ארכיון תג: אמרות

אמרות בימים של חול

פסח הוא, כנראה, לא הזמן לספר סיפורים רציניים, אז עבר החג וליקטתי דברים ואמרות שהצטברו פה ושם. למשל, אמר לי חבר, פנסיונר מבוגר, כשישבנו בפרלמנט של יום ששי: "אני מחליט, כל עוד אני עומד על הרגליים שלי". הגיב פרלמנטר אחר, אף הוא פנסיונר: "עדיף לי לסחוב מאשר שיסחבו אותי"…
לא אמרתי במושב הלצים הזה, אלא קראתי במייל של יועצת הנקה את הסיסמא: "חלב אם – המזון האיכותי ביותר באריזה הייחודית והידידותית לסביבה". בהמשך נמצאה התגובית: "אני בעד האריזה"…

(הציור: פייר אוגוסט רנואר – אם מניקה)

ואם אני מזכיר ענייני נשים, הרי אמא חכמה אמרה לי: "איש חכם יודע, שכלב קטן זה לא ילד קטן". אני מקווה שגם ההורים יודעים את זה.
באותו פרלמנט, שממנו אני שואב רעיונות, אמר מאן דהוא: "הייתי השבוע אצל האופטומטריסט. הבאתי לו את העיניים להסתכלות".

מבחר חידודי לשון :

באג במחשב – שתיקת הקבצים
משוגע ללחם – פסיכו-פת
חלום של כל מורה – גיר אוטומטי
גול – בעיטה בעיתה
הנחת רעפים – ארגון גג
קורס מצילים תורני – תורת מושה
מיטת זוג ענקית –  דו-נם
אשף לשון – מג-ניב
מי שבניו ערקו מהצבא – אבי העורקים
כותרת – ראש הנקרא
אדנית מרהיבה – גן אדן
ממטרה – השקאה לטווח ארוך
קלמר – בית הלורדים
תאומים זהים – היינו אח
מגזים בהקפאה – מפריז
מיקסר-התנועה לסחרור העיסה
נתיב חלופי – אלתרנתיב

(כתב יעקב פרוינד לפני מספר שנים ואני משתף)

הגדרה
אהבה: מחלה חולפת, הנרפאת בעזרת נישואים. מכילה ארבע אותיות, שלוש הברות ושני אידיוטים.

 

 

מראות מן העולם בעדות מקומית

אני נוהג לבקר בתערוכת עדות מקומית, שנערכת מדי שנה במוזיאון ארץ ישראל (מוז"א) ולא מעט משבח אותה, כאן בבלוג. גם השבוע ביקרתי בתערוכת הצילומים. 4,738 צלמים  מ-129 מדינות שלחו 78,801 תמונות לתערוכה הבינלאומית הזאת, שנערכת על ידי World Press Photo .
השנה התפעלתי פחות מן הצילומים הישראליים. לדעתי, בשנים קודמות הם היו יותר מרגשים. ואולי אני טועה ואנחנו פחות רגישים? עם זאת, התערוכה ראויה לביקור, גם השנה. מצאתי בה הרבה תמונות מעניינות מן העולם. ולא רק תמונות – גם סיפורים אנושיים חשובים, שאנחנו כאן, בבועתנו, לא יודעים על קיומם. מעניין וחשוב.
למשל, חינוך ללאומיות ומסרים צבאיים יש, כמובן, בישראל. בתערוכה מצאתי, שגם ברוסיה וגם בארצות הברית קיימים מסרים כאלה בעת חינוך של בני נוער במחנות ובמועדונים. כאן מלמדים "מה זה להיות אמריקני" ומאידך ברוסיה מלמדים פטריוטיות באמצעות הוראת אידיאולוגיה ומוכנות למלחמה. זה לא רק אצלנו.
הנושא של זיהום כדור הארץ עולה לכותרות בעקבות ועידת האקלים, שהנשיא טראמפ הפנה לה עורף. בתערוכה ראיתי תמונה מדהימה של נער שוכב על מזרן וסביבו ים של אשפה. הכיתוב מסביר, שהנהר פסיג בפיליפינים הוכרז מת מבחינה ביולוגית כתוצאה של זיהום תעשייתי והשלכת אשפה בידי תושבי הסביבה. הנהר מזרים כ-64 אלף טונות פלסטיק מדי שנה לאוקיינוס. באזורים מסויימים של הנהר, הפסולת כה צפופה עד שאפשר לפסוע על פני האשפה (וגם לישון על מזרן, כבתמונה).
תמונה אחרת מספרת על הידלדלות קשה של עופות ים באיים בפרו. מסתבר, שהלשלשת של השקנאים עשירה בחנקות הפכה לדשן פופולרי במאה ה-19 עד שהומצאו חומרי דשן כימיים. האיסוף העצום של הלשלשת גרם להידלדלות קשה של העופות. סיפור עצוב של מדינה רחוקה מאיתנו מאד. אנחנו שרויים בבעיות שלנו, ואיננו יודעים כלל על בעיות מוזרות של עמים אחרים.
הרשימה אותי גם תמונתו של פרדו פארדו ממקסיקו, שצילם מהגרים ממרכז אמריקה מטפסים על גדר הגבול אל ארצות הברית. מזכיר מאד את המטפסים על הגדר בין הגדה וישראל. עולם קטן.
הצלמת קורינה קרן צילמה בינואר-מאי השנה לרויטרס בתל אביב. הכיתוב מספר, ש"התחנה המרכזית החדשה נפתחה בשנת 1993 בתקווה לשפר את מצבה של אחת משכונותיה הקשות של תל אביב. אולם במקום מרכז הקניות המודרני, נותרו תריסי החנויות מוגפים ומבוך המעברים הפך לתערוכת של עזובה, מסחר ותרבות מחתרתית". לא הייתי שם. גם אתם?
זה לא הצילום היחיד מישראל. חיים גולדברג צילם בירושלים משפחה של אם ובנותיה מכת השאלים, כשהן צועדות מבית הספר. אצלי בשכונה יש גני ילדים דתיים ואני רואה אמהות לבושות שחורים וראשיהן מכוסים בשביס או בטורבן. כיסוי הראש כמו בתמונה הזאת – לא ראיתי.

חיים גולדברג בתערוכת עדות מקומית: משפחה ירושלמית

אמרות
אם הבעיה שלך היא כסף ואין לך כסף, אז אין לך בעיה, לא?
האם למי שעובד במפעל לספרי קודש, יש מדי יום סידורים?
רציתי לשמח מישהי במשרד, וקניתי לה פרחים. אבל בכניסה כתוב "אין כניסה לזרים". אז הכנסתי פרח-פרח…
וגם משהו אקטואלי: האם יש ערבים לזכרו של הרב כהנא?

לא אמרו את זה ברצינות

המייל הזה איננו חדש ולא אני כתבתי אותו. אבל הוא  הגיע אלי ושעשע אותי. תהנו.

 מי אמר את המשפט הבא:

וויי,  כמה דואר נכנס היום?
(הכותל)

%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%9c

משה, קרעת אותי
(ים סוף)

כולם יורדים עלי
(מדרגות)

עוד פעם אחת אתה מפוצץ אותי – אני מביא ת'חברים שלי
(חצ'קון)

אם תיפול, תמיד אהיה שם בשבילך
(הרצפה)

כולם לוחצים עליי
(מקלדת)

נראה אותך נוגע בי. אני אפוצץ אותך
(גדר חשמלית)

איזה ראש תפסתי
(הכינה נחמה)

לא יוצא. למה, מה קרה?
(ברל'ה)

וויי, יצא לי משפט קטלני
(פיתגורס)

אתם חייבים להפסיק לדבר לקיר
(אינטרקום)

הפסיקו לגעת בי!
(אייפון)

ממתי בדיוק יש אפרוחים על עצים?
(יונתן הקטן)

אוף… איזה ייבוש!
(הכינרת)

די כבר עם הפוזות!
(מצלמה)

המון מתים עליי בעבודה
(קברן)

בואנה, מכסחים אותי…
(דשא)

מה הם מוצאים בי?
(גוגל)

אני לא צריך גוגל
(בחור נשוי – אשתי יודעת הכל)

הגעתי! סתאאאם…
(החורף בישראל)

ככה אתה זורק אותי?
(כדורסל)

אל תזוז או שאני יורה!
(הגשם הראשון)

אם תדליק אותי, אהרוג אותך!
(סיגריה)

די לחפור!
(אדמה)

אוהבים אותי למרות שאני ארסי
(קולה)

איזה צבועה היא
(חוברת ציור)

הפסיקו לשלוח אלי אנשים!
(עזאזל)

רצה לברך ולא יצא לו…

נסעתי באוטובוס תל אביבי ועל הזכוכית מאחורי הנהג הדביקו את השלט הזה.
לי זה נראה כאילו מישהו טעה ויצא לו "אלוהים אוהב אותך, אידיוט".%d7%a9%d7%9c%d7%98-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%98%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a1

לעומת זאת, בנסיעה אחרת, ישבתי ליד נהג אוטובוס. לפתע עצר את כלי הרכב הכבד שלו, ניגש לדלת עם מצלמה וצילם. ראיתי שעמדה שם מכונית, שנהגה נעמד וסגר נתיב נסיעה. אני מניח מה עשה נהג האוטובוס בתמונה הזאת. כל הכבוד!