ארכיון תג: אוברדרפט

הישראלים המאושרים הצביעו

עגורן ועוד עגורן, בית ועוד בית, ואף דירה לא נשארת ריקה

הפרלמנט התכנס, כמנהגנו, בבית הקפה הקטן והשיחה – איך לא – על הבחירות, שעברו עלינו לטובה(?) זה עתה. והצעקות הגיעו עד לב השמיים. הקואליציונים (תומכי ביבי) מזה והאופוזיציונים (כחול-לבן) מזה יושבים סביב השולחן ואלה תוקפים את אלה בחמת זעם ובקושי נותנים לסיים משפט. מתי מפסיקים? כאשר המלצרית הנאה מגיעה עם קפה קטן ואולי עוגה בצידו. האוכל קודם תמיד…
בשלב מסוים, כאשר הצעקות קצת דעכו והדיעות לא השתנו, התערב בשיחה האיש שעסקים לו ("עסקן"?) ואמר די בשלווה: "לאנשים טוב. אז לא כל כך רוצים בחילופי שלטון. זה לא המצב הבטחוני, זה לא המצב הפוליטי. זה אולי בכלל לא 'המצב'. פשוט, לאנשים טוב".
כאן יכולתי לצטט את מכתבו של מתי דוד מרמת אפעל לעתון: "על פי דווחי התקשורת, ועל סמך תיאורי השמאל והאופוזיציה, העם בישראל מיואש בגלל ממשלת הימין. אבל הסקר המקיף של הלשכה לסטטיסטיקה אומר שבין 80 אחוז ל 93 אחוז מאזרחי ישראל מרוצים עד מאוד-מרוצים, מחייהם, ממקום עבודתם, ממקום מגוריהם, מתעסוקתם וממצב בריאותם".
זאת אומרת, שהבחירות לא נקבעו רק על ידי המצב הכלכלי. אבל זה לא השקיט את  הוויכוח: "מה זאת אומרת לאנשים טוב? אנשים חיים על הלוואות" – היתה הצעקה העיקרית, שאפשר היה למשוך מן הבליל.
"תראו את שדה התעופה", המשיך האיש שהעלה את הנושא. "לא רק ביום הבחירות רבים טסו. כל הקיץ שדה התעופה היה מלא. וחוץ מזה, המון קונים דירות. תראו את העגורנים המתרוממים בשכונות החדשות. כל עגורן זה בניין של 16 קומות. ובניין חדש כזה לא נשאר ריק והקבלנים לא מפסידים", המשיך הדובר וסירב לצאת משלוותו.
אבל הוויכוח על ההלוואות לא נעלם. "אנשים לוקחים הלוואות. אנשים חיים על אוברדרפט", המשיכה הצעקה שכנגד.
כאן התערבתי וציטטתי דברים, שכתבתי בפוסט הזה לפני 11 שנים (10.10.2008)  "רצים אל האוברדרפט. כולם יודעים, שמשיכת יתר היא הלוואה בתנאים גרועים במיוחד, ובכל זאת כששומעים את משפט הקיטורים "אני לא מצליח לגמור את החודש", יודעים שהדובר הלך לבנק לזכות בסם – משיכת יתר.
"האם באמת יודעים כמה גרוע האוברדרפט?  הריבית גבוהה מאד. לא לשנה, לתמיד!"
 סיכמתי ואמרתי: "אני מעריך, שאנשים ממשיכים ללכת ולבקש משיכת יתר בבנק. אנשים אינם עושים חשבון. לא דיברתי על הבחירות רק על ההלוואות".
שמעתי תגובות ליד השולחן: "כן, אנשים לא יודעים לעשות חשבון. לכן תוצאות הבחירות הן כאלה"…

על יצירתיות
אמר אלברט איינשטיין: "יצירתיות היא לראות את מה שכל אחד ראה, ולחשוב את מה שאף אחד אחר לא חשב". ציטטתי את הדברים בסיום השיחה בבית הקפה ושמעתי תגובה: "כן, אני ציני לרע וגם לטוב. אני כנראה רואה גם דברים שלא כל אחד רואה".

הלקוח כועס על הבנק

ישבתי עם ידידי לשתות קפה. הוא נראה לי רותח ולא הקפה חימם אותו. הבנק.
לידידי יש שני חשבונות בשני בנקים – האחד משפחתי בבנק לאומי והשני עסקי בבנק אחר. על המשפחתי הוא סיפר ועל לאומי הוא רגז.
"אני לקוח של שני הבנקים כבר זמן רב ובשניהם אין לי משיכות יתר. לכן גם אינני משלם בעד הזכות להגיע ליתרת חובה. פשוט, קל ומשעמם – הוא מספר, אחרי עוד לגימה מחממת. בשבוע שעבר שכבתי חולה במיטה והראש לא היה נתון לעסקי בנקים. צלצלו מן הסניף ואמרו לאישתי, שיש אוברדרפט של 8,000 ש"ח. היא הזעיקה אותי ואני, ממיטת חוליי, התקשרתי לבנק העסקי וביקשתי להעביר מיד 12,000 ש"ח כדי לסגור את המינוס בבנק השני".
– ובזה זה נגמר? – שאלתי שאלת תם. 
"מה פתאום. עבר יום, ופתאום התחלתי לקבל טלפונים. סגרו לי את הוראות הקבע, שהיו בבנק. חשבון פנסיה נסגר. חשבון הביטוח נסגר וכך עוד חשבונות. אבל הכי מרגיז היה שעצרו את הוראת התשלום לוועד הבית. זה שגר שתי קומות מתחתיי. עכשיו, יידעו כל השכנים שלי בהוד השרון  שאני לא משלם. סגרו לי את חשבון הבנק. לך תסביר לחמישים השכנים, שאין לך אחות.
– אבל הרי העברת כסף באותו יום לחשבונך המשפחתי…
"כן, הסאגה לא נגמרה. התקשרתי מיד לבנק והפקידה אישרה שכל הוראות הקבע נעצרו. אז, כדי לחדש את ההוראות לא מספיקה הוראה בטלפון. צריך לבוא לסניף. לחתום. כך רגילות הפקידות להגיד 'תחתום, תחתום, תחתום', כשהן מגישות לך המון מסמכים למילוי.
"העובדה שהיו בסניף חתימות על כל הוראות הקבע, לא שכנעה אותה. וכדי שאכעס עוד יותר, היא אמרה שאני צריך לשלם עמלה בעד חידוש כל הוראת קבע כזאת. בסך הכל כ-250 ש"ח".
– זה נשמע נורא. אין מנהל לסניף שלך? נדמה לי שיש לו סמכויות…
"כן, היא הזמינה את המנהל. אבל קודם לכן, הסתכלה במחשב ואמרה 'החשבון שלך מצויין. אף  פעם אתה לא במשיכת יתר'. ואז הגיע מנהל הסניף, הסתכל בי שאינני ענוב עניבה ולא חלוף בז'קט ודי בזלזול שאל 'במה אני יכול לעזור?'
"כאשר הסתכל במחשב וראה שהחשבון שלי מצויין, הוסיף 'אני מוכן שתשלם רק חצי מהעמלות והבנק יישא ביתר'."
האיש לגם את שארית הקפה וגם אני יכולתי לשתות את שלי. האמת, גם אני התחממתי לשמע הסיפור על התנהגות הבנק. "אז מה אתה עושה?" – שאלתי.
"אני עוזב את הבנק הזה. זה יעלה לי יותר מתשלום העמלות החדשות לבנק, אבל אינני מוכן לסבול יחס כזה" – סיכם.
נ. ב. מרוב כעס שפך מקצת מן הקפה על מפת השולחן.
שלחתי מיד הודעה אל דוברות בנק לאומי: מצורף סיפור לא טוב, שעוסק בלקוח שלכם. בכוונתי לפרסם אותו בבלוג שלי. זה היה אחרי שצלצלתי לפי הודעת הבנק אל טלפון 076-8857011; בימים א'-ה' בין השעות 15:00-8:00 ו…לא נעניתי. המספר נסגר ללא תשובה.
באותו מקום גם נאמר: "המידע המובא לעיל מעודכן ל-28.8.11 והוא עשוי להשתנות מעת לעת". כלומר, לפני שבע שנים.
התקשרתי אל הדוברות של הבנק וכמה צלצולים נענו בסגירת הטלפון. איש לא ענה למספר.
= = =
אני ובנק לאומי לא חברים. כבר הרבה זמן. כל פעם נתקלתי בבעיה בבנק הזה, על סניפיו השונים.
הסיפור שלי עם בנק לאומי התחיל לפני הרבה שנים. הייתי עתונאי צעיר (הרווחתי מאה לירות לחודש) ואשתי, מורה מתחילה (הרוויחה 214 לירות לחודש). כל המשכורת עברה דרך סניף בוגרשוב ז"ל של בנק לאומי.
יום אחד נתתי למכֹּר צ'ק של עשר לירות והצ'ק חזר. התקשרתי לבנק ודיברתי עם מנהל הסניף: "אתם יודעים שבחודש עובר אצלכם סכום של 314 לירות ואתם מחזירים לי צ'ק של עשר?" – שאלתי בקול זועף. "יש אנשים שעושים את זה בכוונה" – החזיר לי מנהל הסניף.
בו ביום נסעתי לחבר ושילמתי לו במזומן עוד לפני שהוא קיבל את הצ'ק המוחזר. לאחר מכן, סגרתי את החשבון בסניף ואת החשבון עם הבנק.
אחר כך היו לי עוד תקלות מעצבנות עם בנק לאומי פה ושם. היו לי שני קרובי משפחה שעבדו בבנק לאומי ולא ראיתי סיבה לבקש פרוטקציה. התקלות היו יותר מרגיזות מאשר ממשיות. אבל לי נשארה דיעה שלילית על הבנק שהיה הגדול במדינה.
עכשיו, הגיע אלי סיפורו של אותו חבר מתרגז. עברו ימים ספורים וקבלתי הודעה מן הבנק: "בגלל סודיות בנקאית, איננו יכול לתת תגובה לעתונאי". בא אלי חברי ותמה: "יש להם סודיות בנקאית כלפי עתונאים. ולוועד הבית שלי הם יכולים לכתוב 'סיבת ההחזרה – אין כיסוי מספיק'".