ארכיון תג: גרפולוגיה

מעשה בכתב יד ישן

כתב יד
ידיד שלי עבר דירה והארגזים נשארו מוטלים בפינות החדרים ובמסדרונות עד שרעייתו, מורה עסוקה, התפנתה לפנות בעצלתיים ארגז אחרי ארגז. בשבוע שעבר התקשר אלי בהתרגשות: "שמע, מה שהיא מצאה… כתב יד שנתתי לך לפענח לפני כשלושים שנה. מצאתי את כתב היד ואת ההערות שלך. אני זוכר, שהיא התפעלה ממה שכתבת"…
לפני הכל, אני מבקש לומר לכל הספקנים: גרפולוגים אומרים שטעות להגיד "כתב יד" ויש לומר "כתב מוח", כי ידנו משרבטת את מה שהמוח מכוון. לכן הגרפולוגים יכולים להסיק מסקנות מכתב היד. ואולי אקדיש לכך פוסט מיוחד בעתיד.
כאן צריך לבוא גילוי נאות, כמקובל אצל עתונאים: בעבר עסקתי להנאתי בגרפולוגיה, מקצוע הולך ונעלם עם עם הִתרבות המחשב. הִתרבות ויראלית, שמסלקת מן השולחן את הכתובים ביד. זכרתי את הסיפור שלנו, אבל כמובן לא זכרתי את כתב היד ואת מסקנותיי. את האיש, כמובן, לא הכרתי ולא ידעתי ואינני יודע מי הוא. אבל בעלה של המורה סיפר לי כי הכותב הוא יו"ר ועד ההורים. והיתר – עלי.
המלה הראשונה שכתבתי בדו"ח הלא רשמי שלי היתה "קרציה" והוספתי: "בכתב היד יש המון סימנים של דקדקנות וכניסה לפרטי-פרטים".
ראיתי שהאיש פעיל ובעל יכולת עשיה. הגדרתי אותו כ"אדם פעיל. אדם חושב, שעושה דברים בשם ערכים, וערכים אמיתיים מנחים אותו. אבל קשה לעבוד איתו".
המשך הניתוח הסביר מדוע: "מאד דוגל בכבוד. רודף כבוד ואוהב כבוד. אצלו זה מוגזם בצורה קשה ונדמה לי שיש לו אגו חולני. מן הסתם רגש נחיתות".
על האיש שלא ראיתי מעודי כתבתי שהוא "גנדרן בהופעתו" והוספתי גם "מצטעצע במלים". לא תמיד אלה תכונות חופפות, אבל לפעמים כן.
המשכתי ללכת בעקבות הגדרת ה"קרציה" והוספתי שהוא "נחש ועקשן". למסקנה זו הובילו אותי סימנים של "דקדקנות בפרטים + עקשנות + אהבת כבוד". הוא "משתדל לעשות רושם של אדם נורא טוב, כמעט הומני, אבל – לא נוח לעבוד איתו". בקיצור, "אגואיסט".
כשקבלתי טלפון חוזר, השיב ידידי בשם אשתו: "הגזמת כשעשית אותו טוב מדי…"
אפשר?

אוי, פגישה שכזאת
שני חברים נפגשים אחרי ארבעים שנה, ומודדים במבט זה את זה. אומר האחד בנימוס: "וואי, כמה שאני הזדקנתי"… (מבוסס על מקרה אמיתי)

מים לכלבים
מתקן מים לכלבים
אני אוהב דברים שעשו אנשים חכמים. בפארק בגין הגדול והיפה בדרום תל אביב ראיתי חפץ כזה. במקרה נפלה עיני עליו: ברזיה קטנה למים. המיוחד שבה: עודפי המים, במקום שיזרמו לחול וייצרו שלולית בוץ, ניגרים בתעלות צרות אל מיכל, שבו יכולים לשתות כלבים.
מישהו חשב וזה פרט ראוי להערכה.

חתמו על חוק

התגלגל לידי אישור חוק. בפעם הראשונה ראיתי כיצד נראה חוק חתום, שיוצא מתחת ידיה (או מתחת למדפסת) הרשמית של הכנסת, עם חותמת עגולה של נוטריונים והכותרת "החוק החתום". אני מודה שלא טרחתי לקרוא את נוסח החוק, שמשפטנים יבינו אותו, אבל צדו את עיני ארבע החתימות בשולי "החוק החתום" – נשיא המדינה, שמעון פרס, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יושב ראש הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, ושר הבטחון, משה יעלון.

כל חתימה שונה. כל אישיות שונה

כל חתימה שונה. כל אישיות שונה


פעם, בעברי הרחוק, למדתי גרפולוגיה ואפילו עסקתי מעט במלאכה זו. שנים הרבה לא ניתחתי כתבי יד ולא פתחת את יותר מתריסר הספרים העוסקים במדע זה ושוכנים כבוד באחד המדפים של ספרייתי. אבל, כאשר עיני נתקלות בכתב יד מעניין, אני מתעניין. כך בארבע החתימות הללו.
אינני מתכוון לנתח את החתימות, כי כל גרפולוג מקצועי ינזוף בי קשות: לצורך ניתוח רצוי שיהיו כמה דפים כתובים וגם חתימה או חתימות מקוריות של בעל הכתב. דרושים, כמובן, כתבי יד מקוריים ולא העתק של סורק או צילום מטושטש מן העתון… אבל הרהורים הרהרתי לי, כשראיתי את החתימות ואני מבקש לא לקחת אותם ברצינות יתר.
שמעון פרס, שיודע לחתום את שמו המלא "שמעון פרס" ורושם את כל האותיות, מסתפק הפעם, בחתימה על חוק חדש, ב"פרס" בלבד. כמנהגו הוא מציין את כל האותיות, וכמנהגו האותיות לא גדולות. חתימה צנועה לאדם שלא הגיע בצניעות לתפקידו הרם. אם גודל החתימה מציין את האגו, לשמעון פרס יש אגו צנוע. אם לא תקבלו את המסקנה הזאת, אפשר להבין שהחתימה מייצגת מראה פנים. שמעון פרס רוצה להיראות צנוע וחתימתו כזאת.
אם אמשיך בקו מחשבה זה, האותיות בחתימה של כבוד הנשיא מצויירות. כלומר, מסתירות. חתימה לא גלויה.
הסתכלתי בחתימה השניה של ראש הממשלה. אין בה אותיות. אי אפשר לזהות מי חתם, אבל אפשר לזהות את משקלו. זה אדם שיש לו משקל (עובי הקו מדבר). גם חתימתו אינה גדולה ואינה מייצגת אגו, אבל יש בחתימה הקטנה הזאת תחכום ותחבולנות. אולי עורמה.
השלישי בחבורת המכובדים הוא יו"ר הכנסת. מן החתימה אני מנחש שהוא כתב "אדלשטיין" ואין יולי ואין יואל. רק האני הציבורי מופיע ואילו האני הפרטי נעלם. עוד אפשר לומר על החותם שהוא מפגין אישיות גדולה (חתימה גבוהה) ומשאיר אותי עם שאלה: מדוע לא מופיעה נו"ן סופית, אלא מעין למ"ד מתנשא? אגב, ה"למד" הזאת מראה על סוג של מגננה – גג שמכסה על כל החתימה. משמעויות? כתבתי שאינני מנתח את החתימות, אלא מהרהר קלות. אי אפשר להתייחס לחתימה בלי לראות את הקו האמיתי, את הלחץ על הנייר ועוד ועוד.
אחרון אחרון חביב הוא שר הבטחון. גם החתימה חביבה. כמו הנשיא, הוא כותב את שם המשפחה המלא, אבל מזכיר גם שם פרטי, מ'. החתימה נעשתה בתפקידו הציבורי ולכן מופיע שם המשפחה. השם הפרטי, כשמו כן הוא, גם בחתימה הוא מייצג את החלק הפרטי.
אפשר לומר שבוגי איננו מסתתר. כל קורא יידע מי חתם. קצת מוזר לפוליטיקאי, אבל ראוי להערכה.
= = =
אמירה
אנא אנו באים – האם נחיה רק לאור כוכבי ריאליטי ונישאר מסוממים?