בין מעלותיו של הנשיא דונאלד טראמפ, שהוא העלה לדרגת-על את השקרים (Fake News) ולמרבית הפלא, יש המאמינים לו. אבל זה לא בדיוק הנושא שלי. אני עוסק הפעם בשקרים "קטנים", לא נשיאותיים, הנפוצים ברשת האינטרנט. אינני יודע מדוע, אבל נראה לי שאנשים מאמינים לסיפורים ברשת יותר משהם מאמינים לתקשורת הממוסדת, למרות שסיפורי הרשת חלקם סתם בדיות וחלקם סיפורים שמפיצים משרדים של יחסי ציבור בשירותו של מי שמשלם.
נשיא ארצות הברית: אומר (גם) אמת
לאנשים קשה לקבל, שפרסום או שידור ממוסדים עוברים עבודה של כתב מקצועי, עורך מקצועי וגם עורכים בכירים שמנסים לנפות את האמת. הנה, בערוץ 2 שודרה בסוף השבוע כתבה לא מדוייקת על "מסיבת רווקים" ברומניה, והכתב הושעה והעורך יצא לחופשה. אבל בציבור יש תחושה שסיפורים "מעניינים" הינם גם אמיתיים. אז זה לא כך.
הנה מקרה אמיתי שקרה לי. טעיתי. לא בדקתי. כך כתבתי במייל שלי: "קבלתי את הפניה הזאת מאדם, שאני עומד איתו בקשר במשך שנים. אני מאמין שהפניה רצינית ולכן אני מעביר אותה. רצוי להעביר את הפניה לאחרים, שמא יש להם תרופה כזאת".
באותה פניה כתבה אשה שהיא נזקקת לתרופה ושאלה למי יש תרופה כזאת מיותרת. בעבר היה לי מקרה דומה ונשארתי עם תרופה מצילת חיים, שלא היה צורך בה. תרמתי אותה ברצון. לפיכך, מיהרתי ושלחתי את ההודעה לחבריי במייל. במייל חוזר קבלתי את ההערה הבאה: "תודה על החשיבה הברוכה והחיובית ועל עשיית צעד אמיתי בעניין… אבל בדיקה של 5 שניות העלתה שהמכתב ישן ולא ברור למה המשיך להסתובב. אין צורך בתרופה או בהעברת המכתב".
כעבור עוד יומיים קבלתי מייל מהכותב המקורי שלי והוא אומר: "לפני ששלחתי לכם את הידיעה על חיפוש התרופה, לא בדקתי אותה. היא איננה רלבנטית יותר!!! מצטער מאד!!!"
לעתים, אני בודק מסרים שאינם נראים לי מהימנים. לא פעם עצרתי כאלה לאחר שבדקתי את מקורם. היו גם מקרים שחברים התקשרו באינטרנט לברר אם הודעה מסויימת אמיתית. הם ידעו שאני משתדל לבדוק את המידע. בסיפור על התרופה המבוקשת – נכשלתי. שוב נמצאתי למד שרשת האינטרנט היא מקום להפצת (גם) שקרים.
מי שטורח ועושה מעשה רב חשיבות הוא חנן כהן שבודק מידע ישראלי באינטרנט ובאתר שלו יש מידע רב מאד על הטעיות רשת.
מלחמה?
מג"ד אמר לחייל מילואים בחי"ר, לא בכיר, שתהיה מלחמה במאי-יוני. האם היה לו על מה לסמוך?
ממשלת ישראל הבטיחה לשפר את הקשר עם האזרח – למַחשֵב אותנו. כלומר, במקום להגיע למשרדי הממשלה, נוכל להתקשר באינטרנט. במקום לכתוב מכתבים, נוכל להתקשר באינטרנט. במקום פקס…
כשגידי גוב פרסם את האתר, שכאילו נקרא על שמו – זה נשמע יותר מדי טוב ("הכלה יפה מדי"). אני רגיל להבטחות שאין מקיימים. אז באחרונה ניסיתי ו…זה עובד.
התחלתי בקטן. פניתי במייל למס הכנסה וכתבתי שאילתה. למחרת היתה תשובה. הפלא ופלא. תשובה אפילו עניינית. כאשר נזקקתי למשרד הפנים, והתשובות הגיעו בתוך יום. אחר כך אזרתי עוז וניסיתי את הביטוח הלאומי המושמץ ונעניתי מיד ולעניין.
באתר הממשלה באמת יש קישורים ואפשר למצוא בו טפסים, לברר פרטים, למצוא מתי המשרדים פתוחים (וגם לחסוך את הביקור בהם).
נמלאתי שמחה על השיפור. לא שמעתי על כך מחברים, כי הרי זה לא עניין שאפשר לקטר עליו. על דברים טובים לא מדברים…
אבל לא הכל אפשר לעשות בהתכתבות. לכן השבוע הגעתי למשרד הפנים כדי לרשום נישואין בתעודת הזהוי. הידעתם, שכאשר אשה מתחתנת ומבקשת לשמור על שם נעוריה, היא צריכה לבוא אישית למשרד הפנים כדי לרשום זאת בתעודה? בעניין זה לא די באינטרנט.
אחרי הטיפול ברישום הנישואין במשרד הדחוס, בקומה השלישית של הקניון הדהוי, שאלתי אם אוכל לקבל תעודת לידה. "קח את הטופס, מלא אותו ותשאיר בתיבה. תקבל את התעודה בדואר ואין אגרה. חינם", אמרה הפקידה.
אם אפשר למלא את הטופס בלי להגיע למשרד, מדוע לא מצאתי אותו במחשב, תהיתי. חזרתי הביתה, אל חדר העבודה, הקלדתי את המלה "טפסים" ואמנם – יש. טעיתי בפעם הקודמת, כשדילגתי על האפשרות הזאת.
חיסכון בזמן. חיסכון בנסיעה, חיסכון בעצבים.
למתלוננים, שימו לב – יש משהו טוב.
נ. ב. בין שלושים השרים, המחפשים תעסוקה, יש ממונה על המחשוב. מיכאל איתן. אזכור לו זאת לטובה.
הדשא של השכן עדיין ירוק יותר
הימים החמים חזרו. איום קנס המים אמנם הוסר מעלינו, אבל מחיריהם המריאו. ואתמול הגיעה אלי שיחת טלפון: "לפני שנה כתבת פוסט על חיסכון במים". בצידו השני של הסלולר נמצא, מכר שלימד אותי איך להשקות את הגינה קצת יותר בזול.
"אז סיפרתי לך, שאני אוגר מים מן המגנים ומן המקלחת בשביל הגינה. ובכן, הדשא שלי עדיין ירוק".
על ההמלצה שלו כתבתי בעבר והדברים נכונים גם היום:
https://yairdk.wordpress.com/2009/07/02/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%93%d7%a9%d7%90-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8/
עניינים יומיומיים / יאיר דקל 