ארכיון תג: אולמרט

שופט על דוכן העדים

ראיתי לפני ימים אחדים את התוכנית  המקור בטלוויזיה  והתפעלתי מהופעתו של השופט בדימוס יעקב צבן, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. יש סיבה לכך שגיליתי עניין מיוחד בתוכנית זו – הייתי במשך כעשרים שנה כתב סוכנות עתי"ם בבית משפט השלום ואחר כך בבית המשפט המחוזי בתל אביב והכרתי מקרוב את מערכת המשפט ומאז יש לי עניין יתר בנעשה בה. העתונאים, ברוך קרא ואביעד גליקמן, עשו תוכנית מיוחדת.

השופט יעקב צבן בגלימתו

השופט יעקב צבן בגלימתו (אתר בתי המשפט)

ראיתי לא פעם ולא פעמיים שופטים בדימוס מופיעים בטלוויזיה ומחווים דעתם על החלטות ועונשים שמטילים עמיתיהם היושבים עדיין בדין. הם מופיעים כאילו היו ערכאת ערעור ובסמכותם היה להחליט. לא כך בהופעתו של השופט יעקב צבן. הוא דיבר על שלושה פסקי דין, שהוא בעצמו נתן והסביר לציבור, וגם לי, מה היו שיקוליו. אינני זוכר הופעה אמיצה כזאת של שופט!
יעקב צבן ישב בדינם של השרים איציק מרדכי, שלמה בניזרי וראש הממשלה אהוד אולמרט (פעמיים). את יצחק מרדכי שלח ב-2001 למאסר על תנאי בעקבות הרשעה בתקיפה מינית ומעשים מגונים, את שלמה בניזרי שלקח שוחד במיליוני שקלים שלח ב-2008 לשנה וחצי מאסר ובבית המשפט העליון הגדיל השופט אדמונד לוי את עונשו   לארבע שנות מאסר. את אהוד אולמרט זיכה במשפטו הראשון והרשיע במשפט השני ואז גם שלח אותו למאסר של שמונה חודשים וקנס של מאה אלף ש"ח.
יצחק מרדכי היה גיבור ישראל, שר בממשלה ומועמד לראש ממשלה. "אני זוכר שבמהלך המשפט יצחק מרדכי נהיה יותר ויותר רזה. אתה צריך להסתכל לו בעיניים וקודם כל לקבוע אם הוא אשם או לא. מה שנאמר כאן, שינה את מסלול חייו. מבחינתי זה שיקול חשוב בענישה שלו", דברי השופט.
"שלמה בניזרי סיים את הקריירה הציבורית שלו ולכן העונש שגזרתי עליו היה יחסית מתון. זה סוג של אמת פנימית, שבאה מבפנים".
ומה אתה אומר על כך שבית המשפט העליון כמעט שילש את עונשו?
"אני מקבל זאת קודם כל בהכנעה".
הפרשה הציבורית השלישית, היתה המירמה של אהוד אולמרט. בשלב הראשון, השתתף השופט צבן בזיכויו של הנאשם. הוא הופתע, כשהתיק חזר אליו מבית המשפט העליון במאי 2015, כעבור כשלוש שנים. זה היה אחרי ששולה זקן הציגה את ההקלטות שהיו בידיה. אז נשלח אולמרט למאסר של שמונה חודשים וקנס של מאה אלף שקלים.
בפרשה הראשונה, זיכה בית המשפט – כך הסביר השופט צבן – כאשר לא היתה בפניו הוכחה למה שימשו הכספים שקבל אולמרט מטלנסקי. בהיעדר הוכחה, עולות הספקות – אמר השופט. כאן הציגו ב"המקור" את אולמרט מופיע בפני מצלמות הטלוויזיה אחרי זיכויו הראשון ומצהיר "לא היו מעטפות ואין מעטפות. בית המשפט הכריע בצורה החד משמעית ביותר: אין מעטפות כסף! לא היו ולא נבראו".
לשופט צבן היתה הערה לעתונאים: תפרסמו רק אחרי שאתם קוראים את פסק הדין. בפסק הדין הראשון נאמר במפורש שהיו מעטפות עם כסף. מן ההערה ניתן להסיק שאולמרט פשוט שיקר בפני מצלמות הטלוויזיה.
בפסק הדין השני, הרשיע הרכב השופטים בראשות צבן, כי הונחה בפניהם הראיה המכרעת – ההקלטות. והשופט נשאל ב"המקור" מה היתה הרגשתו לגבי שולמית צבן. "כעסתי", הוא אמר. "וזה לא טוב ששופט כועס".
דברים ששופטים נמנעים מלאומרם בדרך כלל. "היתה הרגשה של הקלה אחרי ששולה זקן העידה. היתה תחושה שהראיות הושלמו".
השופט יעקב צבן אישר שהוא, אמנם שופט מקל. על כך שאל ברוך קרא: "אדם מגיע למערכת המשפט והוא לא יודע על מי הוא יפול".
השופט צבן הגיב: "מערכת המשפט היא פתוחה. יש הרבה שופטים, הרבה דיעות".
משום מה הדברים הזכירו לי את דבריו של מורי, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, זאב צלטנר: בית המשפט לא עושה צדק. בית המשפט עושה חוק". מכאן, אני מבין שמערכת המשפט שלנו צריכה ליישר קו לפי החוק, אבל בסמכותו של שופט להחליט בתיק שלפניו. ומעבודתי למדתי, שבפני השופט היושב בדין יש הרבה יותר מידע מכפי שאנחנו, העתונאים, מסוגלים להעביר לידיעת הציבור. לפיכך, כששופטים בדימוס מותחים ביקורת על פסקי דין, לא אחת הם אינם יודעים את כל העובדות ששקל השופט עצמו. בקיצור, זאת לא מערכת בולשביקית.

בדיחה לא אקטואלית
 בעבר סיפרו את הבדיחה על ההבדל בין ישראל וארצות הברית. שם, 90 אחוז טיפשים ועשרה אחוז חכמים, ואלה יושבים בממשלה. כאן, כולם יודעים מה לעשות ולכן 90 אחוז חכמים, ועשרה אחוז טיפשים ואלה היושבים בממשלה.

אחרי הבחירות, הבדיחה, כנראה לא מצחיקה יותר.

הם לא מבינים   

ראש הממשלה אמר שהוא משיג כל מה שהוא רוצה. הוא לא מבין מדוע חבריו למפלגה, לפעמים, מהווים אופוזיציה.
חברי כנסת אינם מבינים מדוע הם חשודים בפעם שניה, אחרי שכבר נחשדו פעם אחת בעבר (דרעי, בוז'י). גם אנחנו לא מבינים את ההגיון – אם יש הגיון – במעשים כאלה.
מי מבין מדוע אהוד אולמרט, שיצא זכאי בעור שיניו לפני שנים רבות כשהיה גזבר הליכוד, חזר ועבר עבירות כראש ממשלה?
אדם מן היישוב, שחי עם משיכת יתר בבנק, אינו מבין מדוע המיליונרים ממשיכים לעשות עסקות במיליונים עד שעסקיהם קורסים. בשביל מה הם צריכים כל כך הרבה?

במגרשי הכדורגל צועקים "עוד הפעם, עוד הפעם". גם בפוליטיקה?

במגרשי הכדורגל צועקים "עוד הפעם, עוד הפעם". גם בפוליטיקה?

אחות צעירה בבית חולים אינה מבינה מדוע הרופא, שכל כך שמח לשכב איתה, לא רוצה להתגרש למענה.
עובד בחברה, אינו מבין מדוע המנהל שלו כל כך אכזר, בעוד שעל משפחתו אותו איש מדבר בחיבה רבה.
אני, למשל, אינני מבין מה מריץ עבריין להמשיך עוד ועוד בעבירות, כשהוא יודע שבסוף מחכות לו שנות מאסר ארוכות (אם "ידידיו" לא יעשו לו "כיפה אדומה, קודם לכן).
תלמיד בבית ספר אינו מבין את המורה ואילו המורה, לעתים, אינו מבין את התלמיד.
פעם, כשלתלמידים היו מחברות, על אלה של הסטודנטים לכלכלה נכתב "אם אתה כל כך חכם, למה אתה לא עשיר?" – עם השאלה האלמותית הזאת, אסיים.

מה הם יודעים?
בשכונה שלי, ניקו את המקלט הציבורי והוציאו ממנו את כל החפצים המיותרים. האם הם יודעים משהו שאני לא יודע?

הודעה אוטומטית
מעוניינים לקבל הודעה אוטומטית על רשומה חדשה? ציינו את הדוא"ל שלכם בסעיף "שירות מנויים באימייל" (סוג של RSS) למעלה מצד ימין.

 

לא כדאי להיות שודד

ההרשעה של אהוד אולמרט גררה, כמובן, גל של ראיונות ברדיו עם משפטנים ופרשנים. אחד מהם שמעתי הבוקר בגלי צה"ל – פרופסור מכובד נשאל אם עונש חמור ירתיע אישי ציבור מעבירות שחיתות. הפרופסור, שאת שמו לא קלטתי, כנראה מומחה בקרימינולוגיה, הסביר שעבריינים אינם שוקלים את גובה העונש, כשהם מתכננים עבירה. הם מנסים להעריך מה הסיכויים שלהם להיתפס.
אני, הקטן, שלא למדתי קרימינולוגיה, חולק על דעתו. עשיתי "סטאז'" ככתב בבתי המשפט וסיקרתי משפטים פליליים רבים ואת פסקי הדין בהם. בעת השידור, צץ בזכרוני משפט אחד שסיקרתי לפני שנים רבות מאד. את פרטיו אני מספר מהזיכרון, כי מסמך רשום אין לי וגם גוגל לא נוטה לתת לי מידע מלפני כארבעים שנה ויותר.
היה זה משפטם של שלושה עבריינים מועדים, ששדדו את סניף בנק הפועלים בנחלת יצחק. שדדו ונתפסו. השלושה הועמדו לדין בפני ההרכב הבכיר, בראשות נשיא בית המשפט המחוזי זאב צלטנר ז"ל ומשה בייסקי ז"ל ושולה ולנשטיין, תיבדל לחיים. השלושה נידונו, למיטב זכרוני לעונשי מאסר של 12 עד 17 שנה.
מה כל זה קשור למשפטו של אולמרט, שבנק הוא לא שדד? שאלת ההשפעה של העונש!
עד אותו משפט, יצאו שודדי בנקים בעונשים של שלוש עד חמש שנות מאסר. לא דיברתי עם השודדים ללמוד את מניעיהם, אבל מעשי שוד נפוצו יחסית באותה תקופה. בכל כמה חודשים או שנה, נשדד סניף בנק. לפעמים היה גם משפט. אחרי גזר הדין החמור, לפחות חמש שנים וכנראה יותר – לא נשדד שום בנק בגוש דן.
אנחנו, הכתבים הפליליים, לא הצטערנו, כי עבודה לא חסרה לנו בבתי המשפט. אבל למדנו, שהעבריינים עושים חשבון: אם מקבלים שלוש שנות מאסר, שווה להסתכן בשוד. אם מקבלים תריסר שנים ומעלה – לא שווה. כמו שיקולי עיסקה כלכלית רגילה.
אינני יודע אם פוליטיקאים עבריינים עושים חשבון כמו עבריינים סתם. אבל צירופו של ראש הממשלה לשעבר לרשימת השרים לשעבר, הח"כים לשעבר והנשיא לשעבר – אולי ישפיע.

נסיעה בזול
רב-קו
מחירים של מילקי, כידוע, הרבה יותר נמוכים בחו"ל. לפחות בברלין. ידיד שלי, שחזר מלונדון, לא התעניין במילקי. זה לא הטעם שלו. אבל, כתייר, הוא קנה כרטיס חופשי יומי. זה נוח לנסוע לכל מקום שחפצים, באוטובוס או בתחתית, אפשר לטעות בקווים ולא צריך לשלם פעמיים. בקיצור, יעיל ונוח. אבל…
תמיד יש אבל. המחיר. בלונדון, כרטיס חופשי יומי עולה 8.90 ליש"ט. כלומר, כמעט שמונים ש"ח. אינני נזקק לאוטובוסים ולכן הייתי צריך לברר כמה עולה כרטיס חופשי יומי בגוש דן. מצאתי שהמחיר הרגיל הוא 15.20 ש"ח.
כלומר, כדי לקנות מילקי, כדאי לנסוע באוטובוס תל אביבי.