו להתקשר בטלפון אל הלקוחות ולספר לכל אחד מהם על נפלאות ההצעה הבנקאית. אחרי חצי שעה עבר המנהל באולם וראה את הפקידים טורחים על הטלפון והרשימות שלהם עוד ארוכות. רק הפקידה שלי ישבה ועסקה בעניינים אחרים. בחיוך, כרגיל.
"מה קורה?" התעניין.
"גמרתי", השיבה והראתה לו את רשימת הדוא"לים של לקוחותיה. אל כולם שלחה את ההצעה וכמה כבר השיבו.
לי היא סיפרה, שמקור מבוכתה בשיחתנו דאז היה כי יש הוראה בבנק לא להתקשר בדוא"לים. "היו בעיות עם לקוחות… אבל אתה לחצת, נתתי לך את הדוא"ל שלי וראיתי שזה עובד מצויין. אז התחלתי לקחת כתובות של לקוחות, וכשאפשר – אני כותבת להם. עכשיו, סיפרתי על ההצעה שלך למנהל שלי והוא אמר שיעביר את זה למעלה".
"הבנק שלכם מפגר בעידן המודרני", אמרתי. "כן", גמגמה הפקידה שלי.

מלצר טיפש
אני ישבן בתי קפה, כבר כתבתי על כך. היום ישבתי עם עמיתה באחד מבתי הקפה של העיר, כזה שרוח קלילה נושבת במרפסתו. הזמנו את המנה הקבועה "קפה ומאפה" וביקשתי כוס מים, כמנהגי.
נדמה לי שיש איזה חוק, שצריך להגיש כוס מים במסעדה ובית קפה, אף אם הלקוח לא ביקש. אבל, ניחא. המלצרית הביאה את ההזמנה ושכחה את המים. קראנו לה, הזכרנו והכוס המבוקשת הגיעה.
מאוחר יותר, ביקשה גם עמיתתי כוס מים. ביקשה ולא נענתה. עד שביקשנו את החשבון, כעבור זמן, המים לא הגיעו.
לימדה אותי בעבר חברה לקורס מקצועי: אני עובדת כמלצרית ומקבלת יותר טיפים מאחרים.
"איך?"
"אני מחייכת".
מלצרים טפשים. את התשלום בעד ההזמנה מקבל הבוס. את הטיפ בעד המים – מקבל המלצר. זאת שלנו, לא קיבלה היום את שלה. אין שירות – אין טיפ.

הפיצו, הפיצו. גם שקר

הוועדה לחקירת המשט טרם מונתה ולא החלה בפעולתה, התקשורת תוססת: מי אחראי לפעולה הבלתי מוצלחת ומי המבוגר האחראי, מי ידע על הפעולה ומי לא דווח, ובכלל – מה קרה שם ומדוע?
לנו, קוראי המיילים, נדמה שאנחנו כבר יודעים, כי מישהו דואג שנדע ומציף את הרשת במאמר הסבר עם הכותרת הנלהבת והמעודדת: "הפיצו, הפיצו!"
כאשר מעודדים אותי להעביר את הדוא"ל הלאה, מעוררים אצלי חשד אינסטינקטיבי. לפיכך, קראתי את הדברים בעיון ולא אהבתי אותם.

צה"ל לא ידע עליהם

המייל הזה נושא כותרת אדומה "שימו לב חברים" ומתחיל בפיסקה: "הסיבה לכך שלא היה לצה"ל מודיעין לגבי המארב בספינת מרמרה היא משום שארדואן ושירותי הביטחון הטורקיים ערבו לשירותי המודיעין הישראלי כי במשט יהיו רק פעילי שלום ושלא צפויה אלימות"…
המאמר כתוב בבטחון מוחלט כאילו הכותב בעל מידע מודיעיני אמיתי. אבל – אבל גדול – אין חתימה ואין מקור. הגורם ה"יודע דבר" איננו מזדהה.
מי שיקרא את הדברים בתשומת לב, יבין שלא מידע יש כאן, אלא פרשנות בלתי שקולה.
היה מי שלא הסתפק במאמר הבטוח-כל-כך ושלח אלי דוא"ל עם שם מחבר: "מאת ד"ר גיא בכור". לגיא בכור יש אתר מאד פופולרי. מיהרתי לשם ו…לא מצאתי את המאמר המבוקש. מסקנה: מישהו פיברק שם מחבר.
הפעולה לעצירת המשט עוררה את ייצר ההמצאה הישראלי וכך זכיתי לקבל מיני דוא"לים שנעים בין לא מדוייקים לבין סתם שקרים.
יש איזה גורמים עלומים אשר מאד רוצים שנקרא את דברי הפרשנות באותו מאמר והם מחפשים דרכים יצירתיות כדי לשכנע. בפעם זאת הגיע אלי המאמר של צ'רלס קאוטהמר, פרשן נודע, בוושינגטון פוסט.
אל הקישור לוושינגטון פוסט צורף מאמר הפרשנות הישראלי וקטע הסבר: מי שלא רוצה לקרוא את הדברים באנגלית, יכול לקרוא בעברית קטע שתורגם ממאמרו של צ'רלס קראוטהמר. סקירה קלה של הוושינגטון פוסט מגלה שלא דבורים ולא זבובים. אין שם שום איזכור לפרשת הכשלון המודיעיני הישראלי.
טוב, התרגלנו לשקרי האינטרנט. אבל עצירת המשט עוררה את ייצר הדמיון המפותח לרמות שלא חזיתי בשכמותן. קבלתי מייל אחר עם סרטון והכותרת כאן: "הסיוע שנמצא על הספינה מרמרה! המשיכו להפיץ בכל העולם!" (עברית ואנגלית)
הסרטון נראה לי מוזר, כי איש לא טען שבמרמרה נמצאו נשק ותחמושת שנועדו להברחה לעזה. עברו יומיים וקבלתי מייל תגובה: "זו טעות והטעיה. זו הספינה האיראנית, שנתפסה בנובמבר 2009"…
מסקנה, גורמים עלומים ונלהבים, מציעים לנו להפיץ בעולם סרטון מזוייף. סרטון, שלא צולם על הספינה מרמרה ובקלות יגלו שאיננו אמת.
גם כך אין לישראל אמינות גבוהה, ועכשיו מציעים – ברשת תמיד יש גורמים עלומים – להפיץ את הבדיה הזאת בעולם. בוא, נפיץ חומר שקרי למכרים וידידים בחו"ל ואחר כך נתפלא על התוצאות.
מי מבקש בכל מחיר להפיץ בדיה בין משתמשי האינטרנט?
נוכח המאבקים הפוליטיים בין שרי השלישיה (ביבי, ברק יעלון), המאבקים בין שרי השביעיה, וגם המאבקים בין גורמי מודיעין שונים (צה"ל, המוסד) – אפשר לנחש מי מעוניין לזרות חול בעינים. בעינים שלנו, תושבי ישראל. לא בעיניהם של גורמים בינלאומיים, שדורשים לחקור את נסיבות עצירת המשט.