Tag Archives: אופניים חשמליים

השר (הלא) ממונה על תאונות דרכים

בימים האחרונים לא ראיתי ידיעה על קשיש שהופל על ידי אופניים על מדרכה בתל אביב ונהרג. מת. אולי לא נהרגו בימים האחרונים. רק נפצעו, וזאת כבר לא ידיעה גדולה והיא כלל לא מתפרסמת. אבל האסונות הללו מתרחשים וניתן להפחית אותם ולהקל בהם.

לא לטעות: זה כלי מסוכן

שר התחבורה מלא המרץ רוצה להיות ראש הליכוד וגם ראש הממשלה. אינני עוסק במשאת נפשו הפוליטית של השר, אלא במפעלותיו התחבורתיים. אני רואה בטלוויזיה שהאיש גוזר סרטים ופותח צמתים ומאפשר לתנועה המקרטעת לזרום. אכן, איש עם יוזמה.
אבל יש תחום, שמרצו אינו ניכר בו. אולי זה לא תחום פופולארי או אולי אי אפשר לקושש בו קולות. מדובר במתן רשיונות לאופניים חשמליים.
אני הולך הרבה ברחובות תל אביב ובחלקם יש מסלול מיוחד לרוכבי אופניים, שנגרע מחלקם של הולכי הרגל. האם זה חוקי? הרוכבים על האופניים החשמליים נוסעים במסלול המיוחד וגם דוהרים על ידו בתחום שנועד, לכאורה, להולכי הרגל. לכאורה.
הולך לתומו אדם ברחוב. על המדרכה. אופניים חשמליים נוסעים במהירות והרוכב, אולי, שקוע בסמרטפון שלו ואינו משגיח באיש ההולך. הרוכב עובר במהירות, מפיל את הזקן על המדרכה. נעצר לשניות אחדות, מסתכל ותוהה מה לעשות. אחרי רגע הרוכב נותן חשמל (לא, אין לו גז) ונעלם במהירות אחרי הפינה.
הולכי רגל ממהרים להגיש עזרה לנפגע ואפילו אם היו עדים לתאונה, מה הם יכולים להגיד? ראו איש צעיר עם שיער מתולתל וחולצה חומה. זה מספיק לזיהוי? לא. כלומר הרוכב, שאולי הוא רוצח, נמלט ואיננו. למשטרה, אם תרצה לחקור פציעה בתאונה או הריגה על המדרכה – אין קצה חוט. אין את מי לחפש.

ירד במשקל, אבל לא ידע

אז מה צריך לעשות השר הנמרץ? לקבוע שכל זוג אופניים חשמליים ישאו מספר. שאפשר יהיה לזהות את בעליהם והמשטרה תוכל לאתר אותם.
אם מדובר בתקנה, זה בוודאי עניין של שבוע שבועיים. אם חתימת השר לא מספיקה וצריך חוק – הוא יכול ללחוץ בממשלה ויהיה חוק כזה תוך חודש או חודשיים. וכאשר תהיה חובה לקבוע מספר רישוי לאופניים, זה לא צריך להיות מקור הכנסה. אפשר לקבוע שהמספר אינו עולה כסף או אולי, עשרה שקלים לכיסוי הוצאות. העיקר שיהיה רישום ורישוי!
אני יודע שהרעיון לא חדש. דיברו עליו, כתבו עליו והשר הנמרץ לא שמע, לא עשה.
ישבתי עם ידידי אלי והוא הסתכל עלי בתמיהה – אין מספרים לאופניים…
ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה את התקנות המסדירות את השימוש באופניים עם מנוע עזר חשמלי. ב- 18 במאי 2016 נכנסו לתוקף תקנות חדשות המגבילות את גיל הרכיבה על אופניים חשמליים ל-16 שנים לפחות. באותו זמן פורסם ב-:YNET "כולם נוסעים כבר מגיל 10. אז למה שהחוק החדש ישנה?"
התקנת מספר על אופניים חשמליים תעזור לגלות אם ילדים/נערים לא רוכבים על כלי הרכב המסוכן הזה בניגוד לחוק. אפשר יהיה גם לגלות אם לאופניים יש בלמים תקינים ואם הצמיגים אינם שחוקים.
בעבר, המשטרה התחילה לאכוף את החוק בתל אביב. במשך שלושה ימים השוטרים עצרו את הרוכבים ברחובות ולמבצע היה פרסום / יחסי ציבור אדיר. מאז, נעלמה המשטרה. רוכבי האופניים נשארו וגם מספר ההרוגים והפצועים לא קטן.

מני מת
מני לויתן היה האיש שאירגן את המחזור שלנו בתיכון "אהל שם" ברמת גן. הוא כינס אותנו למסיבת המחזור לפני כעשור ודאג לאסוף את התלמידים לשעבר לטיולים, מפגשים, חגיגות. לפני כחודשיים הודיע מני שהוא חולה ופורש מעיסוקיו הציבוריים. השבוע נודע שהוא נפטר והלווייתו נערכה.
מאד צר לי עליו. עצוב.
פרסמתי פוסט על מני ב-4 במארס האחרון, לפני כחודשיים בלבד.
https://yairdk.wordpress.com/2017/03/04/מני-לויתן-עשה-מבצע

מודעות פרסומת

המדרכות נועדו לנסיעה

פעם, כשהייתי ילד, לימדו אותי ללכת על המדרכה. "הכביש נועד למכוניות", הסבירה לי אמא לאט, כמו שמדברים אל ילדים קטנים, "והמדרכה – להולכי רגל". היא, כמובן, לא אמרה את המקף, אלא עצרה לרגע כדי להדגיש את המשפט. נכון, היו אז מעט מדרכות ברמת גן, עירי, וגם מעט כבישים. אבל זהירות בדרכים היתה חשובה מאד לאמא שלי. נזכרתי בהוראות של אמי, כשכתבה לי ידידתי מיכאלה רבינוביץ בדוא"ל: "נדמה היה לי שמדרכות מיועדות לאלה שדורכים עליהן – הולכי הרגל. אבל תסתכל מה קורה היום: המדרכות משמשות לחניית מכוניות, לחניית אופנועים, לחניית אופניים, לסחורות שהוצאו מתוך החנויות, והכי גרוע – בשטח הצר שנותר הן משמשות לרכיבה פרועה על אופניים.
"עכשיו תגיד לי, איפה יכולים ללכת בביטחון הקשיש, האשה בהריון, הילד קטן או סתם הולך רגל? "ועוד: שמעתי שיש איזה טמבל שמקדם החלטה לאפשר להגביר את המהירות שבה מותר לרוכבי אופניים לנסוע על המדרכה. אז מה עלינו, הולכי הרגל, לעשות? האם עלינו לארגן הפגנה בה נרד לכבישים ונצעד לאט לאט כדי לדרוש את זכויותינו הבסיסיות? או שננעל את הדלת וניכנס לבית מפחד הדריסה?

רון חולדאי על אופניים: התומך הגדול

רון חולדאי על אופניים: התומך הגדול

"כהולכת רגל אני רואה כמעט כל פעם שאני יוצאת מהבית איך רוכבי האופניים פשוט פוגעים בהולכי הרגל ואפילו לא עוצרים לבדוק את הנזק".
עד כאן דבריה של מיכאלה, וגם אני, שכמעט אינני הולך על מדרכות תל אביב, מסכים עם כל מלה. אני משייט ברחוב (אם הוא לא פקוק) עד שאני מוצא חניה, ראיתי לא רק רוכבי אופניים, אלא גם דוהרי אופניים חשמליים ואפילו קטנועים, טסים על המדרכה. אינני יודע מה המהירות החוקית לאופניים החשמליים, אבל נראה שהרוכבים עוברים את המהירות המותרת ומצפצים על החוק.
מי שנתן זכות לדהור על כלי רכב אלה, פטר את הרוכבים מצורך ברשיון ואת כלי הרכב האלה פטר מהצורך בלוחיות זיהוי. כך, כל ילד יכול לעלות על כלי מירוצים ולדהור על המדרכה לעבר קשישים או עגלות ילדים. נדמה לי שהיה זה שר תחבורה, שהיום מתמודד בבחירות. לא אזכיר את שמו כדי לא להתערב בבחירה.
כשנמות יזכרו אותנו
בבית ראובן בתל אביב מתקיימת עכשיו תערוכה מקיפה מאד של עבודות האדריכל חיים פנחל, שפעל רבות בתל אביב. הוא עלה ארצה ב-1938 (ונפטר ב-1988). בתערוכה מוצג קטע מעתון "דבר", על ידי יו"ר התאחדות בעלי בתי הקפה. הוא פנה אל פנחל בהצעה: אנחנו נשלם לך משכורת חודשית, בתנאי שתפסיק לתכנן בתי קפה. בעקבות העבודה שלך, בעלי בתי הקפה הקיימים צריכים להשקיע הרבה בשיפוץ ותכנון מחדש…
ידידי, אדריכל במקצועו, הלך והתפעל מן החדשנות בעבודתו של פנחל בעיצוב בתי קפה, בתי מלון ועוד.
"הכרתי אותו", אמר ידידי. "הוא עשה עבודה בלתי רגילה".
והעריכו אותו? – שאלתי.
"לא", היתה התשובה.
שוב הוכח שאתה צריך למות כדי שיעריכו אותך.