תל אביב עיר גנים

רמת גן הכניסה את הגנים לשמה. גבעתיים, מנסה להתגנן. ותל אביב, מי יודע שהיא עיר גנים?
אני!
כבר שנים אני מטייל עם חברים, פנסיונרים, באתרים שונים גם בתל אביב ומגיעים, לפעמים, לפינות חבויות. מאמר של פרופ' אברהם בלבן הוליך אותי אל גן הגת, פינה נסתרת ויפהפיה מאחורי בית לסין לשעבר. הוא כתב בעתון הארץ על הגינה הקטנה, השכונתית, הוותיקה מאד והמאד לא ידועה.

עץ ועציץ בגן הגת. לא רק עתיקות

סמוך לכיכר המדינה נמצאת הגינה. צריך ללכת לרחוב חברה חדשה (כך נקראה החברה שהקימה את העיר תל אביב) ולהמשיך אל ד"ר חיים מנחם בסוק. היה סגן ראש עיריית תל אביב לפני הרבה שנים וקבל רחוב קצרצר.
בין בתי השיכון, ומאחורי הבניינים המיוחדים של כיכר המדינה, נמצאת פינת החמד.
בוויקיפדיה כתוב שגן הגת הוא אתר מהתקופה ההליניסטית. לא מוזכרת שם התקופה החשמונאית, כי הגן נמצא בצפון תל אביב והממלכה הישראלית היתה באזור ירושלים.  כיום זה גן ציבורי קטן, שמסוגר בתוך גדר של גן קטן ליד כיכר המדינה ואיש, מלבד השכנים, אינו מכיר את המקום הקסום הזה.
חוקר תל אביב, העתונאי, אילן שחורי, טרח והוסיף עוד פרטים על הגן. מי שטורח להיכנס אל השטח הקטן, הירוק ומוצל – בימים חמים זה חשוב – לא מוצא שזה אמנם גן הגת. העירייה, שכל כך טרחה לקומם את הגן, לטפח ולקשט אותו, העלימה כמעט לחלוטין את שמו. מי שנכנס, מוצא בצידו הצפוני גת ציבורית, שהייתה בשימוש במאות 4 לפני הספירה עד 2 לספירה בחלקה העליון ריבוע גדול, שעליו היו דורכים את הענבים. התירוש ירד במרזב פשוט אל הבריכה הראשונה, שהיתה בור איגום וסינון הגרעינים והזג, וממנו המשיך אל בריכת האיגום הנמוכה, שבה נאגר היין.
אגב, אנחנו רגילים לקרוא "גת ענבים" למקום לסחיטת שמן זיתים, אבל שמו הנכון הוא אך ורק בית בד. מי שיבקר כאן, כדאי שיידע.
במקום זה היה מחנה צבאי בריטי קטן שהועבר לידי ההגנה, עם הקמת המדינה. האגדה מספרת, שטרקטור שעבד על השטח, גילה במקום קיר אבן ופסיפסי חימר. הוא הזעיק את נציגי העירייה ודבר הגת נתגלה. מדוע אגדה? כי מפעילי טרקטורים וקבלניהם, אינם אוהבים לדווח על מציאת עתיקות בשטח. בכל אופן, העירייה גילתה תושיה. אדריכל העיר, יעקב קפלן, ערך במקום חפירות בשנת 1965 ובמקום הוקם גן משחקים לילדים, עצי נוף נהדרים למבוגרים וגם קצת ארכיאולוגיה למבוגרים. זה כולל גם פרגולה גדולה מאבן גיר, ספסלים לשבת וגם קצת עתיקות לקשט את הנוף המקסים, מלבד הגת עצמה.
מי שנהנה מאד מהגינה הציבורית הקטנה, הם דיירי כיכר המדינה, שחלונותיהם פונים אל הירוק. יתרון מעולה לדירות.
נ. ב. הטיול מיועד לפנסיונרים, שיש להם פנאי. אלה שממהרים להשיג פרנסה, עדיף שישאירו את הטיול הזה לשעות הפנאי.

כסף קטן
נוח לי לקנות במכולת השכונתית. נוח, גם אם היא קצת יקרה אבל יש פירוט חשבון וזה קרוב לבית. נוח היה לי לקנות גם בחנות הירקות הסמוכה, אבל…
אתמול קניתי אצל הירקן והסכום – 46 ש"ח – נראה לי קצת גבוה. אצל הירקן, משום מה, אף פעם אין חשבון מפורט. אז רשמתי לעצמי את מספר הירקות שקניתי והלכתי להלכתי לחנות מגה, שנמצאת בקניון. עדיין לא נמכרה הרשת הזו.
קניתי בדיוק אותו מספר פריטים והחשבון, הפלא ופלא, היה 21.88 ש"ח. הפרש קטן, אבל מרגיז.

פארק שהוא מוזיאון

שדרות ההשכלה – גן ייחודי
פארק הפנסים הנטויים, אמרו לי והדגישו שכדאי לראות. זה היה בחורף וביום שמש אביבי יצאתי אל הפארק, שדרות ההשכלה שמו הרשמי, והוא נמצא בין נחל איילון ושכונת ביצרון בתל אביב.
פארק, שמשתרע מדרך השלום העמוסה ועד רחוב עמינדב הצדדי – גן חדש, מסוגנן ומיוחד, שהוקם סביב עצי אורן, שנותרו מחורשה מוזנחת.

עמודי הפנסים נוטים כמו העצים. מימין - פרגולות לציפורים

בעיריה שקלו להשטיח את המקום ולסלול בו מגרש חניה גדול. לבסוף גברו נוטרי הסביבה וסביב העצים הוותיקים מאד, ניטע גן גדול ויפה. כל עצי האורן אינם זקופים, אלא נוטים למזרח – תוצאה של רוחות עזות שנשבו מוואדי מוסררה (כשהשם איילון עדיין לא נולד).
בימים האחרונים, החמים, באתי שנית ולא התאכזבתי.
האדריכל רם איזנברג, הלך עם הנוף וקבע שכל עמודי התאורה בגן יהיו נטויים לצד מזרח כמו העצים. מראה מיוחד. אך לא רק זה. טיול בשדרה הארוכה מגלה שיש בגן מוזיאון-חוץ, השונה מאד מן המקובל בגינות הציבוריות.
הרבה ספסלים פזורים בגינה ולידם שולחנות אבן רבועים, מקושטים או חרוטי ספרות. מצאתי גם "שולחן ציפורים" – אלה איוו אותו כשירותים… אבל רוב השולחנות בגינה היו מבהיקים והמקום כולו נקי ונעים.
מצד מזרח, שכונת ביצרון – בתים קטנים, צמודי קרקע, שגדלו בתוך גינות קטנות וסמטאות צרות ברוחב חמור. ממערב צומחים מגדלי המשרדים המודרניים, מחופים אבן או עטופי זכוכית. ספרתי 32 קומות והבטיחו לי שיהיו יותר. הגן מחבר בין השכונה הוותיקה והמשרדים החדשים.
בעבר היו בשטח פרדסי הדרים ובעקבות עליה מאסיבית לאחר מלחמת העולם השניה, נבנתה שכונה של בתים נמוכים בצורת "רכבות". כיאה לשדרות ההשכלה, הרחובות בשכונה קרויים בשמותיהם של סופרים יהודים מתקופת ההשכלה. הגן מהווה גם הוא אנדרטה לסופרים, שחלקם זכו לרחובות קטנים בשכונה. על קירות הבטון של ביתן הכניסה למקלט תלו תמונות של הסופרים ותולדות חייהם. על חלק משולחנות האבן הפזורים בגינה, מוטבעים איורים ועל חלקם דברי ספרות.
העתקתי מעל שולחן:
"קרוב לשלושים שנה אני כותב זה ומתייגע
בשביל מי? ולמה? בעצמי איני יודע
לכבודי? לכבוד שמים? לא! לסִבּה אחרת
לסִבּה שמקפת כל גלגלי החיים והמציאות
לסִבּה שמקיים העולם במין, באיש ובבריאות
לסִבּה גלויה ליחידים ומזולתם נסתרת".
בצד חרוט: מכּתביו של אלעזר צוויפל.
קיר אבן של הגינה משמש לתליית תמונות תצ"א גדולות של המקום – שנת 1949 מראה השדות, 1960 – בתים קטנים, 1986 – במרכז התמונה נתיבי איילון וב-2009 מראה השכונה מן האוויר.
התחלתי את הטיול ברחוב עמינדב המשרדי, ומשמאלי – מרפאה וטרינרית. אולי סימן להמשך, כי חלק בגינה גוּדר בשביל כלבים. חידוש מרענן, אבל אינני בטוח שמטיילים הגינה מקפידים על כך ולא משאירים כתמי כלב במדשאות.
חידוש אחר – הוצבו פרגולות מתכת גבוהות לקינון ציפורים. לידן נשתלו צמחים מטפסים, שיכסו את מסגרות המתכת וישמשו מקום לקינון ציפורים. בינתיים צריך לספר לצפורים שיש להן מקום קינון ואולי "לשתול" קינים מלאכותיים, כפי שעשו במקומות שבהם רצו להרבות את התנשמות, אוכלות העכברים.
משחק הפּטאנק, הוא הכדורת הצרפתית, כמעט ואיננו ידוע בארץ. בשדרות ההשכלה הכינו שני מגרשי כורכר מיוחדים למשחק זה ובצד – ספסלים לצופים. שלט מיוחד מסביר, שהדבר נעשה "לבקשת תושבי השכונה".
לא ראיתי בגינה רבים מתושבי השכונה ולכן שאלתי על כך את אורי אלוני ידידי, תושב השכונה מזה שנים רבות. "באתי הנה ב-1950 ואת עצי האורן ליוויתי מיום ששתלו אותם", הוא אומר. "אספנו פטריות, אורניות, בין העצים.
"היום, הגינה לא מנוצלת כמו שאפשר. יש כאן מתקני כושר וכמעט לא נזקקים להם. בצהריים מגיעים הרבה עובדים מן המשרדים הסמוכים. אחר כך באים אנשים אחרים, ויש שעושים הליכה, אבל לא בטוח שהם מן השכונה.
"זה לא גן קהילתי.זהו גן עובר ושב", סיכם.
ובכל זאת, אדריכל רם אייזנברג קיבל באחרונה את פרס רוקח.
מגיע לו, כי זה גן מיוחד, עם נדנדות-ערסל, עם מגרש מתוחם לכלבים, עם שילוט שמלמד על הציפורים, וכמובן – הקטע הספרותי.
הפארק הזה הוא קצת מוזיאון. מקום לתיירים לבוא ולהסתכל.
בעתיד, השכנים יבואו עם הילדים, והגמלאים יישבו עם העתון.