ארכיון תג: בחירות

העיקר – תבחרו נכון

בעתונות, ברדיו ועיקר בטלוויזיה – מרחפות שמועות שהבחירות בפתח. ראש הממשלה צריך להחליט על המועד והוכחה לך או החלטה – עדיין אין.

יצחק בן אהרון מפלגת העבודה
צילום: ראובן קסטרו

בינתיים, חברי כנסת פעילים מאד, מפריחים כותרות, מדברים ומציעים הצעות חוק מזדמנות. הם מזייפים תשומת לב, ואנחנו, עדר שוטים, מאמינים להם. בינתיים, קבלתי מגדעון נח את ההגדרה הבאה: נורמטיבי – אדם שמאחוריו קופת שרצים. קיבל את המשפט ישראל זכאי והזכיר לי את אמרתו של רבי שמעון בן יהוצדק בגמרא: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שמא תזוח דעתו עליו".
הרי ברור שאין מתכוונים לבנימין נתניהו, אריה דרעי, דוד ביטן, חיים כ"ץ ואחרים…
מיד קופצים המסנגרים ואומרים שמדובר באנשים זכאים, שכלל לא הועמדו לדין. אבל האם איש ציבור זכאי אם לא הוגש נגדו כתב אישום? לדעתי, זה לא זה לא אומר שהאיש נקי. לאיש ציבור צריכה להיות גם חפות מוסרית. ובכלל, אני מעדיף דברי אמת. ואני גם יודע למה שקרנים מצליחים. כי מאמינים להם.
אם אנחנו באמת עומדים לפני בחירות, כדאי להיזכר בדבריו בעת המהפך של מזכיר ההסתדרות לשעבר, יצחק בן אהרון: "אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם".

 וולטר – פוסט הבחירות בפתח 

וולטייר אמר לפני 400 שנה וזה מתאים גם היום

נזכרתי בדבריו של הפילוסוף הצרפתי וולטייר (1778-1694) והם טובים גם לקראת הבחירות אצלנו:
הפוליטיקה היא האמצעי של אנשי חסרי עקרונות לשלוט באנשים חסרי זיכרון. בחיים קיימים שני טיפוסי גנבים:
1. הגנב הפשוט: זה שגונב לך את כספך, את שעונך, את ארנקך וכו'.
2. הגנב הפוליטי: זה שגונב לך את עתידך, את חלומותיך, את ידיעותיך, את משכורתך, את בריאותך, את כוחותיך, את החינוך שלך, את החיוך שלך וכו'.
ההבדל הגדול בין שני סוגי הגנבים הללו הוא, שהגנב הפשוט הוא שבוחר אותך כדי לגנוב את רכושך, בעוד שהגנב הפוליטי, אתה הוא שבוחר אותו, כדי שישדוד אותך.
הבדל נוסף וחשוב מאד, הוא בכך שהגנב הפשוט נרדף על ידי המשטרה, בעוד שהגנב הפוליטי מוגן ברוב המקרים על ידי ליווי משטרתי.
חשוב, אפוא, היטב לפני שאתה בוחר בגנב שלך.

לאכול את קליפת הרימון
 בחנות הירקות שלי הציבו על המדף הראשון את הרימונים אדומי הלחיים. הסתכלתי, קניתי ונזכרתי בסיפור ששמעתי לאחרונה מאשה מבוגרת, שהגיעה לארץ כילדה עם הוריה מפולין.
ההורים, שרצו מאד בטובתה של ילדתם, שמעו שבארץ ישראל, רימון הוא פרי בריא. הם קנו רימונים, קילפו אותם והשליכו את הגרעינים. הרי, גרעיני פירות, לא אוכלים. כך, הכריחו את הילדה לאכול את הקליפות של הרימון. את זה היא לא יכולה לשכוח…
באחרונה שמעתי פרסומת שמיץ רימונים טוב לבריאות. אמרו שם שמחקרים מגלים כי צריכה בכל יום של מיץ שמקורו ברימונים מפחיתה בדם את רמות הכולסטרול הרע (LDL) ותורמת להפחתת לחץ דם גבוה, לשיפור הזרימה של הדם אל הלב. שכחו לומר שם, שמיץ רימונים עלול לגרום לעצירוּת.

טעות לעולם חוזרת
ואם בענייני בריאות אני עוסק, יזכור עם ישראל שאני מודה בטעותי.

מודעות פרסומת

לקט (שכחה ופאה) בימים של חול המועד

 

פסח הוא, כנראה, לא הזמן לספר סיפורים רציניים, אז ליקטתי דברים ואמרות שהצטברו פה ושם. למשל, אמר לי חבר, פנסיונר מבוגר, כשישבנו בפרלמנט של יום ששי: "אני מחליט, כל עוד אני עומד על הרגליים שלי"…
הגיב פרלמנטר אחר, אף הוא פנסיונר: "עדיף לי לסחוב מאשר שיסחבו אותי"…
לא במושב הלצים הזה, קראתי במייל של יועצת הנקה את הסיסמא: "חלב אם – המזון האיכותי ביותר באריזה הייחודית והידידותית לסביבה". בהמשך נמצאה התגובית: "אני בעד האריזה"…
ואם אני מזכיר ענייני נשים, הרי אימא חכמה אמרה לי: "איש חכם יודע, שכלב קטן זה לא ילד קטן". אני מקווה שגם ההורים מבינים, שכלב, כל כמה שהוא אהוב, איננו זכאי ליחס של ילד קטן.
באותו פרלמנט, שממנו אני שואב רעיונות, אמר מאן דהוא: "הייתי השבוע אצל האופטומטריסט. הבאתי לו את העיניים להסתכלות".
נשמעת כמו סינית
ישבתי בבית קפה לפני ימים אחדים. ארבעה צעירים סינים (כנראה בני 25, כי הם תמיד נראים צעירים יותר) דיברו ביניהם. לי זה נשמע כמו… סינית. אבל הם הבינו היטב האחד את השניה.
חשבתי לעצמי, איך נשמעת העברית שלנו לדוברי שפות זרות. לפעמים, העברית של ההיי-טקיסטים היא סינית בשבילי.
ואם כבר סינית, הרי הוזמנתי למסעדה, מאלה החשוכות, שבקושי אתה יכול לראות את האוכל ואת שכניך ליד השולחן. בזו שהייתי, מצאתי תפריט, שבו שמות המאכלים כתובים בסינית באותיות עבריות. בחושך לא יכולתי לקרוא, אבל מי מן המוזמנות הציעה פתרון: קח את הפנס של הסמרטפון.

בחירות עליך ישראל
האם יהיו בחירות בקרוב? נראה לי שפרשנים פוליטיים עוסקים בכך רבות וגם את חברי הכנסת זה מטריד. אז הנה מה שאמר הפילוסוף הגדול וולטר:

אז, אם באמת מתקרבים לבחירות, כל אחד אומר שדבריו מיוסדים על אדני אמת (אם שפתו תקינה ולא עילגת). וכאן, נשאלת השאלה הקלאסית: למה שקרנים מצליחים? והתשובה: כי מאמינים להם. ואם מוסיפים לשאול, מקבלים עוד הסבר: "הם מסתכלים לך בעיניים"..
ועוד בעניינים שעומדים ברומו של עולם: אם אדם יוצא זכאי במשפט, זה לא אומר שהוא נקי. יש עניין ציבורי גם בחפות מוסרית.
ואז נוכל לשאול מה יהיה אחרי הבחירות. תלמידת כתה א' נשאלה: מהו המקום הקר ביותר בארץ? והיא השיבה: הכנסת. יש שם 120 מתחת לאפס…
וולטר וודאי יסכים עם זה.
אז, אם באמת מתקרבים לבחירות, כל אחד אומר שדבריו מיוסדים על אדני אמת (אם שפתו תקינה ולא עילגת). וכאן, נשאלת השאלה הקלאסית: למה שקרנים מצליחים? והתשובה: כי מאמינים להם. ואם מוסיפים לשאול, מקבלים עוד הסבר: "הם מסתכלים לך בעיניים"..
ועוד בעניינים שעומדים ברומו של עולם: אם אדם יוצא זכאי במשפט, זה לא אומר שהוא נקי. יש עניין ציבורי גם בחפות מוסרית.
ואז נוכל להרהר מה יהיה אחרי הבחירות. תלמידת כתה א' נשאלה: מהו המקום הקר ביותר בארץ? והיא השיבה: הכנסת. יש שם 120 מתחת לאפס…
וולטר וודאי יסכים עם זה.

סקרים חסרי משקל – סקוטלנד כדוגמא

הבחירות בסקוטלנד בשאלה אם להיפרד מבריטניה הגדולה ולהישאר סקוטלנד הקטנה, הסתיימו בתוצאה ברורה. במשך ימים אחדים לפני הבחירות, עצרו כל אמצעי התקשורת בארץ את הנשימה, חדלו לרגע לפחוד מדאע"ש וכולם שידרו את תוצאות הסקרים, שהצביעו על שוויון. לפעמים דיווחו על יתרון קל לפורשים ולפעמים על יתרון זעום לנשארים. אחרי שפורסמו התוצאות – 55% מהסקוטים מתנגדים להתנתקות – יכולנו לחזור ולפחוד מדאע"ש. ישבתי עם חבר, כלכלן, ובעת הרמת כוסית קפה לקראת השנה החדשה, שאלתי אותו על הסקרים. האיש, שסטטיסטיקה היא מקצועו השני, זרק כל מיני מונחים מקצועיים, שחלפו לי ליד האוזן, והתמקד במונח אחד חשוב: טעות דגימה. לדוגמה, אם טעות הדגימה היא 4%± ותוצאות הסקר הן 50%-50%, יש אפשרות שהתוצאה תהיה 54% או 46%. אם המדגם בן 500 איש, כמקובל, טעות הדגימה היא אפילו 5%± והטעות עלולה להיות גדולה יותר. האמת, לא שאלתי אותו בגלל התעניינותי בסקוטלנד. בריטניה האנטישמית אינה עומדת בראש מעייני. אותי מעניינים הסקרים בישראל. אלה, שמעוררים את סקרנותנו בכל ימות השנה ובמיוחד ערב בחירות. העתונים והטלוויזיה מראים לנו מי עלה ומי ירד ואין לנו דרך לבדוק את זה, אלא בתוצאות הבחירות.

היזהרו ממני. אני סקוטי...

היזהרו ממני. אני סקוטי…

אז קבלתי ממנו הסבר, שטעות של חמישה אחוזים היא סבירה לחלוטין לסטטיסטיקאים. היא לא כל כך סבירה לציבור הרחב ולי. בהרצאה שנשא חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, במאי 2006 הוא גילה עוד טפח מתעשיית הסקרים והטפח הזה לא כל כך סימפטי.
פרופ' אומן כיהן בוועדה ממשלתית כלשהי והיו"ר החליט לערוך סקר דעת קהל. נערך מכרז בין מכוני סקרים וכמה סוקרים ידועים הופיעו בפני הוועדה ושאלו מהן התוצאות הרצויות, כדי שיכינו את שאלות הסקר בהתאם… אני מקווה שהמצב השתנה, אבל סקפטי למדי. הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה נערכו לפני זמן לא רב ובעקבות הסקרים, הצוות של ח"כ שלי יחימוביץ חזה לה הצלחה. היו"רית הסתובבה מלאת בטחון עד שבוז'י הרצוג לקח ממנה את המפלגה. הדוגמא הקלאסית היא כמובן, הבחירות של שנת 1996: כל הסוקרים חזו ניצחון לשמעון פרס. תוצאת האמת הייתה ניצחון של בנימין נתניהו בהפרש זעום. זכורה לטוב הופעתו של חיים יבין במבט: "מהפך!" טעות הדגימה הייתה גורם מהותי ביום הכיפור של הסוקרים. מסקנה שלי – סקר לא שקר, אבל לא כל כך אמין. שיר לילדה בת ארבע הביאה ספר וביקשה שאמא תקרא לה שיר. האם: "בשורות ארוכות זה סיפור. שיר זה בשורות קצרות". הילדה פותחת את עמוד התוכן של הספר, "אמא, קראי לי את השיר הזה"…